לכל אחד יש חלום. בין אם זה החלום להיות סופר טוב או זמר טוב, רופא או מדען שימציא משהו חדשני שישפיע על העולם, או סתם שהחיים שלו יהיו טובים עם כסף, בריאות, אישה וילדים.
אבל אני בטוח שלכל הילדים שקראו את סדרת ספרי 'הארי פוטר' מאת ג'יי קיי רולינג האדירה, יצא לחלום לא פעם ולא פעמיים (ואולי אף עשרות פעמים) שבהגיעו לגיל 11 שנים, יבוא אליו המכתב ההוא מהוגוורטס שיודיע לו שהוא קוסם ושהוא מוזמן לעבור בשערי ב

לאחרונה, שמתי לב לעובדה שכשקוראים ספר בפעם השניה או השלישית, אנו מגלים דברים שמקודם כלל וכלל לא שמנו לב אליהם. לפרטים הקטנים והפחות חשובים. לפרטים שבקריאה ראשונה, לא היינו מודעים בכלל לקיומם.
דבר זה בא לידי ביטוי בספר הזה, שלפי הבטחתי בביקורת הקודמת שלי על הספר הראשון בסדרה, התחלתי לקרוא את הסדרה מחדש אחרי הרבה זמן שבקושי נגעתי בה בכלל.
ולמרות שעבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה, הכל נראה כאילו קרה

התגובה המתבקשת נוכח הצצה חטופה ב'הארי פוטר ומסדר עוף החול' היא קריאת הפתעה, צרחת OMG, ואולי אפילו עילפון ואיבוד הכרה זמני.
אבל, כזכור, כבר אינני ילד, וספר באורך של 887 עמודים לא גורם לי לצרוח כמו ילדה קטנה (אם כי, בהחלט הודיתי בליבי שהוא ארוך מהרגיל) ושכבר הספקתי בכל 100 שנות חיי, לראות, לחוש ולהרגיש ספרים ארוכים יותר מזה, משהו כמו 1,000 עמודים ואפילו יותר!
לדעתי, מה שמבדיל בין הספר הזה לשאר הספ

הנה נקודה למחשבה: אתם בוודאי רגילים לחיות חיים מלאים במבחנים, שיעורים, חברים, משפחה וגם להיות קצת לבד עם עצמכם. או במילים אחרות: התמודדות עם גיל ההתבגרות.
ועכשיו, דמיינו לעצמכם שבנוסף לכל הבעיות שמעסיקות אתכם כיום, יש לכם בסדר היום גם למנוע מאדון האופל הרשע והמרושע והחזק מכולם להשמיד את העולם.

אני חושב שאתם נורא מתביישים להודות בזה, אבל כנראה שלא תצליחו לבצע את שתי הפעולות האלו בו זמנית ועל הצ