רון ברקאי נולד בירושלים בשנת 1943. בשנת 1948, בעיצומה של המלחמה, עברה המשפחה לגור בתל-אביב, בתחילה בשכונת חסן-בק ולאחר מכן בקרית שלום. בתום הלימודים בבית-הספר היסודי למד רון ברקאי מכונאות מטוסים, ועבד במקצוע זה שנים מספר.
בשנת 1966 החל רון ברקאי ללמוד באוניברסיטת תל-אביב לאחר שעבר את בחינות הבגרות החיצוניות. בשנת 1978 סיים את עבודת הדוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים, בהדרכת פרופ' עמנואל סיון בנושא: "דימוי עצמי ודימוי אויב של מוסלמים ושל נוצרים בספרד של ימי הביניים".
רון ברקאי מלמד היסטוריה של ימי-הביניים באוניברסיטת תל-אביב ושימש כמרצה אורח באוניברסיטאות ומכוני מחקר גבוה בפאריס, אוקספורד, מדריד וסלמנקה.
תחומי המחקר העיקריים של רון ברקאי הם היחסים בין מוסלמים, נוצרים ויהודים בספרד של ימי-הביניים והעברות תרבותיות-מדעיות בין שלוש הקהילות. בנושאים אלה כתב עשרות מאמרים וספרים, העיקריים שבהם מצוינים להלן. בשנים האחרונות החל רון ברקאי לעסוק בספרות לצד המחקר וההוראה האוניברסיטאיים.
הרומן הראשון של רון ברקאי, כמו סרט מצרי, ראה אור בהוצאת חרגול וכך גם האישה שאהבה סיפורים. לצד אלה יש לציין את תרגומיו לסיפורים קצרים של מופסאן, אוקטב מירבו ומיגל דה סרוונטס, שחלקם כבר פורסם ב'הארץ'.

רון ברקאי נולד בירושלים בשנת 1943. בשנת 1948, בעיצומה של המלחמה, עברה המשפחה לגור בתל-אביב, בתחילה בשכונת חסן-בק ולאחר מכן בקרית שלום. בתום הלימודים בבית-הספר היסודי למד רון ברקאי מכונאות מטוסים, ועבד במקצוע זה שנים מספר.
בשנת 1966 החל רון ברקאי ללמוד באוניברסיטת תל-אביב לאחר שעבר את בחינות הבגרות החיצוניות. בשנת 1978 סיים את עבודת הדוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים, בהדרכת פרופ' עמנואל סיון בנושא: "דימוי עצמי ודימוי אויב של מוסלמים ושל נוצרים בספרד של ימי הביניים".
רון ברקאי מלמד היסטוריה של ימי-הביניים באוניברסיטת תל-אביב ושימש כמרצה אורח באוניברסיטאות ומכוני מחקר גבוה בפאריס, אוקספורד, מדריד וסלמנקה.
תחומי המחקר העיקריים של רון ברקאי הם היחסים בין מוסלמים, נוצרים ויהודים בספרד של ימי-הביניים והעברות תרבותיות-מדעיות בין שלוש הקהילות. בנושאים אלה כתב עשרות מאמרים וספרים, העיקריים שבהם מצוינים להלן. בשנים האחרונות החל רון ברקאי לעסוק בספרות לצד המחקר וההוראה האוניברסיטאיים.
הרומן הראשון של רון ברקאי, כמו סרט מצרי, ראה אור בהוצאת חרגול וכך גם האישה שאהבה סיפורים. לצד אלה יש לציין את תרגומיו לסיפורים קצרים של מופסאן, אוקטב מירבו ומיגל דה סרוונטס, שחלקם כבר פורסם ב'הארץ'.