אניטה שפירא

אניטה שפירא

סופרת

אניטה שפירא (נולדה ב-1940) היא פרופסור אמריטה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, העומדת בראש המכון לחקר הציונות וישראל שם וכלת פרס ישראל לשנת תשס"ח 2008 בחקר ההיסטוריה של עם ישראל.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (57):
ביבליוגרפיה (מקורות גלויים) - הבור, במלאי: דוד בן גוריון, ספרים שאני מתכנן לקרוא, ספרים שקראתי, מלך, יום אחד אקרא את הספר הזה - ספרי עיון, הספרייה העברית בברלין, Wish List - History, לקריאה, ספרים אלקטרוניים, WishList, כותר, קריאה עונתית , עבריות, ארץ ישראל, היסטוריה ועיון, מומלצים של סנטו, רשימת קריאה, ספרי עיון מומלצים, עוד ...
1.
יגאל אלון - נער צעיר יפה - מראה, בהיר תלתלים וכחול עיניים; בחור אמיץ ובעל - תחבולות ; בחיר המצביאים במלחמת - העצמאות, מעצב גבולות המדינה ; איש שעד גיל 30 דומה "שלא ידע כישלון מהו", מנהיגו של הנוער הארצישראלי. ומצד אחר, בן זקונים לאב קשה וספרטני, שהראה לו אהבה רק כשהתנהג לפי ציפיותיו המחמירות ; אב צעיר מתלבט בין ייאוש לתקווה, שלמד להסתיר את המתחולל בנפשו. ואילו אחרי גיל 31 - לא רמטכ"ל, לא שר ביטחון, לא ראש - ממשלה ; והכל נראה כמבוא מתמשך לפרק הבא שלא בא, כאילו הגיעו חייו לשיאם בדיוק במחציתם, ומאז הלכה והתמוססה הכריזמה, אף שהיה שר עבודה, קליטה, חינוך, חוץ. בכתיבה חזקה ומרתקת, מלאת תנופה, מתועדת לעילא, מהבהבת בין אמפטיה לאירוניה - קלה במבעים המשולבים עם המצוטטים ועם בעלי - העדויות מגישה לנו שפירא מופת של ביוגרפיה ושל היסטוריה של התקופה. היא מספרת סיפור חניכה, שהולך מהצלחה אל ניצחון, אך נקטע בבת - אחת, והמחצית השנייה (הסימטרית) של החיים הופכת אותו למין "טרגדיה", מול "ההיבריס של הנעורים". ההחלטה העיצובית המרכזית של המחברת היא לספר את סיפורו של אלון רק עד תום מלחמת - העצמאות, עד להדחתו מן הצבא ע"י בן - גוריון (האנטגוניסט המרתק של "הטרגדיה"; "כתובת על הקיר" משלב מוקדם). אבל הסיפור לא באמת נגמר. המשכו מסופר לאורך למעלה מ - 30 עמודים 'של "סוף דבר" מרוכז, שמעמיד קונטרפונקט מושלם לכל הספר. אלה "טיפות הרעל" שמוציאות את ה"טרגדיה" מן הכוח אל הפועל. מול הפרק הממשמע הזה, הכולל רק ,highlights עומד רוחב היריעה של הפרקים הקודמים, שבהם ממשמעת המחברת את הביוגרפיה באמצעות סימון אירועים כמגבשי - אופי, או כמדגימים מאפיינים שכבר התגבשו. בכך היא מכוננת את מה שנראה טרגדיה של "גורל" ושל החמצה לכלל טרגדיה פסיכולוגית, של אופי; סיפור מורכב של זיקה בין נפשו של גיבורה לבין התקופה והנסיבות המשתנות. אותן תכונות - נפש של אלון, שהוליכוהו לשיא, גם חוללו את הנפילה. כאילו "שיא חייו" הוא אך מבוא ל"סוף דבר". לכאורה מזל - הביש הוא שמכה כששהה אלון בחו"ל, בביקור שהתארך ללא צורך אמיתי, שעה שהודח מפיקוד דרום, וגם כעבור שנים, בסימטריה מדהימה, כשלא מונה לשר - ביטחון. לכאורה מארגן את חייו הדימוי של שאול המלך (דרך טשרניחובסקי), שאכן חילחל בתודעתו כל ימיו. אבל הסיפור העיקרי של שפירא אחר. הוא יליד מסחה, שלא נחשף למטען הרוחני והרגשי של תנועות הנוער האידיאולוגיות וחצה את הקווים לקיבוץ כ"הליכה עם החברה", ובעיקר כקריעה אמיצה מצלו הכבד של אביו. המסגרות החדשות, המתרחבות, של החברים ושל האידיאולוגיה, היו בשבילו אך המרה של אביו ושל הייו במסחה, החל מן ההתגבשות שלו בהתגוששות של גינוסר עם פיק"א (חזרה משופרת על מלחמות אביו). "גר הצדק" בתנועת העבודה לא הרשה לעצמו קריעה נוספת, הפך לנאמן - שבנאמנים, כמו "כלפי משפחה". לכן גם כשאולי רצה לתת גט פוליטי לתנועה שלו, ולעמוד בראש תנועה עדכנית של צעירים, מיהר לקטוע את הניסיון הזה באיבו. היה לו צורך באהבה ובחברות, שאותן קיבל בעזרת עמידה בציפיות ומתן רעות ואהבה. בשדה הקרב, שם הוא המפקד הזוכה לאהבת פקודיו, שיכלל את האינדיבידואליזם הפייקוביצי, היה מקורי ובעל - תחבולות, וגילה עמאות יתירה כלפי מפקדיו. הסיפור החזק הסמוי של שפירא משורטט ברכות, בלי לראות בו חזות - הכל. המורכבות של מעשה - הכתיבה מאפשרת גם לסדוק אותו באמצעות סיפורים נגדיים. אלון לא בדיוק שאול המלך, אבל הדימוי הזה תופס במידת - מה (וחילחל אף אל שמו של הספר); סיפורו אינו בדיוק הסיפור של "כישלונם הקולקטיבי" של בני דור הפלמ"ח, ובכל - זאת נידונות המגבלות של הדור הזה, שאלון, סמל הצבר, הוא בעצם לא דגם מייצג שלו (497 ; 236). ובכלל, הטרגדיה לא כל - כך טראגית. המשרות של הרמטכ"ל ושל ראש - הממשלה אינן חזות - הכל לגבי אדם שהיה במוקד הפוליטיקה הישראלית במשך למעלה מעשור... אניטה שפירא היא מבכירי ההיסטוריונים של ישראל. בין ספריה הרבים, הביוגרפיה הבלתי - נשכחת, 'ברל'....

