כעשב השדה, שראה אור לראשונה בשנת 1948, הוא הרומאן העברי הראשון שנכתב בידי "צבר" על ילדות והתבגרות בארץ., יחיא, גיבור הרומאן, בן לעדה התימנית, שגדל בשכונה בשוליה של מושבת איכרים, בראשית המאה ה - 20 , הוא ילד מחונן ובעל נפש תוססת ונפעמת. אביו הכריזמטי, רבה ומנהיגה של העדה, מצפה לך בעקבותיו. אולם יחיא מורד ופונה לדרך לא דרך. יהיה עליו להיאבק על כינון זהותו האישית בעולם של ניגודים וסתירות, לנווט בין הדתי והמסורתי לבין החילוני והמודרני, בין מזרח ומערב. הוא יצטרך ללמוד להתעצם חרף תאנים של דלות חומרית ומעמד חברתי מושפל. התנסויות רבות לטוב ולרע, ביניהן של אהבת ביכורים, יביאו לו ליחיא תיקון משלו. את תהליך התעשתותו מזינים בבירור שני מקורות גדולים. האחד - מורשתו הרוחנית של בית אבא, והשני - המפגש עם תנועת הפועלים וערכיה שסימנו לו כיוון, לפחות לשעה. כעשב השדה הוא אף סיפורה של העדה התימנית, שהגיעה לארץ ישראל מתוך ערגה ולא ממניע אחר. המחבר מחייה בהומור רב את ההווי שלה, ושוטח בנאמנות את ייסורי קליטתה, בשפתו הייחודית, שכמו הולידה לתכלית זו. כיום יותר מחמישים שנה מאז פרסומו הראשון, כעשב השדה מעורר עדיין השתאות מעושרו היצירתי ומהרלוונטיות שלו....

ובץ סיפורים זה, שראה אור ב1953-, נחשב למיטה יצירתו של מרדכי טביב (1979-1910), מן הבולטים שבמספרי `דור בארץ`. הספר נתקבל בשעתו באהדה על ידי טובי המבקרים ואף זכה בפרס אוסישקין. ארבעה מסיפורי הקובץ עוסקים בהווית חייהם של יהודי תימן שהשתקעו בארץ. בכל אחד מהם העלה טביב, בעצמו בן העדה, פן אחר של חיי העדה על אורותיהם וצלליהם. הוא תיאר ביד אמן עולם מובחן מאוד, מרתק בססגוניותו; ועם זה, העניק לסיפוריו משמעות אנושית אוניברסילת שמעבר לזמן ולמקום. דמוףיותיו נקלעות בין מאוויהן האישיים לבין מוסכמות העדה, בין המציאות הארצישראלית לבין מסורת עתיקת יומין. בולטות במיוחד בקובץ זה דמויות של נשים תימניות שמצוקותיהן נכפלו בגין מעמדן החברתי, מהן כמה שהצליחו לגבור, בעיקר בכוח תעצומות נפשן. הסיפור החמישי, דרך של עפר, שגיבורו הוא לוחם פלמ``ח, נוגע בשאלות-קיום של היחיד, ומגלה את כוחה המזכך והגואל של האהבה. מסיפור מורכב ורב-פנים זה משתקפת התייחסות דואלית של המספר אל האתוס של הפלמ``ח. הקריאה בסיפורי טביב מזמנת לקורא בהכרח מפגש סיגנונו המיוחד, עם העברית היפהפייה שלו היונקת ממקורות ``מדרש הגדול`` של יהודי תימן, ומצטיינת בעושר ביטוייה ובשפע הניואנסים שלה. דרך של עפר הוא הספר השני של טביב שהוצאת הקיבוץ המאוחד מגישה לקורא. קדם לו הרומאן כעשב השדה (2000). בזאת מקווה ההוצאה לשמור על מקומו הראוי של טביב בקרב הטובים שביוצרי הקלאסיקה בשפה העברית. מספריו האחרים של טביב: כערער בערבה ומסע לארץ הגדולה....

כערער בערבה הוא המשכו, העומד בפני עצמו, של הרומן כעשב השדה. התייתמותו של הגיבור, יחיא בן ה־ 19 , מאביו הנערץ, היא רגע הפרידה מן הילדות והנעורים ונקודת ההתחלה של חייו כגבר. סיפור המעשה נמתח על פני שנתיים דחוסות־אירועים בחיי הגיבור ובחיי הכלל, בתחומיה של מושבת איכרים ותיקה שהיא בת־דמותה של ראשון לציון, בה נולד המחבר וצמח. יחיא אמנם אחוז בקשר עז וחם אל אמו ואל אחיו הקטנים, ומשולב בחייה ובמסורותיה של קהילת יוצאי תימן, אולם האופק שלו מתרחב והולך ופורץ את גבולותיה של שכונתו בחפשו מעגלי שייכות נוספים ואפיקי פורקן לכוחות הגועשים בו. הרומן עשוי כשרשרת של גילויים המעצבים את דמותו של יחיא כאדם בוגר: גילוי כוחות התשוקה והאהבה התוססים בתוכו, הפצעת מודעותו הפוליטית ככל שהוא מתערב בחיי הציבור ונמשך אל אנשי תנועת הפועלים, זעמוֹ על ההתנשאות והקיפוח העדתי הטבועים ביחסם של אדוני המושבה כלפי תושביה התימנים. המציאות ההיסטורית של השנים ההן (1931-1929) ניכרת היטב בסיפור, המעלה בחיוניות רבה את מרקם היחסים הסבוך ששרר בארץ-ישראל המנדטורית בין יהודים אשכנזים ומזרחים, חלוצים ובורגנים, ובינם לבין השכנים הערבים מזה ונציגי השלטון הבריטי מזה. מתחים אלה מתנקזים אל ‘יום המשמרות’, התכתשות עקובה מדם בין בריטים, יהודים וערבים על רקע מאבקם של פועלי המושבה לעבודה עברית במשקי האיכרים. כל זה מוגש בנוסח מסוגנן שהוא הישג בפני עצמו. לשונו של כערער בערבה מעוגנת בלשונות הכתב והדיבור של יהודי תימן, ושואבת מלוא חופניים מאוצרותיו של ארון הספרים היהודי. כערער בערבה ראה אור לראשונה ב־ 1957 . מהדורה מחודשת זו כוללת אחרית־דבר מאת נורית גוברין, וביאורי מלים ומושגים....