משה שוקד (נולד בדצמבר 1936) הוא פרופסור אמריטוס לאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב ומכהן במכללת רופין כראש תוכנית מ.א. בהגירה ושילוב חברתי.
משה שוקד נולד בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב. כפי שתיאר בספרו "מסע ישראלי", חיו בה בשלום עדות שונות, דתיים וחילוניים. לימודיו לתואר ראשון היו בסוציולוגיה ובהיסטוריה של המזרח התיכון, ואת התואר השני סיים בסוציולוגיה, שניהם באוניברסיטה העברית. בתקופת לימודי התואר השני (בראשית שנות ה-60) עבד במחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית כסוציולוג של חבל הנגב. שם עמד על בעיות קליטת העליה בקרב העדות השונות, מתוך מציאות קרובה ולא בשאלונים, ומכאן הגיע לאנתרופולוגיה. את עבודת המאסטר עשה בהנחיית פרופ' יוסף בן דוד בנושא: "ארגוני המשפחה בתהליך ההסתגלות למושב". את הדוקטורט השלים באוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה בשנים 1968-1964 בהנחייתו של פרופ' מקס גלקמן, אשר הכשיר גם את ראשוני האנתרופולוגים הישראלים כמו שלמה דשן, עמנואל מרקס, יצחק עילם ודון הנדלמן. במשך השנים היה קשור בביצוע והנחייה של מחקרים יישומיים בישראל, איראן, ופרו. רבים מספריו של שוקד נכתבו בשיתוף עם חברו לספסל הלימודים החל מהשנה הראשונה באוניברסיטה, פרופסור שלמה דשן, כשכל אחד חוקר בנפרד, אולם חלק ממחקריהם פורסמו במשותף.

שוקד היה מרצה וחוקר אורח באוניברסיטת מנצ'סטר, המכון הטרופי המלכותי באמסטרדם, קווינס קולג', (אוניברסיטת ניו-יורק), אוניברסיטת סטוקהולם, אוניברסיטת איווה, המכון למחקר מתקדם בפרינסטון, ואוניברסיטת ברלין.

שוקד נמנה עם מייסדי כתב העת קתרסיס ומשמש כיום כחבר מועצת המערכת