במסע אישי מרתק משרטט משה שוקד, במיומנות של אנתרופולוג רגיש, פסיפס של נופים אנושיים, חוויות מעצבות, זמנים של תקווה, מצוקות והתחלות חדשות. מסעו של שוקד נע בין פלורנטין לירושלים, בין מנצ'סטר לרמת הגולן ובין ניו יורק לתל-אביב. שוקד משוטט במחוזותיהם של עולים ותיקים, יהודים וערבים, מזרחים ואשכנזים, עירונים ואנשי עיירות פיתוח, פרופסורים ואזרחים מן השורה. כל אלה מתלכדים למציאות של יחסי ריחוק וקירבה, ניכור ושיתוף-פעולה. "אנו צמחי חממה המזינה אותנו, בהתמדה נאמנה, בשיטת ההלם החשמלי, בקרים וברותחין... אצלנו הכול צפוי מראש; שמש יוקדת, זיעה וחום מתיש, גשם שוטף המציף בתדירות את שכונת המצוקה... קל לנו לבוא בטרוניה אל אבותינו ואמותינו, שבעת יציאת מצרים המודרנית בחרו שוב בכנען... האם שגו, או אולי טובה עשו לנו כאשר בחרו בספינה שתפלס דרכה בין סלעי חוף יפו, על פני טלטולי הדרך אל מול פסל החירות?" כתיבתו של שוקד ממוקדת בדקויות של נפש היחיד אל מול התובענות הזועפת שמסביב, החרדות הכבושות, והתקוות הכמוסות שברשות הרבים.