2.
אניטה שפירא היא פרופסור בחוג להיסטוריה של עם ישראל, ראש הקתדרה לחקר הציונות על שם ראובן מרנפלד, וראש המכון לחקר הציונות על שם חיים וייצמן, באוניברסיטת תל אביב. במחקריה הרבים על תולדות הציונות, היישוב ומדינת ישראל, הקדישה מקום נרחב לבחינת דרכי ההתמודדות עם השואה בישראל ובעולם היהודי. בין פרסומיה : ברל (1980, 2000) ; הליכה על קו האופק (1981) ; חרב היונה (1992) ; יהודים ישנים, יהורים חדשים (1996). המאמר המובא כאן מבוסס על הרצאה שנשאה אניטה שפירא בפתיחת הכינוס לציון 40 שנה למשפט אייכמן. הכינוס אורגן על - ידי יד ושם והאוניברסיטה העברית והתקיים ב16 - 15 - באפריל 2001 בירושליס....

3.
יחיד ומיוחד היה ברל כצנלסון בין מנהיגי הישוב ותנועת העבודה במקוריות מחשבתו, ברגישותו האנושית, בעומק שרשיו, בזיקתו לתרבות ולספרות העברית, בסמכותו הרוחנית הבלתי מעורערת, בארוס היוצר שהיה טבוע בו, וכן ביחסיו עם בני אדם וביחוד עם בני הנעורים. תמיד במרכזם של הויכוחים הציבוריים, תמיד בלב הסערה: בר - פלוגתא חריף ותקיף, ואף על פי כן אפוף הוקרה ואהבה של יריבים ואוהדים כאחד. בחיוניות וברגישות מתארת ההיסטוריונית אניטה שפירא את דמותו המקסימה, על סגולותיה וחולשותיה, מנתחת את מאבקיו הציבוריים ויורדת לנבכי נפתוליו האישיים...

