זיוה שמיר

זיוה שמיר

סופרת


1.
אירה יאן היתה הציירת "העברית" הראשונה. בעודה מציירת את דיוקנו של ח"נ ביאליק ומאיירת את כתביו, היא התאהבה בו עד כלות, והחליטה לשרוף למען אהבתה זו את כל הגשרים: היא עזבה את בעלה, את ביתה ואת תרבותה, ונסעה לפלשתינה - א"י של ימי העלייה השנייה בתקווה שהמשורר יבוא בעקבותיה. ידידי ביאליק ושומרי עיזבונו הסתירו בקנאות את פרשת חייה ומותה, מחשש פן ייפגעו מעמדו הציבורי של "המשורר הלאומי" ורגשותיה של מאניה רעייתו. במלאות מאה שנה להולדת ביאליק נתפרסמה אמנם פרשת אירה יאן ברבים, אך עד לאחרונה לא הותר פרסומו של צרור גנוז ובו עשרות מכתבים נואשים שכתבה הציירת למשורר. מכתבים נרגשים אלה, הרואים כאן אור לראשונה בתרגומה של לילה הולצמן, שופכים אור חדש על יצירת ביאליק, ומגלים אחדים מסודותיה המוצפנים. מקובל לחשוב שפרשת אירה יאן לא הולידה אלא שני שיר פרדה נאים ("הולכת את מעמי" ו"לנתיבך הנעלם"). מתברר כי עקבותיה ניכרים ביצירה בכל אתר ואתר, למן שנת פגישתם הראשונה של השניים בקישינב (1903) ועד ליום מותו של המשורר (1934). ספרה של זיוה שמיר עוקב אחר רישומה של פרשת אירה יאן ברחבי היצירה הביאליקאית לסוגיה ולתקופותיה, ומגלה פנים חדשות ביצירות נודעות כדוגמת שיר האהבה "הכניסיני" והסיפור "מאחורי הגדר", "שירי העם" ואגדות "ויהי היום", הסיפור האחרון ("איש הסיפון") והשירים האחרונים ("פרדה", "דבורת הזהב" ועוד.) פרופ' זיוה שמיר מהחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל - אביב פרסמה עד כה שבעה חיבורי מחקר על יצירת ביאליק, ושלושה ספרים על השירה המודרניסטית (אלתרמן, רטוש). כן כתבה מאות מאמרים ורשימות וערכה ספרים רבים....

2.
3.
4.
שירת רטוש-מקוריות ומקורותיה....

5.
הספר באין עלילה חוקר ומפרש את הסיפורת ה``קנונית`` של ביאליק לשני אגפיה: את ארבעת סיפורי המקור ואת ארבע ה``רשימות כלאחר יד``. שורשיה של סיפורת זו נעוצים אמנם במסורת ה``נוסח`` המנדלאי, אך נופיה נושקים בפסגות הסיפורת המודרנית האורבנית. ביאליק לא כתב סיפורים ``מסורתיים`` המצטיינים בעלילה לינארית, במספר סמכותי, בגיבורים הירואיים ובסיום ברור וחד משמעי, כי אם סיפורים פרומי עלילה שאחריתם סמוי מן העין. לדבריו, אומה שסיפור חייה אינו אלא מנוסה מפרעות והתחכמות לגזרות לא תוכל להוציא מקרבה סיפור של ממש עם עלילה רצופה וגיבורים ראויים לשמם. במקביל, הוא אף הבין שעקב תהליכי התפוררות שעברו על החברה המערבת, הסיפורת המודרנית כבר לא תוכל לשקף אלא דמויות ועלילה אנטי הירואיות. הוא נהג ``לגייר`` דמויות ומעמדים מן הפרוזה הצרפתית-רוסית, ובאמצעותם לתאר תהליכי דעיכה וצמיחה ב``רחוב היהודים``. יותר מכל היטיב לתאר את כשלונו של ``היהודי החדש`` למרוד ולפרוץ באחת את כלא הדורות, ברמזו לקוראיו ש``לא זה הדרך!`` הספר דן בסיפורי ביאליק במעגלותיהם. הוא יוצא מן המעגל הצר של הטקסטורה והטקסט ומפליג ממנו אל המעגלים הקונטקסטואליים ההולכים ומתרחבים: אל הרעיונות הפואטיים והפוליטיים, ההיסטוריים והעתידניים. לפנינו תמונה פנורמית ומלאה, פרי עטה של חוקרת ביאליק מובהקת, מעורכות המהדורה האקדמית של כתביו וראש מכון כץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל-אביב. פרופ` זיוה שמיר פרסמה עד כה חמישה חיבורי מחקר על יצירת ביאליק: על העשור הראשון (שירי ביאליק הראשונים, תש``ם); על היסודות העממיים (הצרצר משורר הגלות, תשמ``ו); על היצירה לילדים ולנוער (שירים ופזמונות גם לילדים, תשמ``ז); על היסודות ה``ארס פואטיים`` (השירה מאין תימצא, תשמ``ח); על העיבודים לאגדות חז``ל (מה זאת אהבה, תש``ן). כמו כן פרסמה על השירה המודרנית (על אלתרמן ועל רטוש), וערכה ספרי מחקר רבים....

6.
ש"י עגנון נזקק כידוע תכופות לאוצר הסמלים הקבלי-חסידי, שבמרכזו אילן הספירות והשפע האלוהי, שבו יחסי הקדוש-ברוך-הוא ושכינתו מתוארים במונחים מחיי האישות – זיווּג, גירושין, עגינוּת. באמצעות סימבוליקה ישנה-נושנה זו, השכיל לבטא עולם רעיוני מעודכן ומודרני בתכלית, שאינו דומה כלל לעולם האמונה התמים, תרתי משמע, של "מחזיקי נושנות". הספר ש"י עולמות: ריבוי פנים ביצירת עגנון מציג את יצירת עגנון בעיקר מצִדה המודרני והאקטואלי. בין השאר, הוא מצביע על הקשר שבין מועד כתיבתם ופרסומם של סיפורים (כדוגמת "עגונות", "והיה העקוב למישור", "בדמי ימיה", "פנים אחרות", "שבועת אמונים", "האדונית והרוכל, "מעשה העז" ו"הרופא וגרושתו") ושל רומנים (כדוגמת "סיפור פשוט", "תמול שלשום" ו"שירה") לבין המציאות החוץ-ספרותית בת-הזמן, ומראה כיצד הצליח עגנון לשלב אמירות עדכניות מובהקות בחסותן המגוננת של אגדת קדומים תמימה-למראה, או של תמונת פולקלור תמימה-למראה. עגנון מתגלה כאן כ"בעל מחשבות", שניחן בתובנות היסטוריוסופיות מורכבות, שמבטו הרב-זוויתי משאיר לא אחת את הקורא בחוסר ודאות, עם סקרנות שאינה באה על סיפוקה עד תום. פרופ' זיוה שמיר היא מרצה וחוקרת ספרות מאוניברסיטת תל-אביב וממכללת סמינר הקיבוצים. בעבר עמדה בראש בית-הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל-אביב ובראש מכון כץ לחקר הספרות העברית (כיום, מרכז קיפ לחקר הספרות העברית). חיברה ספרים רבים בחקר הספרות, בעיקר על יצירת ביאליק ואלתרמן, וערכה ספרים רבים (בהם – בשיתוף עם דן לאור ועוזי שביט – את הספר מבעד לפשטות: "סיפור פשוט" של ש"י עגנון בראי הביקורת (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל-אביב 1996)....

