״מפץ הגלים אל החוף זו מנגינת החיים. כמוהם גם אנחנו מתרסקים שוב ושוב ולא אומרים נואש. יודעים שהבאים אחרינו ימשיכו, ויתחילו מחדש״, לחש לה קובי ושלח מבטו לחולל על רחבת היקום את המופלא שבמחולות, מחול חידת קיומנו. ובקי בעקבותיו, שילבה מבט במבטו ויחד שוטטו בשדות הכוכבים. ״אז יש מרקיד ליקום?״ ״האלוהים שלי הוא אלוהי המחול. הוא ברא את היקום במחול ומרקיד כוכביו במעגלי אינספור של גלקסיות, במחולות הלבד והביחד. וגם אנחנו מחוללים כמותן.״ ״אני לא רואה כוכבים רוקדים.״ לחשה בקי, מוקסמת ומתקשה להאמין. לאחר שגייס את בנו ונפרד מאשתו, מוצא קובי את הטעם לחייו על רחבות ריקודי העם, אבל הוא לא עושה זאת לבד. למסע שלו לפענוח סודות היקום והמחול מצטרפות בנות זוגו למחולות, לחלומות ולמלחמות, נשים שכמוהו, התמסרו לאהבת ריקודי העם, ויחד הם נסחפים למסע רגשי בנופי הארץ ושיריה, לומדים לאהוב וליצור אך גם לכאוב ולהתאבל. בשפה שירית ומיוחדת במינה מחולל יצחק קינן את אהבותיו כמיהותיו של הגיבור - למחול, לנשים, לבנו - ואת אהבת הארץ הנקנית בדם. יצחק קינן, תושב כפר סבא, הוא סופר משורר ותסריטאי, ובעברו כיהן כראש מועצת בית שאן. הוא מוכר לקהל הישראלי בזכות ״ים השיבולים״ ו״עמק שלי״, שיריה של להקת ״הגבעתרון״ שאת מילותיהם כתב. מספריו: ״ילד מן המדבר״ (מסדה, 1988), ״אגוז״ (מסדה, 1995), ״נחש הפלא ממראכש״ (מסדה, 1995) ו״מבט ראשון של אהבה״ (סער, 1998)....