4.
סתירות פנימיות וייסורי נפש מאפיינים את דרכה של הציונות אל הלגיטימציה של השימוש בכוח: החתירה של הוגיה, מנהיגיה וחסידיה ליישב את בעימות בין מציאות חיים קשה ואלימות לאמת הפנימית שהפעימה אותם ומשלה בחזונם. הצורך והרצון להיות חזק, אך, באותה מידה ומנגד, הרצון והצורך להיות צודק. ההתלבטות בין הכורח המודע להכשיר דור של לוחמים ובין השאיפה הבוערת והחיונית לא פחות לחנך דור של אנשים צעירים רגישי מצפון. לבטים אלה במלוא מורכבותם תבעו התייחסות והכרעה במציאות הארצישראלית שהתבררה כחדה ותובענית ואיימה לערער את בסיסם של אידיאלים והשקפות עולם. "הנורמליזציה" של העם היהודי בארצו חוללה תהליכים רבי עצמה שאחד מציריהם העיקריים היה התנערות מן העכבות כלפי ההיבט הכוחני של החיים הלאומיים. תהליך זה שימיו כימי שיבת ציון עדין חי ומזין את רקמות חיינו. הקורא בספר לא יתקשה לאתר את חשיבות הדיון בשאלות העקרוניות שמעלה המחברת כאן ועכשיו. ההיסטוריונית הנודעת, פרופ' אניטה שפירא, עושה שימוש מאלף ומרחיב דעת במגוון גדול של מקורות, היסטוריים, תרבותיים וספרותיים להארת פן מרתק בתולדותינו. מספריה הקודמים: המאבק הנכזב: עבודה עברית, 1933 - 1929 (1977). ברל (ספרית אפקים 1980). מפיטורי הרמ"א עד פירוק הפלמ"ח (1984). ההליכה על קו האופק (ספרית אפקים, 1989)....

5.
בן־גוריון, מספרת ההיסטוריונית והביוגרפית עטורת הפרסים, היה "אדם שלא נטה לחשוף את חיי הנפש שלו". עם זאת, בביוגרפיה הקצרה שכתבה עליו היא ממקדת את עניינה בניסיון לחשוף את בן־גוריון האיש, וגם לעמוד על מאפייני מנהיגותו בשעות גורליות, ואינה נמנעת מהארת חסרונותיו. מנהיגותו הייחודית של דוד בן־גוריון, נטען בספר, הגיעה לשיאה בשנים 1953-1942. כשהחלו להתבהר ממדיה הנוראיים של הטרגדיה היהודית השכיל מנהיג היישוב לחזות את ההתפתחויות הפוליטיות שיולידו הזדמנויות חד־פעמיות להגשמת חזון הקוממיות היהודית. הוא התווה דרכים לגיוסו של העם ולביצור הכוחות שיוציאו את המפעל מן הכוח אל הפועל. באותן שנים לא נרתע מקבלת החלטות קשות בשעות מבחן. עם השנים הולכת ומתבהרת דמותו של דוד בן־גוריון כאחד מגדולי המנהיגים של העם היהודי בדורות האחרונים. ספרה הבהיר והממוקד של אניטה שפירא מציג את היסודות להערכה זאת. פרופ' אניטה שפירא, כלת פרס ישראל בחקר ההיסטוריה של עם ישראל לשנת תשס"ח, לימדה שנים רבות באוניברסיטת תל־אביב. מספריה הקודמים: המאבק הנכזב: עבודה עברית 1933-1929 (1977); ברל: ביוגרפיה (ספרית אפקים, 1980, 2000); מפיטורי הרמ"א עד פירוק הפלמ"ח (1984); ההליכה על קו האופק (ספרית אפקים, 1989); חרב היונה: הציונות והכוח, 1948-1881 (ספרית אפקים, 1992); יהודים חדשים יהודים ישנים (ספרית אפקים, 1997); יגאל אלון: אביב חלדו, ביוגרפיה (2004); יהודים, ציונים ומה שביניהם (ספרית אפקים, 2007); ברנר: סיפור חיים (ספרית אפקים, 2008), ככל עם ועם, ישראל 2000-1881 (2014)....

