ה"ינשוף של מינרוה" הוא עוף מיתי - סימלה המקודש של מינרוה - אלת החכמה. רק משקיף חכם כמוהו, המכיר את החוקיות על-פיה מתנהלת ההיסטוריה, שהפך ספקן כלפי כוונות טובות של יפי-נפש, יכול להבין את ההחלטות האסטרטגיות שקיבלו ראשי ממשלה, רבנים גדולים, קוסמים מודיעיניים ומובחרים בירו-טקטיים, שהשתעבדו כולם לאשליה, שקיימת וודאות מוחלטת. בהסתמך על "עבר מוכח" ותוך כדי טוויית "עתיד מובטח", מפרשים מקבלי החלטות אלה סיטואציות אסטרטגיות עכשוויות באופן "המבטיח" הגנה, יציבות ושקט לאורך זמן. זאת ועוד, אותם מחליטים פועלים מתוך שיפוט אימפולסיבי, שבויים בהיקבעות פאטלית, גזירה קדומה או קבועה מראש ומשיגים בכך תוצאה הפוכה של הרס עצמי. על-פי ד"ר ולד, גם אם נפקפק בערכן של החלטות מקובעות מבית מדרשם של גדולים, החושבים עצמם למניהיגים, עדיין מכתיבים חוקים ותנאים של ינשופי כל הזמנים ממדים דטרמיניסיטיים ודאיים. דומה שדווקא רצון חופשי ולא ודאי קובע את משמעותם בסיטואציה אסטרטגית פאטליסטית רכה, והא שאמור להכתיב החלטות אסטרטגיות חד-פעמיות. מחליטים אסטרטגיים צונחים לתפקידם מארגון צבאי או מפלגתי ומפגינים תמהיל-אקראי של איכויות, רובון תכונות אישיותיות ורק מקצתן כישורים איטואטיביים ואנאליטיים הדרושים לפיתרון בעיות אסטרטגיות. מיומנויות אלמנטריות של פתרון בעיות והתנסות מעשית, המחייבות רופאים שטעויותיהם פוגעות ביחידים וטייסים ששיאותיהם הורגות קבוצות של נוסעים, אינן נדרשות מגדולים, ששיפוטיהם מחו קהילות שלמות או ממחליטים אסטרטגיים, שמוזרויותיהם ומיני היקבעויות שלהם עושות אותם לרוצחי המונים בכוח ואף בפועל. בטווח נראה לעין, ובהתחשב בהנחה האופטימית שהמין האנושי לא ישמיד עצמו, דומה שאין להתחמק מהכרה באסטרטגיה כמקצוע, ומניסוח דרישות תחיליות ומסלולי קידום מחייביםלעוסקים בו. הכרה כזו תגדיר סוף-סוף משמעותה של סמכותיות כריזמטית ותציב העדר פסיכופתולוגיות אישיותיות מובהקות כתנאי קבלה הכרחיים. מסלולי קידום יכתיבו תחנות של הכשרה פורמאלית אנאליטית, בעיקר תורות החלטה וחישוב סיכונים, ושל סדרת תפקידי קו ומטה עוקבים, המאפשרים לממלאיהם ליישם סמכות ואחריות ולהתנסולת בהפעלת שיפוטים אינטואטיביים, וטכניקות הקצאה והתמודדות עם אי-ודאות, המתנות ניתוחים אנאליטיים. ועדיין נהשאר מרווח רחב דיו לברירה טבעית של חריגים בולטים. ...

אל"מ עמנואל ולד נתבקש על־ידי הרמטכ"ל לשעבר, משה לוי, להכין דו"ח העוסק בבניין צה"ל לעשור הקרוב תוך ניתוח לקחי המלחמות הקודמות. עיקרו של הדו"ח הוא כי במשך השנים איבד צה"ל את כוח התקיפה שלו, כי כושרו ההגנתי הולך ונחלש, וכי עליו לעבור רפורמה מקיפה כדי שיוכל להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו. ד"ר ולד טוען, כי למרות הלקחים של ששת הימים, יום הכיפורים ולבנון, שב הצבא וחוזר על השגיאות שנעשו במלחמות קודמות ברמת חומרה הולכת וגוברת, ולכן לא השיג את המטרות הצבאיות שהוטלו עליו, ונגרמו לו אבדות מיותרות. יותר משעסק צה"ל בחשיבה ובפעולות לתיקון טעויות, השקיע מאמצים וכסף רב בניפוח מפקדות ושירותים על חשבון הכוח הלוחם. המטה הכללי לוקה בתסמונת "הראש הקטן", מוביל את צה"ל לאובדן הגמישות הצבאית והופך אותו לגוף מסורבל וכבד תנועה. לדעת המחבר, נמנע הדרג המדיני מלקבל החלטות אסטרטגיות, מלקבוע תפיסת ביטחון שתתמודד עם התמורות שחלו באזור ומלשאת באחריותו למחדלים בניהול הביטחון הלאומי. כאשר נודע כי הדו"ח הוא ביקורתי, ניסה הרמטכ"ל למנוע את השלמתו. בין היתר נעשה ניסיון להאשים את מחברו בעברות בטחוניות. לאחר שהושלם נמנעו מלדון בו. שר הביטחון דאז, יצחק רבין, הורה לקיים במטה הכללי דיון מקיף בדו"ח, ולאחר שדיון זה לא התקיים התפטר אל"מ ולד מצה"ל. כאשר הועלה הנושא במליאת הכנסת ובוועדת חוץ וביטחון, התעוררה סערה ציבורית. עמנואל ולד, בעל תואר ד"ר בניתוח מערכות מאוניברסיטת סירקוס, ניו־יורק, היה בוגר מצטיין של המכללה לביטחון לאומי של צה"ל וראש המחלקה לתכנון צבאי ארוך טווח במטה הכללי....

