“סיפורו של גור אריה סופר לי בהיותי פעוטה,בת שנתיים או שלוש.
ועדיין ממרחק השנים אני שומעת את קולו של סבי בכל פעם שאני חוזרת לקרא בו
כילדה אהבתי את הציורים ואת הסיפור שמעתי דיקלמתי עם סבא "ירוק,סתם צבע של עצים.." וצחקתי בכל פעם מחדש
גור אריה מתקנא בפסים של גור נמר ומתעקש כמו כל ילד קטן "אני רוצה פסים של שוקולד,רוצה ורוצה!"
למרות ההסברים של אימו והכעס של אביו הוא יוצא לחפש פסים..
הוא מתיעץ עם הצב”