“בסתיו ימי הביניים נתתי לך את ליבי מקופל כמכתב נתתי לך את ליבי ונשר לך ריס. האם זה כל מה שנותר בידינו מסתיו ימי הביניים שלי ושלך בפריס? בסתיו שנסעתי אליך מכפור אמסטרדם מתוך ערפל, במעיל אנה פרנק, ובבית שימוש תחנת הרכבת ראיתי שדם יורד לי בתוך תחתוני והאודם נובט כפרח רטוב. לא רציתי לבוא כה שותתת בסתיו שניתב את חיי אל חייך. צחה רציתי לבוא, ואת כל לבבי הרוטט, את ליבי השותת רק אליך נתתי”

“בלי להאריך במילים, כי הן יקרות, אני שוב פעם מאוכזב משירה ישראלית שמקבלת פרסים. סתם.”

“בסתיו ימי הביניים נתתי לך את ליבי מקופל כמכתב נתתי לך את ליבי ונשר לך ריס. האם זה כל מה שנותר בידינו מסתיו ימי הביניים שלי ושלך בפריס? בסתיו שנסעתי אליך מכפור אמסטרדם מתוך ערפל, במעיל אנה פרנק, ובבית שימוש תחנת הרכבת ראיתי שדם יורד לי בתוך תחתוני והאודם נובט כפרח רטוב. לא רציתי לבוא כה שותתת בסתיו שניתב את חיי אל חייך. צחה רציתי לבוא, ואת כל לבבי הרוטט, את ליבי השותת רק אליך נתתי”

“בלי להאריך במילים, כי הן יקרות, אני שוב פעם מאוכזב משירה ישראלית שמקבלת פרסים. סתם.”