"ערפל הקרב" לא יתפזר לנצח - תמיד יימצאו בעלי-עניין שבכל מאודם ירצו למנוע התבהרות, להפריע לחשיפת האמת. משום כך קשה גם לעמוד על דיוקן של "עובדות" היסטוריות. כיום אין איש שיכול לטעון כי סיפור ביתוקו של הקשר הגורדי בחרבו של אלכסנדר הגדול הוא היסטוריה צרופה. אפשר לשער שהילה מיתולוגית נתפרה למצביא כדי להאדיר את דימוייו כבעל יכולת להכרעה נחרצת. כמי שבפעולה נמרצת ומהירה פתר בעיה מורכבת. אבל, ספק אם הכרעה כזו יש בה יותר מאשר אשליה של כאילו-פתרון. המתוס הוא אגדה שמטרה מעשית בצדה, בדותה נעדרת-נאיביות שנועדה לשבש את הגיונם של אנשים ולהשפיע על התנהגותם. ממסדים דתיים ופוליטיים-דתיים, בחברות מסורתיות ושמרניות, השתמשו באמצעי עתיק-יומין זה לקידום האינטרסים שלהם. המיתוס הקנה לגיטימציה למעשים ולשיטה והבטיח ציות של הרוב לכתיבים של מיעוט. ד"ר עמנואל ולד, מחבר הספר 'קללת הכלים השבורים', הדו"ח שחקר את מחדלי הפיקוד של צה"ל במלחמות - כמו גם בשלבי בניית הכוח הצבאי - טוען כי המיתוס של השמדה דמונית ומקסם-השווא של מכפילי איכות טכנולוגיים יחד עם "דת הבטחון" ההוזה-בהקיץ על "בטחון" של 100 אחוזים השתלטו על חשיבותם של קברניטים מדיניים ועיוותו אותה. המחבר מוכיח כי כשלי-חשיבה של ראשי-ממשלה מנעו מהם את היכולת להתמודד עם הדילמות האמיתיות של הבטחון הלאומי:מדינה הנהפכת לקהילה דו-לאומית, הנתונה בתסבוכת הלא-פתורה של יחסי דת ומדינה ומבקשת להוביל רפורמה צבאית שתקים צה"ל אחר. המיתוסים שיצרו מקבלי-ההחלטות - כותב ד"ר ולד - אנסו את בטחונה, כלכלתה ולכידותה הפנימית של ישראל. קברניטים שהתחכמו לבתק קשרים גורדיים באיבחת-חרב נותרו נבוכים בתור הלבירינט הבטחוני כשרק חבל קצוץ בידם ומסביבם שברי אידיאולוגיה ורסיסי קהילה שלא יצלחו אלא ליצירת מדינת רפאים....

הקומדיה האלוהית של מתן ומיטל הוא מסע בעקבות מסע הזהות הישראלית. ברוח האודיסאה של שוורץ - הכרך הרביעי של מפעלי המונומנטאלי על מובלעת ובועות (2000 - 1700) - הקומדיה פותחת צוהר לעולמם של קרוביו הרחוקים של ה - STROLLER הפיקארסקי של כל הזמנים. מואר בה צדו החלש של העיסוק האינטנסיבי בעלילה ובגיבורים: הפךוט, כמוהם, פרטאצ'י, שרשרת מקרית למדי של אפיזודות תלושות, המחוברות זו לזו רק בחוט ברזל דק, כאשר הגורם המאחד הוא המספר. אלא שהטיפול המרוכז בנארטיב "הנפתח לאורך", האופייני לז'אנר, מדחיק את השפעת "הבית" ו"דרך - החיים" על בני מינו הישראליים, המקרבים את משאת - הנפש לקונבנציה ואת ה"פרטי" ל"ציבורי" וסופם מבוטשים עד דוק מדוללי "אני"....