6.
"המסע בעקבות חיי ברנר", כותבת אניטה שפירא במבוא לספרה, "הוא מסע אל תהומות נפשו של האדם, הסופר, ואולי גם הדור". עוד היא אומרת, שהשפעתו, בדורו ובדורות שאחריו, היתה גדולה ונרחבת מהשפעת הספרים שכתב והמאמרים שפרסם. מי היה האיש שכבר בחייו, ועשרות מונים לאחר הירצחו, נערמו מיתוסים כה רבים על פרשת חייו, דמותו ולקחי יצירתו? כדרכה בכתיבה הביוגרפית, אניטה שפירא אינה מסתפקת בתיאור עלילת חייו ודיוקנו של גיבורהּ, אלא אורגת סביבו יריעה רחבה ורבת גוונים על הדור, אנשיו, מצוקותיו ותקוותיו. יוסף חיים ברנר שמתארת המחברת מורכב, מעניין ומרתק יותר מן הדיוקן הציבורי שנדרשו לו בני דורו וחניכיו. הסופר המחדש והמהפכני מואר גם כיזם תרבות רב מרץ ותושייה וכמי שאין שני לו בטיפוחה של הספרות העברית בימי התהוותה. בחתירתה לפרשנות שחודרת אל מתחת להסברים הגלויים והמפורשים, מעמיקה המחברת לאבחן את מניעיהם ואת צורכיהם של בני הדור שנזקקו לדיוקן החד-ממדי – מעריצים מזה ומתנגדים מזה. אניטה שפירא מסתייעת במגוון רחב ומסועף של מקורות. היא מתעמקת בכתבי ברנר ודולה מהם פרטים ביוגרפיים, ועם זאת מזהירה את קוראיה מפני שימוש לא זהיר במכלול היצירה כבמאגר של עדויות זמינות לכתיבת ביוגרפיה. מאגרותיו של הסופר הנערץ היא שואבת עדויות רבות רושם ועניין החושפות את יחסיו של י"ח ברנר עם סביבתו, והתכתובת של בני דורו עליו ועמו מגלה את יסודות היחס המיוחד מאוד כלפי הסופר. כך זוכה הקורא בהארה חדשה ומרתקת של יחסיו עם הנשים שבחייו, של קשריו המסועפים עם בני דורו, ואף בתיאור נוקב ומאיר עיניים של התקפי הייאוש והדיכאון שתקפו אותו כל חייו. ברנר של אניטה שפירא הוא יצירה מחדשת ורעננה. בכישרון התיאור וההתבוננות המציינים את כתיבתה הצליחה המחברת להסיר מדמותו ומפרשת חייו שכבות של מיתוסים מערפלים ולהעמיד דיוקן חי ותוסס. פרופ' אניטה שפירא היא כלת פרס ישראל בחקר ההיסטוריה היהודית (תשס"ח). מספריה: המאבק הנכזב: עבודה עברית 1933-1929 (1977); ברל: ביוגרפיה (ספרית אפקים, 1980, 2000); מפיטורי הרמ"א עד פירוק הפלמ"ח (1984); ההליכה על קו האופק (ספרית אפקים, 1989); חרב היונה: הציונות והכוח, 1881-1948 (ספרית אפקים, 1992); יהודים חדשים יהודים ישנים (ספרית אפקים, 1997); יגאל אלון: אביב חלדו, ביוגרפיה (2004); יהודים, ציונים ומה שביניהם (ספרית אפקים, 2007)....

