איתמר לוי

איתמר לוי

סופר

איתמר לוי (נולד ב-1956 ברמת גן) הוא סופר ישראלי, ובעלים של חנות ספרים.

מספריו:

זליג מיינץ וגעגועיו אל המוות, הוצאת ספרית פועלים, 1985
כפות רגליה העדינות של המאדאם, הוצאת כתר, 1988
אגדת האגמים העצובים, הוצאת כתר, 1989
אותיות השמש, אותיות הירח, הוצאת כתר, 1991
אטיודים למורגנה, הוצאת כתר, 1996
מיומנו של מאתר ספרים, הוצאת ספר זכרונות, 2000
רעידת האדמה של הוגו, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2016
עד שנולדתי, דביר, תשע"ט 2019
1.
מיומנו של מאתר ספרים "לחפש ספרים פירושו לנסוע ברחבי הארץ, מקרית שמונה ועד אילת. לחפש ספרים פירושו לעבור יום יום על אלפי מדפים, ועל מאות ארונות. לחפש ספרים פירושו לקחת כל ספר ליד, לפתוח אותו, לעיין בתוכנו, לזכור את שמות הגיבורים ואת סדר האירועים. לחפש ספרים פירושו הרבה אורך רוח, והמון ביטחון עצמי. גם טיפ טיפת מזל לא מזיקה."...

2.
איתמר לוי, יליד תל אביב 1956. סיפורים קצרים פרי עטו הופיעו בכתב העת לספרות ``פרוזה``, זהו ספרו הראשון. ``מזמן לזמן נולד זליג מיינץ, ליתר דיוק, נולד בשנת 1856. הבן השני והיחיד של שמש בית הכנסת בקונסטנץ, אשר הרג את בנו בכורו במו ידיו, לאחר שנכשלו רופאים מכל המדינה, פרופסורים, וזקני הצוענים, לעצור את אברי המין הנשיים שהחלו לתפוח בחזהו. מה לא עשו למענו. עשו תפילה, ועשו שיבוא אליו הרופא היהודי שהוא שליחו של הקדוש ברוך הוא. ועשו שיצאו ממנו עיטוש, זיעה, שלשול, קרי, שינה וחלום, שהם הסימנים היפים לבריאותו של החולה. מאחר שמאומה לא עזר, מאחר שפחדו שיהיה סופו כסופו של הבן הראשון בעל השדיים לקחוהו אל הרופא הנוצרי המלומד, זה שסיים אוניברסיטאות רבות, ומשתתף בכנסים פוליטיים, ומעשן סיגר ריחני``....

3.
"... אני, שמי כך וכך. ושם אבי כך וכך. ושם אמי כזה הוא וכזה. אני, יום אחד נולדתי. יום אחד אמות. אין צורך להטריח עצמי עליכם, כי מלבד פרטים זעירים, שהחליפו יוצרות, אין בינינו הבדל. חיי כחייכם. ובכל זאת, אני צועד בדרכם של מכובדים ממני ומפשפש בקרביו של עברי, למצוא בו אחיזה מציאותית לדיבוק הכתיבה האוחז בי. קורבן משפחה אני מחפש, כמנהג סופרים, להניחו בפניכם ולומר: הנה אבי, הנה סבי, הנה דודו של דודי, שהוא סופר או משורר. ממנו ינקתי את שינקתי. אך במקום, אני מתגלגל ונופל ומתדרדר מורד הזמן, ואיני מוצא. אבי סוחר הוא, וסבי עגלון היה, ואביו מלמד של תורה. לפניהם באו חנוונים וחייטים ומוכרי יין ומוכרי עץ ועובדי מדינה ומלווים - כמובן - בריבית. אין בי שום ייחוד או סימן, עליו ניתן לומר: הוא הסיבה, הוא הגורם, הוא האשם. אני, אצלי הכתיבה ראשיתה גמגום, המשכה שתיקה ארוכה וסופה צעקה. וכבר אני כופה עליכם אחד מסיפורי. וגם אם אינו שייך, גם אם אינו תורם להבנת מניעי, הרי תמים הוא ויפה הוא וכדאי לשמעו..." ...

