“לפני המון שנים ביקרתי באירלנד. אהבתי את האנשים שבה, את מראה הארץ, הקשיחות שבה. הספר "שבוע בחורף" היה חזרה לאירלנד ולזיכרונות ממנה. מייב כותבת על אירלנד באהבה גדולה ותיאוריה את האנשים שבה והנופים מקסימים. היא מספרת את סיפורו של "בית סטון" - בית מלון קטן. איך הוקם, על ידי מי וכן את סיפורם של המבקרים בו. אהבי את הסיפורים הקטנים והשונים של מבקרי המלון ואיך היא שזרה אותם אחד בשני. נהניתי מאוד מ”

“"חמוד" כך הגדירה א' זוגתי שתחיה את "שבוע בחורף", בעודה קוראת אותו. אך עוד בטרם הגיע אל סיומו זה, ובעודה קוראת בו, כמעט הגיעה היא אל סיומה - כשהיא נופלת בההירות אל חולי מהסוג המבאס - "התקף אפנדציטיס". בלי להתכוון או לתכנן - הופ - מיון. אבחון. ניתוח. עוד יומיים ומשהו בית חולים וזה. הקיצר, מוצא עצמי לילה ויום ועוד לילה - טוב, די - מבלה בבית חולים. רק מה? אני בקושי הבאתי איזה חולצה להחלפה/ בעוד א'”

“ספר מקסים על בית מלון ועל שלל האורחים המתארחים בו לשבוע ימים. כל אורח והסיפור שלו. צ'אק סטאר גדלה בסטונברידג' ששוכנת בחופה מערבי של אירלנד, נוסעת בעקבות האהבה לארצות הברית בניגוד לרצון משפחתה. כשהרומן נקטע היא ממשיכה בחייה שם ומספרת להוריה שהיא חיה באושר והיא ממציאה "שבעלה" נהרג בתאונת דרכים וכי כיום היא אלמנה. צ'אק חוזרת לאירלנד וקונה בית ישן והופכת אותו למלון בעזרתם של ידידיה. ספר של סיפור”

“זהו ספר אשר גרם לי לתסכול וזעם בתחילה , ורוגע עם סיום קריאתו. מדוע ? התשובה פשוטה ביותר. התסכול והזעם נגרם מהסיבות הבאות: אין עומק בעלילה, הסיום לעתים סתום כאילו נקטע באמצע והדמויות רדודות ומרובות. (הערה: ציפיתי למעט יותר, לפי הכריכה האחורית, סופרת אהובה. רב מכר) הרוגע הגיע, לאחר השלמה עם סגנון הכתיבה. המזל בחלק מהסיפורים קיים סוף אופטימי. צ'יקי סטאר גדלה בסטונברידג' , עיירה נידחת השוכנת לאח”

“לפני המון שנים ביקרתי באירלנד. אהבתי את האנשים שבה, את מראה הארץ, הקשיחות שבה. הספר "שבוע בחורף" היה חזרה לאירלנד ולזיכרונות ממנה. מייב כותבת על אירלנד באהבה גדולה ותיאוריה את האנשים שבה והנופים מקסימים. היא מספרת את סיפורו של "בית סטון" - בית מלון קטן. איך הוקם, על ידי מי וכן את סיפורם של המבקרים בו. אהבי את הסיפורים הקטנים והשונים של מבקרי המלון ואיך היא שזרה אותם אחד בשני. נהניתי מאוד מ”

“"חמוד" כך הגדירה א' זוגתי שתחיה את "שבוע בחורף", בעודה קוראת אותו. אך עוד בטרם הגיע אל סיומו זה, ובעודה קוראת בו, כמעט הגיעה היא אל סיומה - כשהיא נופלת בההירות אל חולי מהסוג המבאס - "התקף אפנדציטיס". בלי להתכוון או לתכנן - הופ - מיון. אבחון. ניתוח. עוד יומיים ומשהו בית חולים וזה. הקיצר, מוצא עצמי לילה ויום ועוד לילה - טוב, די - מבלה בבית חולים. רק מה? אני בקושי הבאתי איזה חולצה להחלפה/ בעוד א'”

“ספר מקסים על בית מלון ועל שלל האורחים המתארחים בו לשבוע ימים. כל אורח והסיפור שלו. צ'אק סטאר גדלה בסטונברידג' ששוכנת בחופה מערבי של אירלנד, נוסעת בעקבות האהבה לארצות הברית בניגוד לרצון משפחתה. כשהרומן נקטע היא ממשיכה בחייה שם ומספרת להוריה שהיא חיה באושר והיא ממציאה "שבעלה" נהרג בתאונת דרכים וכי כיום היא אלמנה. צ'אק חוזרת לאירלנד וקונה בית ישן והופכת אותו למלון בעזרתם של ידידיה. ספר של סיפור”

“זהו ספר אשר גרם לי לתסכול וזעם בתחילה , ורוגע עם סיום קריאתו. מדוע ? התשובה פשוטה ביותר. התסכול והזעם נגרם מהסיבות הבאות: אין עומק בעלילה, הסיום לעתים סתום כאילו נקטע באמצע והדמויות רדודות ומרובות. (הערה: ציפיתי למעט יותר, לפי הכריכה האחורית, סופרת אהובה. רב מכר) הרוגע הגיע, לאחר השלמה עם סגנון הכתיבה. המזל בחלק מהסיפורים קיים סוף אופטימי. צ'יקי סטאר גדלה בסטונברידג' , עיירה נידחת השוכנת לאח”