7.
ספרו של א''ב יהושע ''מסע אל תום האלף'' מוליך את הקורא אלף שנה לאחור, אל סוף המילניום, לתקופה רצופת שאיבות אסכטולוגיות ורדפות חזיונות אפוקליפטיים. ניתן לראות בה בנקל את התקדים לעידן אי התבונה של סוף האלף השני, על השאיפות הפונדמנטליסטיות והמיסטיות הצצות בו חדשות לבמקרים. הספר זכה מיום הופעתו לעשרות תגובות, תודות לחדשנותו הרבה ולאופן האקספרימנטלי, הפוסט-מודרניסטי, הטורף את כל המערכות ומחייבנו לבחון אותן בחינה מחודשת. לפנינו התמודדות ראשונה מסוגה עם תחושת סוף המילניום, אגב נסיון לשחזר תקופה שאפילו ההיסטוריונים מתקשים לשחזרה, מחמת מיעוט הדוקומנטציה. כן ישנה כאן התמודדות מקורית עם סוגיית הפמיניזם בראי ההיסטוריה, עם סוגיית ההתבוננות ב''אחר'', עם סוגיית הניעות החברתית (עלייתן ושקיעתן של אליטות) וכיוצא באלה סוגיות המעסיקות את החשיבה בימינו. הרומן מראה את יחסיותם של מושגי המזרח והמערב, הרגש והשכל, העליונות והנחיתות החברתית. האם לפנינו מאותם רומנים היסטוריים, המסירים את האבק מעל לתקדים ישן נושן כדי למתוח קו ישר של הקבלה למציאות אקטואלית, המרתיעה את האמן מלגעת בה בהיותה נודפת ריח של צבע טרי? בקובץ שלפנינו אסופה של תגובות ראשונות על רומן וירטואוזי זה. המאמרים נעים בין פרשנות פנים ספרותית לבין פרשנות קונטקסטואלית רב תחומית, בין פרשנות פסיכולוגיסטית לפרשנות חברתית, בין פרשנות היסטורית לפרשנות אקטואלסטית. במלוכד, יש במאמרים המובאים כאן כדי לסייע בהבנתו של אחד הרומנים הנועזים והמקוריים של הספרות העברית בת זמננו....

8.
על ראש אלתרמן התנוססו שני כתרים – כתר השירה הלאומית וכתר השירה הקלה. מהצילומים המעטים שנותרו בארכיונו עולה דמות של משורר ופזמונאי "פריזאי", המתהדר בנשפי פורים בהופעה אוּרבּנית מחויטת-מעונבת, ומגבעת פנמה לראשו. מצילומים אחרים עולה דמותו של "משורר לאומי", איש המאבק על עצמאות ישראל, בבגדי חאקי ובכובע גרב, כמקובל בקרב לוחמי דור תש"ח. המשורר ויצירתו נקרעו דרך-קבע בין שתי דרכים מנוגדות, ותמיד התרוצצו בהם – כדברי השיר "איגרת" – תאומים מנוגדי-אופי, הצוררים איש את רעהו ונאבקים זה עם זה ללא-הרף על הבכורה. גם בחייו הפרטיים, שאותם סילק בדרך-כלל מיצירתו, היה אלתרמן "אוקסימורון מהלך": משורר לאומי וקוסמופוליטן, הומניסט ו"ביטחוניסט", איש משפחה מסור ובוהמיין שאינו מתנזר מיין ומנשים, אינדיווידואליסט ואיש רֵעים להתרועע, איש רוח ואיש המדעים המדויקים, צעיר ארץ-ישראלי טיפוסי בעיני "העולים החדשים" וטיפוס גלותי בעיני "הכנענים", אויבי הגלות וחורפיה. אי ההבחנה באופי ההיברידי והדואליסטי של אלתרמן – האיש ויצירתו – גרמה ועדיין גורמת לאי הבנות ולסילופים בקרב מבקרי אלתרמן וחוקריו, המזהים בטעות ב"זברה" את אחד מצבעיה בלבד. הפרק הראשון והפרק האחרון בספר הֵלך ומֶלך מוקדשים לניסיון להצביע על אחדים מסילופים אלה ולהביא לתיקונם. שאר פרקי הספר עוקבים אחר היבטים מרכזיים בזירה "הלאומית" של יצירת אלתרמן ובערוץ "הקל" של יצירתו, ומראה שככלות הכול אין החיץ שבין האגפים גבוה כפי שהוא נראה ממבט ראשון....

9.
בספרה על עלת ועל אתר (תשנ"ט) בוחנת זיוה שמיר את אותות הזמן והמקום ביצירת אלתרמן. ספרה הקודם על אלתרמן עוד חוזר הניגון (תשמ"ט) התמקד בשירים המוקדמים, לרבות שירי העלומים שנגנזו, מתוך גישה טקסטואלית המתמקדת במבע. לעומתו, על עת ועל אתר אוחז בגישה קונטקסטואלית וחותר לחישופם של הרעיונות הפואטיים והפוליטים המשוקעים ביצירת אלתרמן לסוגיה ולתקופותיה. ההיה אלתרמן "משורר חצר" או "משורר לאומי"? כיצד התנער מן הדימוי של משורר "גולה" ו"מקולל", שרווח באסכולת שלונסקי, והיה למשורר המעורב עד צוואר בבעיות הכלל? האם ניתן לאתר רמזים פוליטיים גם באותם שירי טבע "תמימים" שנכתבו כביכול ממרומי מגדל השן של האמנות הצרופה? אילו תשובות שילב המשורר בין השורות לאויביו ולמקטרגיו? הספר מתאר את התמורות שנתחוללו ביצירה האלתרמנית במעברה משלב לשלב, מסגנון אחד למשנהו, ואגב כך שופך אור חדש גם על תקופות ועל חטיבות שירה שנדחקו שלא כדין לצל ולשוליים ("עיר היונה", "שיר עשרה אחים", שירים על רעות הרוח", "שירים על ארץ הנגב", "פונדק הרוחות" "חגיגת קיץ" ועוד)....

10.
11.
12.
עם שובו מלימודיו פנה נתן אלתרמן לחיבור שירי ילדים ולתרגם ספרי מופת לילדים ולנוער מספרות העולם. משיכתו לתחום זה מקורה בבית אבא: יצחק אלתרמן, אבי המשורר, היה מחלוצי גן הילדים העברי. דוד ערך ספרי אגדוץ ומקראות. בהשראתם עשה המשורר הצעיר את צעדיו הראשונים בעולם הילד. לימים, בשנת העשור למדינה, בעוד יריביו הצעירים פונים אל האקזיסטנציאליזם, המתרחק מן הלאומיות כמפני האש, פרסם אלתרמן את קובץ שיריו "ספר התבה המזמרת" (1958), המשמש בעולם הסמלים הצבעוני וה"פריזאי" של "כוכבים בחוץ" (1938), אך חדור ברעיונות הלאומיים של "עיר היונה" (1957). מחקר זה מתחקה אחר המעשיות המחורזות הגדולות של אלתרמן, למן יצירתו הגדולה הראשונה לילדים - "זה היה בחנוכה" (1932) - ועד למחזורי השירים הגדולים של "ספר התבה המזמרת". אלה הם שירים עשירים ורבי השראה, פשוטים לכאורה ומורכבים למעשה - אוצר בלום של הברקות מחוכמות ושל משחקי מחבואים בין ניגודים ובין אוהבים ויריבים. יש בהם רמזים לענייני פואטיקה ופוליטיקה, שילד לא יבינם, אך יש בהם גם עלילה והומור שכל ילד ייהנה מהם, ולכשיגדל - יבין בכל קריאה יותר ויותר. זויה שמיר היא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל - אביב. היא עמדה במרוצת השנים בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית, בראש בית הספר למדעי היהדות ובראש ועדת מקצוע של הספרות במשרד החינוך. היא חיברה כשה ספרי מחקר, לברות ספר על שירי הילדים של ביאליק ושני ספרים על יצירת אלתרמן: עוד חוזר הניגון, ועל עת ועל אתר. ספרה תבת הזמרה חוזרת הוא ספר ראשון מסוגו המודש במלואו ליצירת הילדים של אלתרמן....