4.
5.
6.
איתמר לוי, הסופר ומאתר הספרים הידוע, משתמש בדמותו האמיתית כדמות ספרותית בספר החדש שלו. הוא מופיע כאן כמחזאי שכותרת המחזה שלו זהה לכותרת הרומן שבו הוא משתתף. גיבור המחזה הוא הוגו, גבר כבן שבעים, ניצול שואה, המתפרנס ממכירת חפצים עתיקים. יום אחד הוגו מגיע לביתה של שכנתו, הנמצאת באותה שעה במקלחת, ומוצא מכשיר שמדמה רעידות אדמה. הוא מפעיל אותו, וכהרף עין הוא מוצא את עצמו בתוך חורבות חדר. הקשר היחיד שלו לעולם הוא יד של אישה שנגלית לו דרך חור ברצפה בחדר שבו הוא נלכד... רעידת האדמה של הוגו הוא ספר נועז, עתיר דמיון, אלים ועדין, המתרחש על קו התפר שבין הריאליסטי לבין האבסורדי. הרומן הזה מופיע לאחר 20 שנים שבהן שמר איתמר לוי על שתיקה, ועכשיו, סוף־סוף הוא משמח את הקוראים שהתענגו על ספריו הקודמים, שזכו לביקורות מהללות וביניהם: כפות רגליה העדינות של המאדאם (1988); אגדת האגמים העצובים (1989); אותיות השמש אותיות הירח (1991) ואטיודים למורגנה (1996), שמנבא־מבשר את הרומן החדש. הופעתו של רעידת האדמה של הוגו הוא אירוע חגיגי לכל מי ששמח ומתרגש מסיפורת ישראלית פורצת גבולות. זהו ספר מקורי, קרנבלי־מתעתע וּוידויי חשוף, מפחיד ומצחיק. יגאל שוורץ איתמר לוי נולד ב־1956 ברמת גן. למד באוניברסיטת תל אביב במגמת משחק בחוג לתיאטרון, ושיחק בתיאטרון נווה צדק. ב־1993 הקים שירות ייחודי לאיתור ספרים. ב־2000 הוציא לאור את הספר ״מיומנו של מאתר ספרים״. לוי הוא משתתף קבוע בתוכנית הרדיו של ירון אנוש. הוא גם הבעלים של "חנות הספרים של איתמר". ספרו הראשון, זליג מיינץ וגעגועיו אל המוות, יצא לאור בספריית פועלים ב־1985. זהו ספר שהקדים את זמנו במוקדיו התמטיים, ובסגנונו המהווה בבואה לשונית מרשימה לעידן הפוסט־מודרני. ספרו השני, כפות רגליה העדינות של המאדאם (1988) מגולל מעשייה סוריאליסטית, פיתוח של הדגם שהסתמן בספרו הראשון. בספרו אגדת האגמים העצובים (1989) יוצא גיבור הספר במסע בעקבות עברו של אביו, המתגלה כקצין אס־אס אכזרי. ספרו אותיות השמש אותיות הירח (1991) עוסק באינתיפאדה הראשונה, והוא כתוב בעברית המתערבבת בערבית. ספרו אטיודים למורגנה (1996) הוא רצף טקסטואלי מתפרץ, הנע בין הריאלי לפנטסטי בניסיון ללכוד את חווייתו הקדחתנית של נער מתבגר ברמת גן, ערב מלחמת ששת הימים ובמהלכה. ספריו זכו לתרגומים לאיטלקית, לספרדית, לגרמנית ולצרפתית...

