יגאל תומרקין

יגאל תומרקין

סופר


1.
13 שיחות, אישיות מאוד, של אמן על אמנים, אמנות וביקורת האמנות. אמנות המאה ה20- אינה ``משועבדת`` כבימים עברו, האמן אינו יוצר את הפסל או התמונה לפי הזמנת ראש השבט, השליט או המלך. עצם עשייתה היא מניספט חזק של ``להיות``; אני יוצר; אני קיים; אני חי; אני מוחה; אני מתאר את סביבתי; במושגים על המאה ה20- - גם מתעד, מעין היסטוריון; ככל שאני נעשה אינטילגנטי יותר, עיני נפקחות יותר. חברה ללא אמנות היא חברה מתנוונת ומנוונת, שכן הכוח העיקרי המניע ומקדם את החברה האנושית הוא כוח הרפתקאותיו הרוחניות של האדם, הרפתקאות המחשבה, הרפתקאות החוויה האסתטית. הדחף של האדם ליצור, הבנת האמנות, התפתחות האמנות במאה ה20- ונבחרת האמנים האישית של יגאל תומרקין, הם נושאי שיחות אלה....

2.
3.
4.
בספרו הקיסר והצבוע מביא יגאל תומרקין פרקים ודמיונות מחיי פרידריך השני, יחד עם עשרות רישומים בשחור ובצבע, אותם הוא משלב בטקסט. אומר יגאל תומרקין: "אישיותו המדהימה של פרידריך השני לבית הוהנשטאופן שימשה לי כמנוף לסיפור על בדידות. בדידות של אישיות יוצאת דופן שכיכבה הרחק מעבר לתקופתה ; מדהימה באינטליגנציה שלה ובכשרון ניהול משא ומתן, במלחמה בשלטון הדת וביכולת להידבר עם אויב, ולהופכו לאוהב, ובאי - היכולת להידבר עם נתין וקרוב. פרידריך השני לבית הוהנשטאופן הוא אב - טיפוס של האדם המורד של אלבר קאמי, השואל וחוקר שאינו נח על זרי דפנה מן העבר והירושה. תמיד בודד, תמיד שואל, בוחן, כופר ומורכב ותמיד מדהים בכל שיעשה וילך. MUNDI ,STUPOR 'תדהמת העולם', קראו לו, לקיסר, שחברו הקרוב - קרוב היה הבז היושב על ידו". כותב ד"ר אביעד קליינברג: "יש משהו המקרב אותי אל יגאל תומרקין. תומרקין אוהב באמת את האמנות - לא את הבולשיט הקונצפטואלי שמסביבה, לא את "הסצינה האמנותית" ולא את התאוריה האחרונה, אלא את האמנות גופה, ובשצף - קצף. באמנותו - לטוב ולרע - הוא ישר לגמרי. יש בו כבוד לעבודה ולחומר, למסורת האומנות כמו למסורת האמנות, לחדש וגם לישן. האובססיה שלו להסטוריה, לאמנים הגדולים, לטקסטים הקלסיים, שלא פעם נראתה לי ביטוי לסנוביזם תרבותי, נראית לי היום ביטוי כן להתרגשות שהאמנות ממשיכה לגרום לו, לכבוד שהוא רוחש לה ולעושיה. אני מכבד את ההתרגשות של תומרקין, לעתים אני אפילו חש אותה"....

5.
6.
7.
8.
"ביני לביני אני אומר: אתה נסער. נסה פעם אחרת. אלא שגם בפעם האחרת אני נסער. והזמן עובר. יש לי מה לומר. להשאיר לדורות הבאים. ובכל פעם שאני מבטא את זה במילים - אנשים נרתעים ממני כמפני מצורע. והירות, מטורף!" יגאל תומרקין כותב כשזורמת לה התודעה, כשהיד עייפה מהפטיש והנפש כמהה למסע. אז מתעורר בו הגירוי להריץ מילים מנקודה דמיונית - בהיסטוריה, בנפש או בצורה. לומר: כך היה, כך בדיוק, או לא בדיוק, ואולי אף לא היה כלל, ובכל זאת משהו קרה. לפעמים הוא מסכם לעצמו חוויות חד - פעמיות, תמיד חוויות סיזיפיות, מגלגל סלע לראש פטה מורגנה שרגלה דורכת פעם בעבר ופעם בעתיד; או יוצא אל מסע של הפגשות לא תמיד אפשריות, או מתאר חלום, נוף, דמות, ציור, מעשה יצירה. ובתוך כך הוא קורא דרור לרגשות ולהגיגים פרועים, לאהבות לשנאות, לייסורים ולתענוגות, שגם אם לא תמיד הם מובנים עד תום, נוגעים בכל מיני אופנים מרתקים, אם בקלילות משעשעת ואם בעוצמה קשה מנשוא, בלבן של חוויות נפשיות, זרבותיות ורוחניות שמזמן לו העולם שבתוכו הוא יוצר - עולמו האישי המיוחד שלו, אבל גם עולמנו, כאן ועכשיו. לקט הכתבים הזה, שחוברו במשך כשני עשורי שנים, מובא כאן בלוויית 23 ציורים ורישומים שהועיד להם האמן. פטר מרטין גרגור היינריך הלברג, הוא יגאל תומרקין, נולד בשנת 1933 בדרזדן שבגרמניה. בשנת 1935 היגר עם אמו לפלשתינה, וכאן שונה שמו. ב1955 - נסע לגרמניה, עבד בתכנון תפאורות בתיאטרון של ברטולד ברכט, "ברלינר אנסמבל", ויצר את פסלי הברזל הראשונים שלו. אחר - כך התגורר זמן - מה בהולנד ובפריס, וב1961 - שב לישראל. הוא השתתף בעשרות תערוכות קבוצתיות, הציג עשרות תערוכות יחיד בארד ומחוצה לה, וזכה בפרסים רבים. עבודותיו מצויות באוספים פרטיים רבים ובאוספים של המוזיאונים החשובים, ומוצגות בגני פסלים ובשטחים ציבוריים בתחומן של ערים ורשויות שונות בארץ ובעולם....

9.
10.
[39 עמ' לא ממוספרים]. הקדשה בכתב ידו של יבי בחלק מהעותקים...

11.
12.
13.
14.
15.
16.
17.
18.
19.
20.
21.
22.

לאוניברסיטה המשודרת יתרון לא מבוטל. בספר צנוע ולא מתיימר מצאתי מידע והתרסה שמתאימים רק לתומרקין. יגאל תומרקין לא ארכיטקט ולא היסטוריון... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