בילדותי שמעתי סיפורים רבים על חייהם של יהודי רומניה בין השנים 1930 ל־1950. סביב שולחן האוכל בביתנו התאספו קרובים וחברים, ששוחחו ברומנית על עיירת הולדתם פרומושיקה, על העיר הגדולה בוטושאן שאליה גורשו ועל גטאות ומחנות כפייה. כילדה, זכור לי הפער בין מה ששמעתי בבית ומה שנלמד בבית־ספר. זכורים לי טקסי יום השואה, שבמהלכם מעולם לא הוזכרה יהדות רומניה. תמיד נשאלתי בבית: מה סיפרו? את מי הזכירו? ותשובותי הובילו לכעס אצור ולעלבון. שואת יהודי רומניה הייתה ”שואה שקטה”. בקרב יוצאי רומניה היא הייתה נושא קבוע לשיחה, אך מחוצה לה רק מעטים התעניינו. ספר זה מאגד עדויות ששמעתי לאורך השנים ומתוכן עולים סיפורה של הקהילה היהודית בחבל מולדובה וסיפורו של אבי, לופו ירחמיאל. באחרית ימיו הוסתרו חייו של אבי עקב מחיקת זיכרונו. בחייו הבוגרים הוסתרו קורותיו עקב מחיקה קולקטיבית של שואת יהודי רומניה. אלו ואלו הניעו אותי לספר את סיפורו. חיה דקל נולדה בת”א. בעלת תואר שני במינהל חינוכי (האוניברסיטה העברית) ובמשפטים (אוניברסיטת בר־אילן). בין השנים 2012-2004 ניהלה את המכללה למורים לטכנולוגיה בתל אביב ואת המכללה להנדסאים בירושלים....