בינואר 98, במהלך סופת גשם וברקים בהרי האטלס שבמרוקו, רחוק מביתי שבגליל, בבקתת אבן שארובתה העלתה עשן, התוודעתי לראשונה להארה של רומי. הספר הקסום הזה מלווה אותי מאז בכל העולם. אני קורא בו ומתרגם אותו לעברית בו זמנית במשך מסעותי. בסיני, ליוגים בהודו, לשבט שלי בגליל, לנהג מונית בתל - אביב, לנוודים, לחוזרים בשאלה ובתשובה ולאלה שסתם כרגע חזרו הביתה. כל אחד ואחד חווה משהו משירתו של משורר הלב, כי רומי נוגע בנו, נוגע באחד שבלבנו - לב העולם. אם תקשיבו היטב ותשקוט נפשכם, תוכלו לשמוע בין שורותיו של רומי את מנגינת לבכם אתם - מוסיקה שמימית; כזו שבאה וחטפה אותי ושבתה את גופי ואת נפשי. בשנים האחרונות אני מטייל ברחבי המזרח התיכון ובעולם כולו בעקבות צליליו ומנגינותיו של הלב - התפילה באשר היא. בגליל אני שומע אותה מתחת עץ הזית, בהודו על גדות אגם קסום, במצרים בטקס סופי ובפלשתין בשירת המואזין. העידן שחלף יצר תפיסות עולם ומלחמות עליהן, ערכים, דתות ושמות רבים ושונים לאלוהים. אנו בני עידן חדש, ולזכות; דור חדש שהאבולוציה זרעה בו שובע מאלימות ומחלוקת. תקשורת אמת טבעית מרפאת את סבל הפירוד בין עמים, משפחות, חברים, איש ואישה.ההארה הזו היא גם קבלת הצבעים, הגוונים וההבנות השונות של היקום, שבו אנו מתארחים בנשמתנו לנצח. אלוהים הבטיח. זה טמון בקשת. גם אם איבדנו את הדרך, היחיד או האנושות כולה, לא איבדנו את המנגינה, התפילה המקודשת, והיא אחד מסימני הדרך חזרה לגן, להרמוניה. בתפילה נוצר קשר ישיר לבורא העולם שבכול. כזו היא שירתו של רומי, תפילת הבודד לבודד, קשר ישיר לאל שבנו שעוטף אותנו ברחמו....