7.
ככל עם ועם: ישראל 1881–2000 מבקש לתאר את התנועה הציונית, את היישוב היהודי החדש בארץ ישראל ואת מדינת ישראל, ולשרטט את הניסיון המדיני, החברתי, הכלכלי והתרבותי של היהודים להקים יֵשות עצמאית בארץ ישראל, בין שנת 1881 לראשית האלף השלישי למניין הכללי. הספר שואף להציג תמונה רבגונית, הכוללת את המרכיבים השונים של ההיסטוריה – לא רק את תולדות המהפכים המדיניים, המלחמות וההתפתחויות ביחסים בין היהודים לערבים, אלא גם את התגבשות התרבות, החברה ואף הכלכלה. ישנם ספרים חשובים העוסקים בתולדות הסכסוך, אך הציר המרכזי של הספר הוא דווקא הניסיון לתאר את תהליך בנייתן של אומה ושל חברה יהודית בארץ ישראל, על מעלותיה וחסרונותיה. אחד המוטיבים המרכזיים בספר הוא דמותה של ישראל כחברת הגירה. ככל עם ועם אינו ספר מחקר אלא ספר המסכם את המחקר הקיים בתחום לימודי ישראל. החידוש שבו איננו בגילוי עובדות או מסמכים לא ידועים אלא ביומרה להציג את החברה הישראלית בהתגבשותה, על מגוון פניה ומגמותיה. המרקם התרבותי והחברתי המשתנה של האומה הישראלית, הצלחותיה וכישלונותיה, מוצג על רקע ההתפתחויות הפוליטיות בארץ ובעולם, כדי להציע לקורא תובנה רעננה של מאה ועשרים שנות מאמץ לבניית היֵשות היהודית בארץ ישראל, מבלי להתעלם מן העימות המשתנה באופיו עם ערביי ארץ ישראל. מחברת הספר, פרופ' אניטה שפירא, כלת פרס ישראל לשנת 2008, כתבה מחקרים רבים בנושא, והספר משקף את התובנות שצברה בשנות עבודתה הרבות. מטבע ברייתו, ספר מקיף כזה הוא פרי בחירה ומיון של המחברת, המשקף את טעמה, נטיותיה, הבנתה וסדרי הקדימויות שהיא ראתה לנכון לאמץ. הוא אינו מתיימר להכיל את כל הפרטים אלא להאיר תהליכים, התפתחויות ושחקנים ראשיים בניסיון ההירואי לממש את חלום שיבת ציון במאה ה-20. ...

8.
החוט המקשר בין המאמרים שהובאו בקובץ הוא הנסיון לבחון בעיות של זהות: זהות של היחיד, זהות של הקולקטיב ומערכת היחסים ביניהם. הדיונים, כל אחד על פי דרכו ומוקד עניינו, מבקשים להעמיד רקע היסטורי לסוגיות שהחברה הישראלית מתלבטת בהן בשנים האחרונות. ``שואה``, ``תקומה``, הזיכרון הקולקטיבי והשתקפותו בהיסטוריוגרפיה - ועוד מושגים ומיתוסים של השיח המקובל במקומותינו - מוארים על רקע תהליכי ההתפתחות שלהם. הקורא במאמריה של אניטה שפירא שוב אינו יכול להיצמד לתפישות מקובעות המתעלמות מן הדינמיקה של התגבשות ההכרה הלאומית הישראלית. בעידן המעלה על נסה את קדימות האינטרסים של הפרט על אלה של הכלל, נדחה גם הצורך בבניינה של זהות קולקטיבית. זהויות המישנה, העדפת הריבוי על פני הקונסנזוס, יוצרים מוקדי מישנה המתעמתים על זכותם להישמע. ``ההיסטוריוגרפיה``, טוענת המחברת, ``איננה יכולה להתנתק מן המאבקים על הזיכרון. במקרה הטוב היא משקפת את הניגודים ומאזנת בין ה`שיחים` השונים, תוך חתירה להצגת תמונה אמינה ושלמה ככל הניתן. במקרה הרע, היא הופכת לכלי נשק במערכה על הזהות, שהיא גם מערכה פוליטית``. אניטה שפירא מתארת בבהירות מאירת עיניים תהליכים אלה, ואגב כך מעלה תרומה חשובה לדיון הציבורי בעניינם. מספריה הקודמים: המאבק הנכזב: עבודה עברית 1933-1929 (1977); ברח (ספרית אפקים, 1980); מפיטורי הרמ``א עד פירוק הפלמ``ח (19849; ההליכה על קו האופק 0ספרית אפקים, 1989); חרב היונה: הציונות והכוח 1948-1981 (ספרית אפקים, 1992)....