13.
14.
הספר בדרך לבית אבא מַפנה זרקור אל שישה מסיפורי "ספר המעשים" של עגנון ואל הנובלה שלו בלבב ימים. כיצד נולדה דמותו הפלאית של חנניה, גיבור הנובלה, כפילו האגדי של ביאליק? במסעו לארץ-ישראל, התעכב ביאליק בגרמניה, ובעידוד עגנון עבר לגור כשנתיים בעיר הקיט הקטנה והנידחת באד הומבורג. אביר השירה העברית והסופר הצעיר שמואל יוסף צ'צ'קס (עגנון) הילכו יחדיו בשבילי העיר ובשבילי הספרות העברית, ושוחחו שיחות ארוכות. קשה להבין מדוע לא תיעד עגנון שיחות אלה, אף לא את מקצתן. אילו עשה כן, היה בידינו אחד המסמכים המרתקים ביותר בתולדות הספרות העברית. שמא ביקש להסתיר פרק זה בחייו ולהוריד עליו מסך? שמא ביקש להתכחש למורשת ביאליק ולמרוד בה? הספר בדרך לבית אבא מנסה למלא את החסר: לאתר ולתאר את עקבות השפעתו של המשורר ואת רישומה ביצירת עגנון. מתברר שדיוקן ביאליק "מצויר" בחלק מסיפורי עגנון, ועל פניו פרושׂה מסכה אגדית. סיפוריו המֶטָא-ראליסטיים של "ספר המעשים" מתגלים כאן כסיפורים שהגיבו תגובה מיידית על ענייני השעה "הבוערים", אלא שהם הסתירו את האקטואליה ואת אותותיה מאחורי שבעה צעיפים של סמל ומשל. •פרופ' זיוה שמיר, חוקרת ומורה במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה, עמדה בראש בית-הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל-אביב ובראש מכון כץ לחקר הספרות העברית. למחַברת ספרים רבים, בעיקר על ביאליק ואלתרמן. ביחד עם דן לאור ועוזי שביט היא ערכה את קובץ המחקרים על עגנון מבעד לפשטות (1996), ובשנת 2010 פרסמה בהוצאת הקיבוץ המאוחד את סִפרה ש"י עולמות: ריבוי פנים ביצירת עגנון, החוקר מבחר רחב מיצירותיו של גדול הפרוזאיקונים העבריים. ...

15.
16.
17.
18.
סיבות חייה של לאה גולדברג והחוויות הטראומטיות שחוותה בשנות המלחמה ובשנים שבֵּין מלחמות העולם לימדוּהָ לנהוג בחשאיות ולנצור את סודותיה בלִבּהּ, כמאחורי מסֵכה ומסווה. הצורך להסווֹת ולהסתיר את סודותיה הפך אצל לאה גולדברג לטבע שני, וחִלחל גם ליצירתה. זו אינה חושפת לעין כול את המכאובים שהולידוּהָ, ומסתירה אותם מאחורי שבעה צעיפים של תיאורים מטפוריים עמומי פשר. יצירתה של לאה גולדברג וכתיבתה העיונית אינן מסגירות בנקל את השקפת עולמה, אך משזו נחשפת ממקורות חוץ-ספרותיים יש בה כדי להבהיר את היצירה ולהאירהּ באור חדש. הספר לשיר בשפת הכוכבים מנסה לחשוף את הדוויי המסתתר מאחורי שיריה הנעימים לעין ולאוזן של המשוררת, ולזהות את "הסוסים הטרויאניים" שיצירתה החתרנית הִכניסה לספרות העברית. ■ זיוה שמיר, מבּכירי חוקריה של השירה העברית החדשה, מלמדת ספרות עברית במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי בהרצליה. בעבר עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב. חיברה יותר מעשרים ספרי מחקר וערכה ספרים רבים. רוב ספריה מוקדשים לחקר יצירות ביאליק ואלתרמן ומיעוטם עוסקים ביצירות יל"ג, רחל, לאה גולדברג, עגנון ורטוש. המחַברת זכתה בפרס עקביהו על מפעל חיים בחקר השירה העברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן. ...

19.
20.
רחל דימתה את עצמה ואת שירתה הארץ-ישראלית ל"ספיח" – לתבואה שצמחה במאוחר, בפאת שדה. אכן, כמו אחיותיה המשוררות העבריות הראשונות, הגיעה רחל אל הספרות העברית במאוחר ו"מאחורי הגדר", בלא ידיעת השפה ובלי כל התמצאות בתרבות הלאומית לדורותיה. עם זאת, בהיותה שקויה ורווּיה בשירה הרוסית, הצליחה המשוררת החלוצה להגיע בתוך שנים אחדות להישגים אמנותיים חסרי תקדים. עברית למדה אגב קריאה יום-יומית בתנ"ך והאזנה לפטפוטי הטף שבגן-הילדים העברי. שירתה, הממזגת בתוכה ענווה וגאווה, דומה לאותה רקפת מלאת ניגודים הפורחת בשניים משיריה: פרח עדין ורפה שראשו מורכן בהכנעה, אך מעל לגבעולו מתנוסס כתר בהיר ויפה של עלי-כותרת, ומתחתיו – עלווה כהה ושורשים חזקים הנאחזים בעקשנות בסלע. לא בכדי הדגיש אליעזר שטיינמן את "עוז חולשתה" של רחל. הספר רקפת: ענווה וגאווה בשירת רחל מתאר את התקבלותה של המשוררת על-ידי ביאליק, שלונסקי ואלתרמן – נציגיהן החשובים של שלוש משמרות בשירה העברית. הוא אף מאתר ומתאר צייני סגנון של יצירת רחל שלא אובחנו עד כה במחקר ובביקורת. זיוה שמיר, מבכירי חוקריה של השירה העברית החדשה, מלמדת ספרות עברית במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה. בעבר עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב. פרופ' זיוה שמיר חיברה ספרים רבים, בעיקר על ביאליק ואלתרמן (אך גם על רטוש ועגנון). המחַברת היא כלת פרס עקביהו על מפעל חיים בחקר השירה העברית. ...