7.
מי יסחוב אקורדיון אדום 80 בסים ותווים של "שחרזדה" לנגן לנו מראש העץ. נגן לנו, נגן על אודות מי שלא היו לו אופניים. לא I.C.M"" ולא כידון, ולא דינמו, ולא סבל, ולא שפיצים, ולא ונטילים. ילד שאין כוונה בשמו. אין, אין, לשמו פירוש. היכן הוא זה שיספר על מעלליו של מיכאל הלפרין הגיבור, ועל שעון הפרחים ברחוב ביאליק, ועל הצבע שיש לו אופניים. יש לו אופניים "פריילוף". היכן הוא היושב בראשי האילנים. למי קוראים ביל קרטר, קצין הטקסאס - ריינג'רס. מי קוראים לו רינגו. מי חזק כמו פטריק קים. כמו טוני ליסטון. כמו קסיוס קליי. כמו מצ'יסטה. כאן, בצמרת האילן, אני יכול לעצום עיניים ולדקלם על פה את שירת דבורה. אני מסוגל להגיד בלי נשימה: "סופרקליפרג'יסטיקאקספיאלידושז" וגם "אלצקלמקאלפרסטומקוקה". בראש עץ מסוג צפצפה חי הילד. ילד שחולצתו מגבת לבנה, ורדיו - טרנזיסטור נייד עם רצועה תלוי על כתפו. ילד שמרטיב במיטה, שמרטיב במכונית. ילד שהולך לקייטנה עד ארבע. ילד שרוקע בנחושת זהב, וקלוע סלסילות מנצרים, וסורג מחזיקי מפתחות מרובעים ועגולים מחוטי ניילון. ילד שאוסף מפיות מהארצות, וקופסאות גפרורים, ובולים, ומודעות קולנוע. מכאן, מגובה שלוש קומות, מעל גגות המכוניות, אפשר להריח את הגויאבה, ואת הפיטנגו, ואת הרימון, ואת החמציץ, ואת ריח הפרות הבדואיות שעוברות פעם בשנה משמאל האופק לימינו. עד לצמרת שלי מגיע ניחוח סבון "אוליביה" על צווארה של רונה, וריח הכתמים החמוצים שמצטברים על מיטתי....

8.
"עד שנולדתי הוא רומן ביוגרפי משפחתי, או ליתר דיוק דו-משפחתי, שבו אנו מתוודעים לסיפוריהן של שתי משפחות יהודיות, אחת מתורכיה והשנייה מפולין, שעלילותיהן משתלבות ומתמזגות אלו באלו. את סיפור המעשה מציג לפנינו "איתמר לוי", אחד מצאצאי המיזוג בין שתי המשפחות ונציגו הבדיוני של הסופר ומאתר הספרים הנודע. איתמר לוי עוסק כאן, כמו בכמה מספריו הקודמים, בתהפוכות הגורל היהודי והישראלי. הוא רוקח, בסגנון המזכיר את סגנונם של מספרי אגדות משובחים, עובדות היסטוריות, נפתולי דמיון ומיתוסים משפחתיים, ובורא מהם סיפור חלופי מופלא - אנושי, דרמטי וגדוש הומור". / יגאל שוורץ...


איתמר לוי החליט בספר הזה ללמד אותנו לכתוב מחזה. ללמד אותנו להסתכל על כל מה ששונה סביבנו וקצת מוזר, ואחר כך להדביק את כל השונות הזאת והמוזרו... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
את איתמר לוי ככותב ספרים ולא מאתר הספרים הנודע, אני קורא לראשונה בספר הזה. ללקק שפתיים. לוי מביא לפנינו את לוי המחזאי, זה הכותב את המחזה רע... המשך לקרוא
26 אהבו · אהבתי · הגב
איתמר לוי התפרסם בארץ בעיקר "כאיתמר מחפש הספרים", בעיקר בגלל תוכנית רדיו ברשת ב' שבה הוא (עדיין) משתתף. לפיכך הייתה לי הפתעה נעימה כשהתחלתי ... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
הוא עמד בספריה. על הכוננית עמדו ארבעים ספרים חדשים. אחד צד את עינו. כריכה מוזרה ומודרניסטית. אנשים דחוסים בתוך משבצות. אולי כלא, ואולי העיד... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב
- נחמד! מספר איך איתר ספרים שחיפש (תרצה ד.).... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
ספר שהכאב והדימיון ולא מעט הומור מר משמשים בו בערבוביה לתיאור מציאות עגומה. כתוב בשפה עשירה וציורית. רוזן ... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