9.
ההליכה על קו האופק היא מצעדם של העולים לארץ - ישראל, המרותקים לקסמיו של חזון המהפכה אך מבקשים לשלבו בחלום הקוממיות היהודית בארצם החדשה. במאמרים השזורים זה בזה שקובצו בספר מבקשת אניטה שפירא, מחברת הביוגראפיה המרתק ברל (ספרית אפקים, 1980) לעמוד על שורשיו המרתקים של הנסיון להתכחש למגבלותיה של המציאות וליצור יישות חברתית חדשה, המשלבת יסודות שלכאורה אינם מתיישבים אלו עם אלו. שלושת בריחיו של החיבור - מהפכה חברתית ותחיה לאומית מהפכנית: הציונות והכוח: הקשר האמביוולנטי בין הגולה לארץ ישראל - מוארים אגב דיון בסוגיות יסוד בתולדות היישוב. השימוש באלימות בסכסוכי העבודה, סיפורו המופלא של גדוד העבודה ויחסם של יושבי ארץ ישראל לשארית הפליטה ועוד נושאים נבחנים הן בהקשרם ההיסטורי הצר והן על רקע הלכי הרוח ועיקרי העשיה שעיצבו את דמותה של המדינה בהתהוותה....

10.
"תולדותיה של תנועה לאומית מלווים בדרך כלל במיתוסים, הנוצרים במהלך התפתחותה, והמשמשים מקור השראה ומופת לנאמניה. ההעפלה היתה למיתוס תוך כדי התבצעותה. קשה למצוא נושא אחר ביישוב, שיכול לגייס קונסנזוס כה רחב, תמיכה ציבורית כה חזקה, כמו ההעפלה. היא סמילה את חתירתם של היהודים אל חופי הארץ: את הקשר בין היישוב והגולה הנשמדת: את נכונות ההקרבה של יוצאי המחנות, מזה ושל חניכי היישוב, מזה. היא היתה אקטיביסטית, אך לא היתה אגרסיבית: היא ביטאה הומניזם עמוק, מזה, ולאומנות נחרצת, מזה. היא סימלה את החולשה היהודית, ובה בעת את העוצמה היהודית. היא קראה תיגר על בריטניה הגדולה, והזעיקה את דעת הקהל היהודית והעולמית למען קורבנות של רשע אימפריאליסטי. היא היתה המוקד והמופת של המדיניות הציונית בשעתה הנאה, עת השכילה לגייס בעולם כל פירור של רצון טוב למען הקמתה של מדינת היהודים. היא היתה אמצעי וגם מטרה: הכלי המכריע בגיוס דעת הקהל העולמית למען שינוי המדיניות הבריטית בארץ ישראל והמעשה הציוני עצמו, המתבטא בהבאת יהודים לארץ - ישראל תמיד ובכל הדרכים." מן ההקדמה של עורכת "ספרית העפלה" פרופ' אניטה שפירא. שישה עשר המאמרים שלוקטו בקובץ עניינם בהיבטים שונים ומגוונים של סיפור ההעפלה. חוקרים מנוסים וכותבים המפרסמים בקובץ מביכורי יצירתם המדעית מאירים אירועים, תהליכים ואישים חשובים בתולדותיה של פרשת גבורה זו. חשיפת הפרטים אינה פוגמת בעוצמתו של המכלול ואף מגבירה את משמעותה של תקופה זו בשלבי הקמתה של הישות היהודית העצמאית מן החזון אל מדינת ישראל....

