צבי עצמון

צבי עצמון

סופר


» ספרים של צבי עצמון שנקראים עכשיו:

אפקט ולנברג תהילים קנ"א
צבי עצמון
1.
גוף הנפש מציג בפני הקוראים את הדבר הקרוב ביותר אליהם, השוכן בגופם פנימה, שהוא הדבר המורכב ביותר עלי אדמות - המוח: האיבר הרגשני ביותר ועם זאת השקול והמחושב ביותר; האיבר הזוכר פרטי פרטים מעבר רחוק ואינו חדל מלנתח תוצאות כל פעולה עתידית; האיבר שפעולתו יוצרת תודעה חדה וגם אשליה עצמית; האיבר החולם, החש, החושב, המנתח, המדמיין, היוצר, המדבר והקורא. גוף הנפש מציג בפני הקוראים במידה רבה את עצמם. הספר פורש בצורה מאירת עיניים ומושכת לב, מהימנה ומקורית, את הידע הבסיסי הנוגע למוח האדם, מנגנוניו ותכונותיו, ופותח בפני הקוראים מרחבי תובנה חדשים ומרתקים....

2.
3.
4.
ספרי שירה קודמים: עיצוב פנים (תשמ``א), הכנה לבגרות (תשמ``ג), ערף (תשמ``ו). פרסים ומלגות: הרשון, אקו``ם, קרן תל אביב, קרן עמו``ס, עתון 77....

5.
לו היתה הזכוכית מאחזת עינים, אטומה כמו סלעים, עמודי הבטון המרגיע נצבים בתוך אדמה שלעולם אינה נגרת כמו מים, או רועדת מפחד פתאם...

6.
7.
8.
9.
קובץ שיריו השביעי של צבי עצמון, ``גופן. שירים``, עוסק באהבה, חיים ואכזריות, עלבון ומוות, ילדות והורים, גוף נפש, אנשי שם ושמא, אמונה וכפירה, אמנות ושירה. מנעד השירים כרגיל מאופק, מהורהר ועצור, ופונה לקורא הקשוב לרחש המילים ולרוח הלוחשת בסדקים שביניהן. על רקע זה מהדהדים פה ושם ביטוייו הבוטים, במשורה.עכשיו אני יכול לרשום בלב שקט, גדוש,מוגן מכל קשוט רומנטי:ישנם תאים בתוככי המחשאוהבים, עד כלות,את אור עיניך, והצואר, וקו דקיק המתפתל,כחלחל, בלחי שמאל, ורטט צל שקוףחולף, כמו מחשבה בת רגע, לרחב השמלהשמחליקה את שפולי הגו.עצמון הוא מרצה למדעי החיים במכללה לחינוך בירושלים, ועורך ``גליליאו כתב עת למדע ומחשבה``. שימש בעבר כעורך ב``מאזניים`` ומנחה סדנאות לשירה. זכה במלגות ובפרסים, ביניהם פרס היצירה ע``ש אשכול, פרסי קרן תל-אביב, קרן ירושלים, אקו``ם, חולון, עתון 77. פרס ברנשטיין לביקורת השירה ופרס שר המדע לכתיבה מדעית....

10.
קובץ שיריו השביעי של צבי עצמון, "גופן. שירים", עוסק באהבה, חיים ואכזריות, עלבון ומוות, ילדות והורים, גוף - נפש, אנשי שם ושמא, אמונה וכפירה, אמנות ושירה. מנעד השירים כרגיל מאופק, מהורהר ועצור, ופונה לקורא הקשוב לרחש המלים ולרוח הלוחשת בסדקים שביניהן. על רקע זה המדהדים פה ושם ביטויו הבוטים, במשורה. עכשיו אני יכול לרשום בלב שקט, גדוש, מוגן מכל קשוט רומנטי: ישנם תאים בתוככי המוח שאוהבים, עד כלות, את אור עיניך, והצואר, וקו דקיק המתפתל, כחלחל, בלחי שמאל, ורטט צל שקוף חולף, כמו מחשבה בת רגע, לרוחב השמלה שמחליקה את שפולי הגו....

11.
12.
13.
14.
15.
16.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