21.
22.
23.
ביאליק מעולם לא התלבט באיזו שפה לבחור כשפת יצירה. מראשית דרכו בחר לכתוב עברית בלבד, עד אשר ידידו י"ח רבניצקי החל לערוך מאסף ביִידיש – דער יוּד – וביקש מהמשורר שיר לעיתונו. עיתון חדש זה ביקש לִפנות אל המוני בית ישראל ולרכוש את אהדתם במאבקו של אחד-העם על כתר ההנהגה של התנועה הציונית. בקשתו של רבניצקי, מבקר ועורך אנין טעם, רֵעו ויד-ימינו של אחד-העם, נתנה לביאליק את ה"הֶכשר" לכתיבת שירים בשפה שלא זוהתה עם שפת השירה "בת השמים", אף לא זוהתה כשפתם של החוגים הציוֹניים. הִלכי רוח רומנטיים, שהעלו על נס את "האדם הפשוט", וכן צורכי השעה "הבוערים" העניקו גושפנקא ליִידיש כשפת יצירה לֶגיטימית. חושיו של המשורר אותתו לו שהיצירה ביִידיש פתחה לפניו קשת ססגונית של אפשרויות שהעברית עדיין לא הציעה לו באותה עת, ועד מהרה כתב במקביל בשתי הלשונות גם יחד. יצירתו יצאה נשכרת מן הסימבּיוֹזה הזאת, שביאליק תיארהּ כיחסי "רות" ו"נעמי". שיריו העבריים הפכו "פשוטים" ו"עממיים" יותר, ואילו יצירתו ביִידיש זכתה בשירי נבואה וחזון, מלאי פָּתוס מקראי. ביאליק כתב ביידיש עשרים שירים בסך-הכול, אך אחדים מהם הפכו לשירים מוּכָּרים ומוּשָׁרים, שהשפיעו על ההתפתחות של שירת יידיש המודרנית. בשנות המלחמה והמהפכה, משהבין ביאליק כי הכתיבה ביִידיש פירושה הזדהות עם הציבור המבכּר את המהפכה הרוסית על המהפכה הציונית, ואינו מחפש גשר ביניהן, פסק לחלוטין מלכתוב ביִידיש לאחר עשרים שנות יצירה דו-לשונית זיוה שמיר, מבכירי חוקריה של השירה העברית החדשה, מלמדת ספרות עברית במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה. בעבר עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב. חיברה למעלה מעשרים ספרי מחקר. רוב ספריה מוקדשים לחקר יצירות ביאליק ואלתרמן ומיעוטם מוקדשים ליצירות רחל, עגנון ורטוש. המחַברת זכתה בפרס עקביהו על מפעל חיים בחקר השירה העברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן....

24.
25.
26.
ביאליק היה שוחר שלום מטִבעו, אך היה נתון כל ימיו במאבקים אין-סופיים נגד יריבים פוליטיים ופואטיים. בתחילה הִשחיז המשורר את קולמוסו נגד הרצל וחסידיו "הצעירים", יריביה של הציוֹנות הרוחנית מבית-מדרשו של אחד-העם, ובערוב יומו הוא נקלע למאבק עם המשוררים הצעירים ש"מימין" ו"משמאל", שראו ב"משורר הלאומי" משוכה ומכשול בדרך התפתחותה של היצירה המודרניסטית. הצעירים התל-אביביים נראו בעיני ביאליק מין גלגול מחודש של "הצעירים" הניטשיאניים משנות מִפנה המאה, שאף הם נשאו את פניהם אל הנעשה "מאחורי הגדר" ו"מעֵבר לים". הספר צפרירים מתמקד במאבק הפוליטי והפואטי כאחד של ביאליק ב"צעירים" המתמערבים ובמנהיגם מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, יריביו של אחד-העם, אביו הרוחני של ביאליק. מעֵבר לעניין האישי, היה זה מאבק על שתי דרכיה של התנועה הציוֹנית, שחִלחל לכל פינה ביצירת ביאליק: לליריקה ולפואמות, לסיפורים ולמסות, לשירי הילדים ולאגדות. את המילה הרב-משמעית "צפרירים" ששולבה בשירתו המציא ביאליק כדי להתמודד עם יריביו בדרך סימבוליסטית עקיפה, שלא תכתים את יצירתו ולא תחתים אותה בחותמת פוליטית חד-צדדית. הספר צפרירים עוקב אחר מאבק זה ביצירות שבּהן הוא גלוי וביצירות שבּהן הוא סמוי מן העין. פרופ' זיוה שמיר, חוקרת ומורה במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה, מעורכי המהדורה האקדמית של כל שירי ביאליק, עמדה בראש בית-הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל-אביב ובראש מכון כץ לחקר הספרות העברית (כיום, מרכז קיפּ); חיברה למעלה מעשרים ספרי מחקר וערכה ספרים רבים. ספריה על ביאליק: שירי ביאליק הראשונים: דיסרטציה (תש"ם); הצרצר משורר הגלוּת: לחקר היסוד העממי ביצירת ביאליק (תשמ"ו); שירים ופזמונות גם לילדים: לחקר שירי ביאליק לילדים ולנוער (תשמ"ז); השירה מאין תימצא: אַרְס פואטיקה ביצירת ביאליק (תשמ"ח); מה זאת אהבה: צוהר לעולם הדעות של ח"נ ביאליק (תש"ן); באין עלילה: סיפורי ביאליק במעגלותיהם (תשנ"ח); לנתיבה הנעלם: עקבות פרשת אירה יאן ביצירת ביאליק (תש"ס); המיַת ים: שירת האהבה האירופית והספרות העברית (תשס"ח); הניגון שבלבבו: השיר הלירי הקצר של ח"נ ביאליק (תשע"א); מִים ומִקדם: עיון באגדות "ויהי היום" של ח"נ ביאליק ׁ(תשע"ב); לפי הטף: המעשיות המחורזות לילדים של ח"נ ביאליק (תשע"ב). המשורר, הגבירה והשפחה: ביאליק בין עברית ליידיש (בדפוס). פרופ' זיוה שמיר ערכה עם פרופ' עוזי שביט ועם פרופ' צבי לוז קובצי מאמרים על יצירת ביאליק, לסוגיהָ ולתקופותיה....

27.
בראשית דרכו גינה חיים נחמן ביאליק את הליריקה "הריקה" והרגשנית של משוררי דור חיבת ציון, המתלוננים על לִבּם "הנקרע לגזרים" או על כינורם "הנשבר לרסיסים". בהשראת הגותו של גתה, חשב המשורר הצעיר שרק חיבורו של שיר סיפורי רב ממדים עשוי להיחשב הישג פיוטי ראוי לשמו. לימים גילה ביאליק שאף הוא אינו יכול להתנזר משירי דמעה ואנחה, וביקש לברוא בשיריו דמעה חדשה – "דמעה נאמנה" – שבכוחה לעורר את הלבבות מאדישותם. הוא גם גילה במאוחר את "סוד הצמצום". בעקבות משוררים כדוגמת לרמונטוב, שילר, היינה ובודלר, החל בחיבורם של שירים ליריים קצרים ומעובי משמעות. שיריו אלה ("לא זכיתי באור מן ההפקר", "לבדי", "הכניסיני תחת כנפך" ועוד) היו ועודם פסגותיה של הליריקה העברית – אבני חן שאפשר להפוך ולהפוך בהן מבלי להגיע לסוף חקרן. הספר הניגון שבלבבו מתחקה אחר דרכו של ביאליק אל השיר הלירי הקצר, ובוחן מהלכיה של דרך זו. אגב כך נבחנת גם דמותו של "האני" הדובר בשירים אלה. באמצעותה הציג ביאליק דיוקן עצמי מעורר הזדהות, אך גם דיוקן קולקטיבי של היהודי הארכיטיפי – יושב-האוהלים והנודד – שבכל דור ובכל אתר. זיוה שמיר, מבכירי חוקריה של השירה העברית החדשה, מלמדת ספרות עברית במרכז הבינתחומי הרצליה ובמכללת סמינר הקיבוצים. בעבר עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג באוניברסיטת תל-אביב. רוב ספריה מוקדשים לעיון ביצירות ביאליק ואלתרמן. המחַברת זכתה בפרס עקביהו על מפעל חיים בחקר השירה העברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן....