11.
הזהות הישראלית מצויה בתהליך דינמי של השתנות ועיצוב, והמאמרים שכונסו בספר בוחנים את רכיביו וגילויו המגוונים. הספר דן במכלול סוגיות, ובהן היחסים בין יהודים למי שאינם יהודים; יחסם של ישראלים לסוגיית שלילת הגולה וגלגוליו; היחס לשואה; מעברים דוריים והשפעתם המשתנה על הזהות; סוגיית הזיכרון הקולקטיבי; דת ולאומיות; עיצוב זהות ישראלית מקומית המתקשרת לעבר המיתי-הארכיאולוגי ומתנתקת מן העם היהודי הקונקרטי. המחברת בוחנת שאלות מרתקות אלה ומציגה אותן בהתפתחותן המתמדת, בתהליך שאינו פוסק של שינוי עמדות ותובנות. מאמרי הספר מעמידים לבחינה מחדש עמדות שנתקבעו במחקר בעשרים השנים האחרונות, ומערערת על הנטייה הרווחת להציג את השוליים הקיצוניים כנציגים, כביכול, של הכלל. התוצאה החדשנית היא תובנה מעודנת יותר של העבר הציוני והישראלי. אניטה שפירא, ההיסטוריונית פורצת הדרך ובעלת ההשפעה מבקשת לומר לקוראיה הרבים, כי התבוננות אמפתית אינה סותרת ביקורת מפוכחת. מספריה של פרופ' אניטה שפירא: המאבק הנכזב: עבודה עברית 1933-1929 (1977); ברל: ביוגרפיה (ספרית אפקים, 1980, 2000); מפיטורי הרמ"א עד פירוק הפלמ"ח (1984); ההליכה על קו האופק (ספרית אפקים, 1989); חרב היונה: הציונות והכוח, 1948-1881 (ספרית אפקים, 1992); יהודים חדשים יהודים ישנים (ספרית אפקים, 1997); יגאל אלון: אביב חלדו, ביוגרפיה (2004)....

12.
התנ"ך היה טקסט מעצב זהות ראשון במעלה בחברה היהודית המתגבשת בארץ ישראל . בתהליך בניית האומה מילא התנ"ך תפקידים סותרים: הוא הזין רומנטיקה לאומית שנתקשרה בעבר מפואר, וגם נתן חיזוק לרעיונות אוניברסליים. הוא שימש תשתית לעיצובם של אפוס ומיתוס לאומי, וגם מסד למערכי מוסר ואמונה השמים גבול ללאומנות. הוא שימש להוכחת דבר והיפוכו: את היות עם ישראל "ככל הגויים" ואת היותו "עם סגולה"; את "ארציותו" ואת "רוחניותו". התנ"ך הופקע מהקשרו הדתי והיה לאבן יסוד במערכת הסמלים הלאומיים. התרבות העברית החדשה שהתגבשה בארץ ישראל הייתה רוויה באסוציאציות ובניבים תנ"כיים. צעירים וזקנים, מדינאים ופשוטי עם התלהבו מן המקרא כמבטא את הקשר בין העבר וההווה וממחיש את זיקת עם ישראל לארץ ישראל. אולם החל משנות השבעים של המאה העשרים ירד מעמדו של התנ"ך כטקסט הקנוני במדינת ישראל. רק מי שלמד בבית הספר התיכון לפני 1967 שומר כיום על אהבתו לתנ"ך.

הספר "התנ"ך והזהות הישראלית" עוקב אחר תהליך אימוצו של התנ"ך כטקסט לאומי מכונן בראשית המאה העשרים ואובדן מעמדו בחברה הישראלית בעשורים האחרונים, משנוכס על ידי היהדות האמונית. הספר כולל מסה, המתארת את התהליך הנ"ל, ומסמכים המאירים אותו. ...

