"מרתה ונעמי" הוא ספר יוצא דופן. הוא מגולל את סיפורן של שתיים שהן אחת: מרתה – ילדה יהודייה בבודפשט הכבושה בידי הנאצים, שהצליחה לשרוד את מוראות אותה תקופה כשהיא אוחזת בידו של אחיה בן החמש שנותר עמה, ונעמי – שעלתה ארצה, נקלטה בקיבוץ, הייתה לקצינה בצה"ל ובנתה את יחידת השוטרות של משטרת ישראל. רק ליד האנדרטה לזכר הנרצחים בברגן-בלזן מצבת הזיכרון היחידה לאימה ולמשפחתה, הבינה מחברת הספר, נעמי שדמי, כי מרתה ונעמי אחת הן, וכך אמרה שם:" הנה אני עומדת מולך, אימא, נמצאת איתך בכל נפשי ומאודי. אני זוכרת את חיבוקך האחרון ואת צליל קולך, שומעת את המילים שאמרת לי: ' מרתה, את כבר ילדה גדולה, ילדה אחראית, אני בוטחת בך'. משפט זה ליווה אותי כל חיי. הנה אני נמצאת כאן איתך, אימא , כנציגת מדינת ישראל, כמפקדת השוטרות. לא אכזבתי אותך, הרי את סמכת עליי. אספתי את רסיס חיי מתקופת השואה, התגברתי על המשברים ובניתי את חיי מחדש." זהו ספר מרתק על הישרדות כנגד כל הסיכויים, על תקומה מתוך הריסות העבר ועל הניצחון האישי הכרוך במאבק ובנתינה בלתי פוסקת לכלל....

"מרתה ונעמי" הוא ספר יוצא דופן. הוא מגולל את סיפורם שך שתיים שהן אחת: מרתה - ילדה יהודייה בבודפשט הכבושה בידי הנאצים, שהצליחה לשרוד את מוראות אותה תקופה כשהיא אוחזת אוחזת בידו של אחיה בן החמש שנותר עמה; ונעמי - שעלתה ארצה, נקלטה בקיבוץ, הייתה לקצינה בצה"ל ובנתה את יחידת השוטרות של משטרת ישראל. רק ליד האנדרטה לזכר הנרצחים בברגן - בלזן, מצבת הזיכרון היחידה לאמה ולמשפחתה, הבינה מחברת הספר, נעמי שדמי, כי מרתה ונעמי אחת הן, וכך אמרה שם: "הנה אני עומדת מולך, אמא, נמצאת אתך בכל נפשי ומאוד. אני זוכרת את חיבוקך האחרון ואת צליל קולך, שומעת את המילים שאמרת לי: 'מרתה, את כבר ילדה גדולה, ילדה אחראית, אני בוטחת בך'. משפט זה ליווה אותי כל חיי. הנה אני נמצאת כאן איתך, אמא, כנמיגת מדינת ישראל, כמפקדדת השוטרות. לא אכזבתי אותך, הרי את סמכת עליי. אספתי את רסיסי חיי מתקופת השואה, התגברתי על המשברים ובניתי את חיי מחדש....