28.
בשנת 1896, בזמן ההכנות לקונגרס הציוני הראשון, הוציא דוד פרישמן את ספר תרגומיו לאגדות אנדרסן, ובפתחו קרא לחבריו הסופרים להרעיף טל ילדוּת על ילדי ישראל ועל בני-הנעורים, השרויים באווירת "החדר" ו"הישיבה". ביאליק נענה לאתגר, והחל לכתוב שירים ואגדות לטף ולקהל הקוראים הצעיר. בזמן ששקד על עריכת "ספר האגדה", ביחד עם רעהו י"ח רבניצקי, החל ביאליק בחיבורן של אגדות בסגנון אישי וחופשי, שאותן הכתיר בכותרת "ויהי היום". באגדות אלה, שנועדו לקורא הצעיר והבוגר כאחת, הִרשה לעצמו ביאליק חופש רב מהמקובל בעיבוד אגדות. לא אחת התרחק בהן מן המקורות הקדומים, אגב הפלגה למחוזות זרים ורחוקים – אישיים ובין-אישיים – ועריכת סינתזה אישית בין אגדת קדומים לאמירה מענייני דיומא. באגדות אלה, שאותן התחיל לכתוב בשנת 1917 ראה ביאליק, ובצדק, יצירות מקור לכל דבר, שבהן המקור המדרשי אינו אלא סף ומפתן לאמירה אישית ולאותם הרהורים היסטוריוסופיים, הנקשרים לענייני השעה "הבוערים" ומאירים אותם באור חדש. הספר מִים ומִקדם מציע פירוש לאגדות כגון "שור אבוס וארוחת ירק", "אלוף בצלות ואלוף שום", "אגדת שלושה וארבעה", "ספר בראשית", "מגילת עָרְפָּה" ועוד. פרופ' זיוה שמיר, חוקרת מובהקת של יצירת ביאליק, היא מעורכי המהדורה האקדמית של כל שיריו. היא חיברה עד כה עשרה חיבורי מחקר על יצירת ביאליק, לסוגיה ולתקופותיה, וערכה ספרים אחדים בחקר ביאליק. המחַברת עמדה בעבר בראש בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב, והיום היא מלמדת ספרות עברית במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה. ...

29.
בשנת 1876 נפל דבר בישראל: בירחון השחר של פרץ סמולנסקין התפרסמה יצירה שעדיין לא הייתה כמוֹהָ בספרות העברית – שירו הלוחמני של י"ל גורדון "קוצו של יוד". בת-שוע, גיבורת השיר, היא "נסיכה" שנולדה עם "כפית של כסף" בפיה, אך נסיבות החיים מורידות אותה מטה מטה והופכות אותה בהדרגה מבת-עשירים יפת-תואר לקבצנית עלובה וכעורה. היא נבראת אמנם ב"בריאת נשיקה" כמו בת אלים מיתולוגית, אך המִמסד הרבני הורס את חייה ללא תקומה. נהוג להביא מפי דוסטויבסקי את המימרה "כולנו יצאנו מִבּין קִפלי האדרת של גוגול". אכן, בתולדות הספרות יש קומץ של יצירות מופת שהשפּיעו על הדורות הבאים והולידו עשרות "בנים" ו"בני-בנים", כגון הפואמה "קוצו של יוד" שיצרה סביבהּ אדווה אין-סופית. דומים לו בהיקף השפּעתם – סיפורו של ביאליק "ספיח" שבהשראתו נכתבו רבים מסיפורי הילדוּת בספרות העברית וספרו של עגנון שירה שהוליד כמה וכמה רומנים על גיבור השרוי בסתיו ימיו, המנסה להצהיל את אפרורית חייו באהבה מאוחרת. יצירות כאלה ממשיכות להשפיע על התרבות העברית עד עצם היום הזה. יצירתו של יל"ג ממשיכה לזעזע את קוראי דורנו ולהשפּיע על התרבות העברית גם משום שמַצָבָהּ של האישה בחוגים החרדיים לא הִשתנה מִימי יל"ג ועד ימינו אנו: הרבנים עדיין דבֵקים באות המתה, ואינם מתחשבים בצורכי החיים המתחדשים. המוני בית-ישראל עדיין עולים לקברי צדיקים, ומאמינים בקדושים, בקמעות ובאמונות טפלות. בחיי עמנו, גם דברים של מה בכך – מסמר או בורג זעיר, או אפילו שמועת-שווא שמקורה בשנאת-חינם – עלולים להחריב עיר שלֵמה, אם לא למעלה מזה. הספר "הכול בגלל קוצו של יוד" מאתר את רישומה של הפואמה היל"גית אצל גדולי היוצרים שלנו: למִן מנדלי מוכר ספרים, ח"נ ביאליק, ש"י עגנון, יעקב שטיינברג ונתן אלתרמן, ועד הסרט "הערת שוליים" של איש-הקולנוע יוסי סידר....

30.
אלתרמן העמיס על כתפיו את המשימה הקשה ביותר שנטל על עצמו משורר עברי בזמן מן הזמנים: להנציח בשיריו את צִבעי התקופה האפֵלה ביותר בתולדות עַם ישראל ואת התקופה המוארת שידע העַם מעודו, בהבינוֹ אל נכון "כַּמָּה דַּק הַתָּג / שֶׁבֵּין טֶרֶם-שׁוֹאָה וְעֶרֶב-חָג", ככתוב בשירו "ליל המצור" מתוך שמחת עניים. הוא עשה כן בכישרון רב ובהתמדה חסרת תקדים. "טוריו" השבועיים הם התגובה המשמעותית ביותר של משורר כלשהו בשנות מלחמת העולם השנייה, השואה והתקומה. גם בחטיבות יצירה אחרות תיעד אלתרמן את אירועי הזמן. כאשר קרא לנוצה לרוץ ולנסות להדביק את מראות הזמן ומוראותיו, הוא ידע היטב שהוא רץ ריצת יחיד למרחקים ארוכים; שבמשימת המעקב אחרי אירועי השעה אין לו אח ורֵע בין סופרי דורו, בארץ ובעולם כולו. הספר רוצי, נוצה עוקב בעיקר אחר צִדם התמַטי-אידֵאי של "שירי העת והעיתון", ובוחן את עמדתם בנושאים בעלי חשיבות לאומית ממדרגה ראשונה: בסוגית טוהר הנשק, בסוגית "מי הוא יהודי?", בנושאי דת ואמונה, בנושא מקומו של איש הרוח במדינה ובחברה הנתונות במצור, וכיוצא באלה נושאים שהעסיקו את מחברם בשנות המלחמה, המאבק על עצמאות ישראל ושנותיה הראשונות של המדינה. פרופ' זיוה שמיר, חוקרת ומורה במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה, עמדה בראש בית-הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל-אביב ובראש מכון כץ לחקר הספרות העברית )כיום, מרכז קיפּ(; חיברה ספרים רבים, בעיקר על יצירת ביאליק ואלתרמן. ספריה על אלתרמן: עוד חוזר הניגון (שירת אלתרמן בראי המודרניזם), 1989 ; על עת ועל אתר (פואטיקה ופוליטיקה ביצירת אלתרמן), 1999 ; תֵבת הזִמרה חוזרת (על שירי הילדים של נתן אלתרמן), 2005 ; הֵלך ומלך (אלתרמן – בוהמיין ומשורר לאומי), 2010 . כן ערכה ביחד עם פרופ' צבי לוז את הספר הפואמה המודרניסטית ביצירת אלתרמן (1991) וביחד עם פרופ' עוזי שביט את קובץ המאמרים על שירי העת והעיתון של נתן אלתרמן שיראה אור בקרוב....