13.
14.
ספר זה מורכב ממונוגראפיה ומתעודה. המונוגראפיה מתארת תהליך, שראשיתו עם קבלת בן - גוריון את "תיק" הביטחון בקונגרס הציוני הכ"ב ב1946 - וסיומו בהקמת משרד הביטחון ופירוק הפלמ"ח; תהליך שבעקבותיו עוצבה מערכת הביטחון של מדינת - ישראל על - ידי בן - גוריון, נקבעה דמות הצבא ודפוסי היחסים בין המרות האזרחית לבין הצבא. התעודה, פרוטוקול ועדת החמישה, ועדת שרים שהוקמה ביולי 1948 על - ידי הממשלה הזמנית לשם בחינת טענת בן - גוריון בדבר מרד פוליטי בצבא, מאירה את הבעיות, הלבטים, המאבקים, ניגודי הדעות בין הממונה על הביטחון לבין הרמ"א, בין בן - גוריון לחברי המטכ"ל, בין יוצאי הצבא הבריטי לבין ותיקי ההגנה והפלמ"ח; וכל זאת - על רקע המערכה על עצם קיומה של המדינה הרכה - בימים....

15.
יחיד ומיוחד היה ברל כצנלסון בין מנהיגי הישוב ותנועת העבודה במקוריות מחשבתו, ברגישותו האנושית, בעומק שרשיו, בזיקתו לתרבות ולספרות העברית, בסמכותו הרוחנית הבלתי מעורערת, בארוס היוצר שהיה טבוע בו, וכן ביחסיו עם בני אדם וביחוד עם בני הנעורים. תמיד במרכזם של הויכוחים הציבוריים, תמיד בלב הסערה: בר - פלוגתא חריף ותקיף, ואף על פי כן אפוף הוקרה ואהבה של יריבים ואוהדים כאחד. בחיוניות וברגישות מתארת ההיסטוריונית אניטה שפירא את דמותו המקסימה, על סגולותיה וחולשותיה, מנתחת את מאבקיו הציבוריים ויורדת לנבכי נפתוליו האישיים...

16.
17.
18.
פרסומת יחיד ומיוחד היה ברל כצנלסון בין מנהיגי הישוב ותנועת העבודה במקוריות מחשבתו, ברגישותו האנושית, בעומק שרשיו, בזיקתו לתרבות ולספרות העברית, בסמכותו הרוחנית הבלתי מעורערת, בארוס היוצר שהיה טבוע בו, וכן ביחסיו עם בני אדם וביחוד עם בני הנעורים. תמיד במרכזם של הויכוחים הציבוריים, תמיד בלב הסערה: בר - פלוגתא חריף ותקיף, ואף על פי כן אפוף הוקרה ואהבה של יריבים ואוהדים כאחד. בחיוניות וברגישות מתארת ההיסטוריונית אניטה שפירא את דמותו המקסימה, על סגולותיה וחולשותיה, מנתחת את מאבקיו הציבוריים ויורדת לנבכי נפתוליו האישיים. ...

19.
20.
21.
22.
23.
24.
25.
26.
27.
28.
29.

קשה לקריאה. רציתי לדעת מי היה יגאל אלון-תמיד שמעתי את שמו- כרחוב ולאחרונה ראיתי אותו מדבר בראיון שהיה אתו-וראיתי אדם מנומס ונחמד-שונה מרו... המשך לקרוא
6 אהבו · אהבתי · הגב
ככל עם ועם: ישראל 1881-2000 מאת אניטה שפירא הוצאת מרכז זלמן שזר. אניטה שפירא בעלת תואר פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת תל-אביב וכלת פרס ישראל 2008... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
ברנר של אניטה שפירא הוא ביוגרפיה משובחת וקולחת. שפירא מצליחה להפיח חיים ביוצר שנפטר לפני כמעט 100 שנה ולגרום לקורא להזדהות עם חלק מלבטיו, ר... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מעולה! לדעתי הגברת שפירא השכילה לחשוף את "מה שעבר להם בראש". למי שמתעניין בהיסטוריה של הישוב היהודי המתחדש בישראל זה ספר מעניין מאד.... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
חוזקו של הספר הוא באורכו המאוד לא ארוך יחסית לדמות כמו זו של בן גוריון. די, קראתי ביוגרפיות ארוכות ומייגעות על סטאלין ועל צ'רצ'יל - אין ספק, o... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
"זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית" חיפשתי מאיפה הגיעה הכותרת המתריסה של ספר ההיסטוריה ה... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