משפחת נדאף התימנית נעקרת משורשיה, מגיעה לירושלים של שנות החמישים ונגררת לכרוניקה אכזרית של התאזרחות בחברה הישראלית המתהווה. חלמתי יונים הוא רומן מרתק של משפחה הנוגעת בשיגעון, ועל אדם המשחק מחבואים על זיכרונותיו, מצפונו וצו לבו. שוקר נדאף משתלט על בית ערבי נטוש. הוא משכן בו את אשתו ושבעת ילדיו, ממלא את חדריו בחפצים מרהיבים שהוא בוזז מבתים סמוכים, וממנה עצמו לאחראי על האכלוס בשאר חלקי השכונה. שוקר נדאף ממציא את עצמו מחדש בירושלים. מעתה - הוא בעל הבית. לא עוד האיש המושמץ מהעיר התימנית דיואן, שמכריו בזים לו. לא עוד מי שמעשים עקמומיים שעשה בעבר מכתיבים את עתידו. מעכשיו - הוא משגיח הרחובות, הוא הקובע מה יהיה וכיצד. החיים מבטיחים הבטחות. אלא שבחצר הבית יש קבר. שוקר אינו יודע למי הוא שייך. הוא חושש מסגולותיו המזיקות. כלפי חוץ הוא מבטל במחי יד את נבואת הפורענות של בנו, אבל לבו חרד: היכולה אבן קרה ודוממת להקרין חורבן על משפחה שלימה? יוסף צוריאל, יליד צנעא שבתימן, עלה לישראל בשנת 1949. עסק בעיתונאות במשך שלושים שנה. לספרו חלמתי יונים קדמו ספריו כלולות (1992) וקרעים (1995)....

סאלם, עסקן צעיר ותאב שררה בקהילה היהודית שבעיר המחוז דיואן, נכשל בחטא ונאלץ לגלות עם אשתו לכפר שממנו באה. בנו-ממזרו סלימאן שב אל העיר, אך כתם הקלון שדבק באביו רובץ כקללה עליו ועל צאצאיו אחריו. שלושה דורות חיים בני המשפחה בצל חשדות אשר לזהותם ולטוהר כפיהם. בכל נסיונותיהם להתערות בחברה העירונית, באמצעות נישואים, הם נוחלים אכזבה ומפח נפש, וכך הם הולכים ונדחקים מן המרכז לשוליים, ואל התערערות התא המשפחתי ואבדן השפיות. ללא כחל ושרק נחשפות ברומן, מצד אחד, המשפחה בדל"ת אמותיה, תוך הדגשת מאמציהן של הנשים להשפיע במעט על מהלך החיים בעולם פטריארכלי נוקשה; ומצד שני - קהילה קרתנית, שמרנית ומרושעת, נוקמת ונוטרת, הנתפסת לכל בדל רמז לחריגה מהנורמות הנוהגות בה. ומעל הכל זוכים לתיאור אמין וישיר חיי היום-יום של החברה היהודית בתימן, שעד כה הובלטו בספרות ומחוצה לה רק הסממנים הפולקלוריים החיצוניים שלה. יוסף צוריאל נולד בצנעא שבתימן בשנת 1936 ועלה ארצה עם משפחתו ב-1949. לאחרונה פרש מ"מעריב" אחרי קריירה עיתונאית ארוכה וכיום הוא עוסק בכתיבה ספרותית. "כלולות" הוא הרומן הראשון פרי עטו, והטלוויזיה הישראלית הפיקה על-פיו דרמה בשם "חומות חימר"....