31.
הספר סיפור לא פשוט (2015) עוסק ביצירותיהם של שלושה מִבּין סופריה המרכזיים של "קריית ספר" העברית: א"ב יהושע, עמוס עוז וחיים באר. שלושתם ילידי ירושלים; שלושתם עזבו בהשראת מדיניוּת "כור ההיתוך" את הקבוצה החברתית שלתוכה נולדו; שלושתם פרופסורים לספרות עברית, שלימדו באוניברסיטה וחיברו ספרי עיון; שלושתם העמידו את עגנון במרכז כתיבתם העיונית, וגם יצירתם מעידה על הטמעת יסודות עגנוניים טיפוסיים. בעקבות קפקא ועגנון שלושתם מחבּבים את המוֹדוּס האלֶגוריסטי המעמיד בצד הסיפור הליטֶרָלי ("הפשוט") כמה וכמה סיפורים סמויים שמתחומי הפוליטיקה והפואטיקה. שלושתם מעמידים תכופות במרכז יצירתם גבר אנטי-הֶרואי ואישה חזקה ודומיננטית; ושלושתם מגלים ביצירתם את פָּנֶיהָ הלא-מוּכּרות של ירושלים, עיר הולדתם. חרף סימני-הֵכֶּר משותפים אלה ואחרים, לכל אחד מהם עולם מלא מִשלו, שונה בתכלית מִשל רעהו. רוב פרקי הספר סיפור לא פשוט קיבלו את פני הרומנים הנדונים בו סמוך להופעתם, ולפעמים אף הגיבו עליהם תגובה ראשונה. בספר כלול גם מבוא נרחב הסוקר את המעבר מ"דור תש"ח" ל"דור המדינה", שנכתב מיתרון הפרספקטיבה ההיסטורית. זיוה שמיר, פרופסור (אֶמֶריטה) לספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב, מלמדת במרכז הבינתחומי הרצליה ובמכללת סמינר הקיבוצים. בעבר עמדה בראש בית-הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל-אביב ובראש המכון לחקר הספרות העברית. חיברה עד כה 27 ספרים, וערכה ספרים רבים...

32.
ביאליק הטביע חותָם על כל תחום שבּוֹ שלח את ידו: על השירה, על הסיפורת, על על האגדה, על המסה ועל ספרות הילדים. רק תחום אחד נשאר כביכול מיותם, ללא חותָמו האישי, והוא התאטרון. אף-על-פי-כן, יצירתו לסוגֶיהָ ולתקופותיה מתגלה כיצירה דרָמָטית מיסודהּ, המעידה על חשיבה תאטרונית מורכבת: יש בה מונולוגים, דיאלוגים וקריאות aside; קטעי סולו ומקהלה; חלוקה ל"מערכות" עם "תפאורה" מתגוונת; מופעי ריקוד ובהם הוראות כוריאוגרפיה מרומזות, פעלולי תאורה ואבזרי במה. לאה גולדברג זיהתה את הפוטנציאל התאטרוני החבוי ביצירת ביאליק בשעה שעיבּדה את "אגדת שלושה וארבעה" שלוש פעמים. מתברר שביאליק ביקש להטביע את חותמו על הבמה העברית, אך פעמיים נקטעה הקריירה התאטרונית שלו שלא באשמתו. בפעם הראשונה היא נקטעה בעלומיו, כשאחד-העם החזיר לו את המונולוגים הדרָמָטיים "מפי העם" שנשלחו לפרסום בהַשִּׁלֹחַ, מִבּלי שהִבחין בחידושים הרבים המשולבים בהם. בפעם השנייה – כשביאליק חיבר בערוב ימיו טרילוגיה של מחזות מקראיים על סוף ימי דויד וראשית מלכוּת שלֹמה, אך לא השלים את תכניתו עקב נסיעתו לניתוח בווינה שממנו לא שב. לאחר מותו נעלם כתב-היד, ולא נודע מה עלה בגורלו. הצירוף הביאליקאי "מעל כל במה" לקוח מתוך "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם", משירי הזעם והתוכחה המאוחרים. המשורר ראה בחזיונות הנביאים את מופעיו הראשונים של התאטרון העברי, והִרבּה בכתיבת שירי חזון ומשא, ובהם קרא דרור לנטיותיו הדרָמָטיות שלא נתממשו. הספר מעל כל במה עוקב אחר זיקתו של ביאליק לתאטרון, למן המערכונים הדרדקיים שחיבר בימי לימודיו בישיבת בווֹלוֹז'ין, עבור אל תרגומיו למחזות מִספרות עַם ישראל (הדיבוק) ומִספרות העולם (וילהלם טֶל, המערכה ראשונה של יוליוס קיסר), וכלה בתעלומת המחזה האבוד שתמשיך להעסיק את חקר ביאליק גם בעתיד. פרופ' זיוה שמיר, מּבכירי חוקריה של השירה העברית החדשה, מלמדת ספרות עברית במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי בהרצליה. בעבר עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב. חיברה יותר מעשרים ספרי מחקר וערכה ספרים רבים. רוב ספריה מוקדשים לחקר יצירות ביאליק ואלתרמן ומיעוטם עוסקים ביצירות יל"ג, עגנון, רחל, רטוש ולאה גולדברג. המחַברת זכתה בפרס עקביהו על מִ פעל חיים בחקר השירה העברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן. ...

33.
ל דמות ברומן שירה – "הסימפוניה הבלתי גמורה" של עגנון – היא "אוקסימורון מהלֵך": הנריאטה הרבּסט היא "עץ יבש" ו"גפן פורייה"; בעלה מנפרד הרבּסט הוא איש משפחה אחראי ו"נער" השוכח את חובותיו למשפחתו בעבור לילה של שיכרון חושים. שירה היא דמות דֶמונית והרסנית, חסרת כל גבולות ומגבלות, ו"מלאך בלבן". פרופ' זיוה שמיר מנסה להתמודד עם החידות האופפות את שירה: מדוע לא הצליח עגנון לסיים את הרומן? האם חיבּרוֹ לפני השואה או אחריה? לפני הקמת המדינה או אחריה? מה הם מקורות ההשראה של הרומן? היא מנסה להתמודד גם עם השאלה בה"א הידיעה המרחפת מעל הרומן העגנוני: מדוע נמשך הרבּסט לשירה? מה גרם לו לעזוב את אשתו ואֵם ילדיו, את צאצאיו ואת ביתו הנאה והמטופח, למען אישה גברית, נגועת חולי ולא יפה, שחדרי ביתה כחדרי שאוֹל ושחת? לפנינו פרק בלוח-חייו של אמן מזדקן העומד על פרשת דרכים ושאלת "לאן?" תלויה על שפתיו. הספר שירה חדשה מציע פרשנות פוליטית ופואטית לספרו של עגנון על רקע תמונותיה של אירופה המתרוקנת מיהודיה ועמידתו של דור מלחמת העצמאות ישראל מול אתגר הריבונות, תהליכי הפיכתה של אירופה מגן עדן פורח לגיהינום עלי אדמות והפיכתו של יעקב לישראל. עגנון העלה בספרו דיאגנוזות לגבי ההוֹוה המתהווה ואף השמיע בו פרוגנוזות אחדות לעתיד לבוא. פרופ' זיוה שמיר היא פרופסור (אמריטה) לספרות עברית של אוניברסיטת תל-אביב, המלמדת במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי הרצליה. כתבה שלושים ספרים בחקר הספרות העברית וערכה ספרים רבים. זכתה בפרס על מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר-אילן, בפרס על מפעל חיים מטעם משרד החינוך והחברה לידע עם ובפרס לוין קיפניס לחקר ספרות הילדים (2016)....

