רומן אנושי ורגיש המתרחש בהודו, ומתמקד בקשר בין שתי נשים ממעמדות שונים.
בהימה - משרתת מבוגרת ממעמד נמוך מאוד, המגדלת את נכדתה בשכונת עוני,
אשר עובדת בביתה של סרה דובאש - אישה מהמעמד הבינוני, אלמנה.
ביתה וחתנה מתגוררים בביתה.
בין שתי הנשים נוצר קשר ייחודי שמנסה לגשר על פערי תרבות, ומעמד.
הספר מציג ברגישות את יחסי התלות, המצוקות, התקוות והקשר האנושי שמתפתח למרות ההבדלים.
האם קרבה אישית באמת יכול

הודו, בעולם המודרני.
בהימה,היא סבתה של מיה, תלמידת קולג', שהפסיקה את לימודיה עקב הריון.
הסבתה שראתה בלימודים אלו קרש הצלה ליציאה מהעוני והניוול, נתקפת ברגשות קשים:" בהימה חשה צורך לאמץ את הילדה הבוכייה אל חיקה, לחבק וללטף אותה...אך היא אינה מסוגלת.
אילו הרגישה כעס, היתה צולחת את המרחק אל נכדתה, אך הכעס הוא רק קצה קציה של הרגשתה.
מאחורי הכעס שורר פחד אינסופי..פחד לגורלה של הילדה וגורלו של התינ