"בתחילת אוקטובר שכבתי כמה פעמים עם פ', סטודנט למדעי המדינה שפגשתי במהלך החופשה ... ידעתי שאני בתקופת סיכון, אבל לא האמנתי שזה יכול להכות בתוכי "שורש". בכל הקשור לאהבה ולעונג לא הרגשתי שיש לי גוף שונה במהותו מזה של גברים". האירוע, ספרה של אנני ארנו, עוסק בהפלה לא חוקית בצרפת של שנות ה-60: בחורה כבת עשרים ושלוש, סטודנטית מבריקה ובת למשפחת פועלים, נאלצת להתמודד לבדה, תוך כדי סכנת מוות ובעזרת חברים ספורים, עם גורלה כמי שנכנסה להיריון לא רצוי – בתקופה שבה נשים כבר היו חופשיות לכאורה לקיים יחסי מין מחוץ לנישואין. אנני ארנו – אחת הסופרות הידועות ופורצות הדרך בצרפת כיום – כותבת סיפורת אוטוביוגרפית באופן ייחודי. סגנונה הפשוט והמאופק, המתאר צומתי חיים רוויי עוצמה, יוצר מפגש סיפורי מרגש. האירוע עוסק בהפלה ובהדהוד השתיקה החברתית והרגשית אשר מתקיים ביחס אליה – עד היום. הוא הופך את מה שאין זוכרים את התאריך שלו, את מה שנוטים שלא לציין, ל"אירוע", לדבר-מה שניתן לכתוב עליו, שיש לדבר בו. הוא מוציא את ניסיונן נטול המילים של נשים כה רבות אל התרבות. "כבר שנים אני סובבת סביב האירוע הזה בחיי. קריאה ברומן על הפלה ממיטה עליי זעזוע חסר דימויים או מחשבות, כאילו המילים מתחלפות מיד בתחושה אלימה ... הזמן התחיל לנוע עם הסיפור הזה, והוא גורר אותי למרות רצוני ... אני רוצה לשקוע שוב באותה תקופה בחיי ולדעת מה נמצא בה. הבדיקה המדוקדקת הזאת תלבש צורת סיפור, שהוא לבדו יכול להחיות אירוע שהיה רק זמן בתוכי ומחוצה לי"....

יש שאנו נקראים אל לילו של אדם אחר. הסמיכות הזאת יוצרת עירובים משונים של אור וצל, של רגעי מוות עם רגעי חיוּת פתאומית – כל אלה חוצים פרידה קשה מנשוא אשר הווה והולכת. אנני ארנו, אחת הסופרות המוערכות ביותר כיום בשדה הספרות הצרפתי, מציבה בפנינו אתגר בלתי פשוט בספרה לא קמתי מהלילה שלי. רשומות יומן שליוו את מחלת האלצהיימר של אמה, עד ליום מותה, נפרשות בפנינו במעין מהלך של כתיבה-שוכחת. מיכל בן-נפתלי, אשר תרגמה את הספר בקשב נדיר, כותבת כך באחרית הדבר המרתקת שהוסיפה לספר: "שום דבר לא ממש מכין אותנו להתיילדותו של הזקן, שאינה עוד חן ילדי המקנה לו שובבות וגמישות וחיוניות אלא נסיגה ללא חסד המוחקת בהדרגה את נפח ההתנסות, מחריבה את המוח ומקרבת את שפת הגוף והדיבור של החולה אל האלמנטרי. נסיגה שהיא מטבעה של הדמנציה, היטרפותה של הדעת, אובדן אחיזה בסדר הסימבולי, שבו גם מקופלת עורמת המחלה החומקת מתודעתם של החולים בה וחוברת ליצר החיים שלהם. 'כל הנשים משוגעות היום', כותבת ארנו, בהכירה בכך שהחולה יכולה להמשיך להיות אומללה ושוכחת, מרירה ושוכחת, זועמת ושוכחת, אטומה ושוכחת. ועם זאת, ארנו גם מבחינה שבקשב הצף מתוכו עוקבת אמה אחר המתרחש; כשהיא נראית לכאורה שקועה בעצמה לגמרי, מבקיעים במפתיע רגעי צלילות מצמררים, הבזקי ידיעה כמו כמוסות הארה. 'מה היא זוכרת מחייה? מהם חייה בשבילה? [...] אני תוהה איך היא תופסת עכשיו את העולם? [...] תחת מסכת פניה הלא-אנושית, בקולה, במחוותיה, בצחוקה, זו הייתה אמי יותר מאי-פעם'". אנני ארנו (1940) כתבה עד כה כ-20 ספרים. זהו ספרה השני המתורגם לעברית. ספרה "האירוע" ראה אור בשנת 2009 (ושתי-רסלינג, בתרגומה של נורה בונה)....