34.
לשונו של ביאליק היא מִרקם צפוף של צירופים אָלוּסיביים (הֶרמזים) - מִרקם העשוי מִשברי פסוקים, כצורתם ושלא כצורתם. ביאליק רמז בעיקר לתנ"ך – לסיפוריו ולפסוקיהם – אך גם למקורות "קנוניים" אחרים: ספרות חז"ל, הברית החדשה, הקוּראן, שירת ספרד, שירת דנטה, יצירות שקספיר וסרוונטס. אליעזר בן-יהודה וחסידי תפיסת הלשון שלו התנגדו ללשון המשכילית ה"מליצית", העשויה שברי פסוקים, וחתרו להשלטת לשון המשוחררת מִכַּבלי המליצה. לכאורה, בגישתו של ביאליק הייתה משום רֶגרסיה – חזרה אל הלשון המשכילית נוסח יל"ג – אך למעשה בנה ביאליק לשון פיוטית אישית וייחודית מחורבותיה של הלשון המשכילית שהסתאבה ואיבדה את חִנּה. הספר שְׁלַח יונה מְבַשׂרת עוקב אחר דרכו של ביאליק ביצירת לשון חדשה העשויה ממכיתותיה של לשון המקורות הישנה. ■ פרופ' (אמריטה) זיוה שמיר, מבּכירי חוקריה של השירה העברית החדשה, מלמדת ספרות עברית במכללת סמינר הקיבוצים ובמרכז הבינתחומי בהרצליה. בעבר עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב. חיברה כשלושים ספרי מחקר וערכה ספרים רבים. רוב ספריה מוקדשים לחקר יצירות ביאליק ואלתרמן ומיעוטם עוסקים ביצירות יל"ג, עגנון, רחל, רטוש ולאה גולדברג. המחַבּרת זכתה בפרס עקביהו על מִפעל חיים בחקר השירה העברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן ובפרס על מִפעל חיים מטעם משרד החינוך ו"החברה לידע-עם"....

35.
36.
שִירַת הַנְּיָר תּוֹהָה: נָכְרי הוּא לְדַקּוּתָהּ שֶל הָאָפְנָה אַךְ מִסִּפָּהּ פִּתְאֹם מַמְרִיא הוּא וּבְשֵֹאתוֹ קוֹל תִּרְעַד כְּנָפָהּ. נתן אלתרמן, שיר עשרה אחים, עיר היונה פרופ' עוזי שביט, חבר קיבוץ שדות ים, הוא מחשובי החוקרים של הספרות העברית החדשה ובקי מאין כמוהו בשירה העברית, לסוגֶיהָ ולתקופותיה. מחקריו מקיפים את כל מישורי הטקסט – למן הדיון ביסודות הקדם־טקסטואליים הזעירים ביותר של המשקל והחרוז (כבספריו 'המהפכה הריתמית' משנת 1983 ו'חבלי ניגון' מ־ 1988 ) ועד לשאלות הבתר־טקסטואליות הגדולות והרחבות ביותר, כגון שאלת ראשיתה של השירה העברית החדשה (כבספריו 'בפתח השירה העברית החדשה' מ־ 1986 ו'שירה ואידיאולוגיה' מ־ 1987). לציון מיוחד ראויים ספריו 'שירה מול טוטליטריות' מ־ 2003 ו'לא הכול הבלים והבל' מ־ 2007 שפרצו דרכים חדשות בחקר יצירת נתן אלתרמן. על פועלו בחקר הספרות זכה בפרסים ובעיטורים, לרבות פרס ביאליק לחכמת ישראל (2014). עוזי שביט עומד שנים רבות בראש הוצאת הקיבוץ המאוחד–ספרית פועלים. כמנכ"ל וכעורך ראשי הוא מגלה מחויבות מתמשכת לביצורה של התרבות העברית, ובזכותו רואה אור הקלאסיקה המודרנית שלנו במהדורות מחודשות, עומדת על מדף הספרים וזוכה כך בחיים חדשים. במרוצת השנים העמיד עוזי שביט תלמידים רבים, הן באוניברסיטת תל־אביב והן במכללת סמינר הקיבוצים, וסייע ביד סופרים ומשוררים רבים מִספוֹר להוציא לאור את פרי עטם. בספר זה חָברו חבריו, תלמידיו ועמיתיו (וכן אחדים מבני משפחתו) להגיש לו מתת הוקרה על היותו מורה דרך, אדריכל של ספרים ואיש רֵעים, בעל מידות תרומיות, שמעטים כמוהו ב"קריית ספר" העברית ובכלל. בְּטֶרֶם אָתָא הַלֵּיל – בּוֹאוּ, בּוֹאוּ הַכֹּל! מַאֲמָץ מְאֻחָד, עַקְשָנִי וָעֵר שֶׁל אֶלֶף זְרוֹעוֹת. הַאֻמְנָם יִבָּצֵר לָגֹל אֶת הָאֶבֶן מִפִּי הַבְּאֵר? (רחל)...

37.
38.
בניגוד לסופרי ההשכלה, שתיארו בכתביהם אנשי מופת נשגבים, ביאליק הציג את גיבורי התנ"ך כאנשים קטנים ופשוטים ששאלו שאלות גדולות, חובקות שמים וארץ. הוא שילב בשיריו ובסיפוריו הֶרמזים לקשת לא גדולה, אך ססגונית ומגוּונת, של דמויות מן המקרא – רוּבּן דמויות של "ספרא וסייפא". ביצירתו סיפר את סיפורם הקדום מֵחדש, תוך מיזוגו עם הסיפור האישי-הלאומי האקטואלי. התנ"ך הֶעשיר את יצירת ביאליק והִקנה לה נפח ומשמעות, מחד גיסא; ומאידך גיסא, גיבורי התנ"ך הוארו ביצירתו באור חדש, באמצעות הפרשנות רבת-התובנות, המוּשׂכּלת אך גם האישית והרגשית, שהעניק להן גדול הסופרים ואנשי הרוח שקמו לעם ישראל בדורות האחרונים. זיוה שמיר, פרופסור (אמריטה) לספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי-היהדות של אוניברסיטת תל-אביב. כיום היא מלמדת ספרות עברית במרכז הבינתחומי בהרצליה. חיברה יותר משלושים ספרי מחקר, ערכה ספרים רבים והוציאה לאור שלושה ספרי תרגומים מן השירה האנגלית והצרפתית. זכתה בפרס על מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר-אילן ובפרס על מפעל חיים מטעם משרד החינוך והחברה לידע-עם. כן זכתה בפרס היצירה (תשע"ח) ופעמיים בפרס לוין קיפניס לחקר ספרות הילדים (תשמ"ז, תשע"ז)....

39.
ספרות הילדים העברית דיברה דור אחר דור, בגלוי ובדרכי עקיפין נעלמות, בזכות החתירה לחיי שלום ואחווה. מורכבותו וריבוי פניו של המושג "שלום" מלמדים שלפנינו מושג תלוי-אינטרפרטציה – מטבע או אסימון שכל אחד מנפיק אותו לפי ערכו, מטביע עליו את דיוקנו האישי ויוצק לתוכו את חלומותיו ומשאלות לבבו. יש היוצקים לתוכו תכנים אוּטוֹפּיים – חזוניים ומרוממים – המרחפים בשפריר עליון, ויש המתבוננים בו בספקנות מרובה ומוכנים להסתפק במצב של "שלום קר", של "אי לָחמה" או של "שביתת נשק", ובלבד שהמצב לא יידרדר לעימות אלים בין הצדדים הנתונים במחלוקת. ח"נ ביאליק, ש' בן-ציון, נתן אלתרמן ולאה גולדברג – שכָּתבו למבוגרים ולילדים גם יחד – לא רצו להציג את "כרטיס הזיהוי" הפוליטי שלהם באופן ישיר וגלוי. על עגנון אפילו נאסר מטעם המו"ל לתת ביצירותיו פומבי לדעותיו הפוליטיות. את השקפתם החברתית-מדינית שילבו סופרים גדולים אלה במקום הצפוי פחות מכול – ביצירותיהם הילדיות ה"תמימות" והחפּוֹת כביכול מכל מגמתיוּת. בכך השיגו מטרה כפולה: הם לא נחשפו במישרין לפני קהל הקוראים הרחב, מחד גיסא, ומאידך גיסא – הם חינכו את בני הדור הצעיר בעקיפין ברוח אמונותיהם ודעותיהם מבלי שניתן היה להאשימם באינדוקטרינציה ישירה ומגמתית. גם ממשיכיהם בספרות הילדים – נחום גוטמן ובנימין תמוז ידעו היטב ש"גירסא דינקותא" כוחה רב, שהרי היא נחרתת בנפש הילד ונטמעת בקִרבּהּ לכל החיים. כיום סופרים כדוגמת א"ב יהושע, עמוס עוז, מאיר שלֵו ודויד גרוסמן נוהגים אף הם לכתוב את יצירותיהם לילדים "עם תחתית כפולה". הספר על יונה ועל נער מציג את החתירה לשלום כפי שהיא משתקפת ביצירות נבחרות מ"דור התחייה" ועד ימינו. זיוה שמיר, פרופסור (אמריטה) לספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי-היהדות של אוניברסיטת תל-אביב. כיום היא מלמדת ספרות עברית במרכז הבינתחומי בהרצליה. חיברה שלושים ספרי מחקר, ערכה ספרים רבים והוציאה לאור שלושה ספרי תרגומים מן השירה האנגלית והצרפתית. זכתה בפרס על מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר-אילן ובפרס על מפעל חיים מטעם משרד החינוך והחברה לידע-עם. כן זכתה פעמיים בפרס לוין קיפניס לחקר ספרות הילדים (תשמ"ז, תשע"ז). ...

40.
מי הייתה אֶמיליה בָּסאנוֹ-לאניֶיר? האם ידידתו היהודייה של שקספיר היא "הגבירה השחורה" משיריו? לאחר שנים באפלת השִׁכחה היא עומדת כיום באור זרקורי הביקורת והמחקר. לפנינו האישה הראשונה באנגליה שהוציאה ספר שירים, ומי שסייעה לשקספיר "מאחורי הקלעים" לקבל תמיכה מחצר-המלכות. שמה ודמותה משולבים במחזותיו, ואפשר שהיא עצמה שילבה בהם רמזים אישיים בעת שסייעה בכתיבתם. כך הכריזה בסמוי: "הייתי כאן!". ספרה של פרופ' זיוה שמיר ורד לאֶמיליה עוסק בקשריו של שקספיר עם תרבות עם ישראל בתיוּוכה של אֶמיליה בָּסאנוֹ-לאניֶיר, שפטרונה - הלורד הנרי קאריי, בן-משפחתה של המלכה אליזבת הראשונה - תמך בלהקתו של שקספיר. הספר שופך אור חדש על מחזהו "היהודי" של שקספיר הסוחר מוונציה. בין היתר מועלות בו הנחות שהן בבחינת חידוש גמור בחקר שקספיר, כגון פשר השמות העבריים במחזה, או קשריו של המשפט הוונציאני של פורציה עם המשפט הוונציאני של דונה גרציה נשיא. ספר פסידו-אֶפִּיגרפי, שבּוֹ נזכר שמו של שקספיר בפעם הראשונה, מוצג כאן כספרה הנעלם של ידידתו היהודייה אֶמיליה בָּסאנוֹ-לאניֶיר....

41.
פעמיים התקרב עגנון לביאליק, ולא זזה ידו מיד מורהו: בפעם הראשונה – בעת ביקורו של ביאליק בארץ (1909), שבמהלכו שימש הסופר הצעיר למשורר כעין "נושא-כלים"; בפעם השנייה – בשנת 1922 כששכנע עגנון את המשורר לעזוב את ברלין ולבוא להתגורר לידו בעיר-הקיט באד הוֹמבּוּרג המרוחקת ממרכזי התרבות העברית. כשנה וחצי התהלכו השניים מחוץ לעיר ובחוצותיה, ושוחחו שעות ארוכות. אילו תועדו השיחות הללו, היה בידינו ספר רב-ערך לחקר תולדותיה של הספרות העברית – ספר מעניין פי כמה משיחות גתה עם אקרמן (1836), שנחשב ספר מופת. ואולם עגנון לא תיעד את שיחותיו עם ביאליק, והתכחש לתקופה הפורמטיבית שעברה עליו במחיצת גדול סופרי ישראל. במקום אותה סִדרה בת 50 פרקים על שיחותיו עם ביאליק שהובטחה לדב סדן, התחיל הסופר לגַנוֹת את המשורר בכל הזדמנות ולעג לדמותו וליצירותיו. בתחילה שׂם את דברי-הגנאי בפי דמויות בדיוניות, או ציטטם מפי אישים שכבר הלכו לעולמם. בסוף ימיו הסיר עגנון את המסֵכה מעל פניו, ואמר את הדברים בעצמו ומטעמו, באופן גלוי ומפורש, מבלי להזדקק לחסות המגוננת של הבדיון. מתברר שעגנון היה גדול המורדים בביאליק, אך בניגוד למורדים האחרים – אברהם שלונסקי מזה ואורי צבי גרינברג מזה – הוא לא נלחם במשורר בגלוי, כי אם בחשאי ומאחורי גבו. יתר על כן, הוא לא הִרפּה מן המלחמה הזאת עד סוף ימיו, והמשיך לדבר סרה בביאליק אף 30 שנה ויותר אחרי מות המשורר. מדוע שינה עגנון את יחסו אל ביאליק מן הקצה אל הקצה? הספר מאוהב לאויב מנסה להתחקות אחר הסיבות והנסיבות שהובילו לַנתק בין שני האישים הגדולים שראשית דרכם הייתה לכאורה רצופה אהבה ושיתוף-פעולה. המחקר מסתייע בחומרים חוץ-ספרותיים, לרבות חומרים ארכיוניים, אך בעיקרו של דבר משוטט ביצירות עגנון – יצירות שבּין שיטיהן מתחוללת דרמה אנושית עזה שכמוה כ"רצח אב" ו"רצח מלך". זיוה שמיר, פרופסור (אמריטה) לספרות עברית מאוניברסיטת תל-אביב עמדה בראש מכון כץ לחקר הספרות העברית ובראש בית-הספר למדעי-היהדות של אוניברסיטת תל-אביב. כיום היא מלמדת ספרות עברית במרכז הבינתחומי בהרצליה. חיברה יותר משלושים ספרי מחקר, ערכה ספרים רבים והוציאה לאור שלושה ספרי תרגומים מן השירה האנגלית והצרפתית. זכתה בפרס על מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר-אילן, בפרס על מפעל חיים מטעם משרד החינוך והחברה לידע-עם ובפרס לוין קיפניס לחקר ספרות הילדים. ...


הביאליק הראשון שלי, אם אינני טועה, היה "בעיר ההרגה". הגעתי אליו דרך סיפור ישן, מ1933, אודות סטודנט באוניברסיטה העברית שהתבקש לקרוא שיר בטקס סי... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מחקרי טוב מאוד מוסיף עוד נדבכים לשירתו של אלתרמן ... המשך לקרוא
את הספר הזה לא ליקטה וערכה אביבה דורון, כי אם זיוה שמיר. אביבה דורון הייתה לכל היותר עורכת משנה.... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