"אהובתי, על מגדלייך הגבוהים
פרושה אדרת השקיעה סמוקת שוליים
קשה קשה שלא להיות בך נביאים
או לפחות משוררים, ירושלים..."

אני ירושלמית. נולדתי בה, מקווה שגם אמות בה, וכמו כל הירושלמים מאוהבת עד מעל לראש ברחובות ובסמטאות, אוכלת ימבמבם, ומקפידה לומר "מאאתיים."


"לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים
שהוא חולם לה חלומות..."

לא יצא לי לקרוא אף יצירה של <mark>ראובן טבול</mark>, ומעולם לא שמעתי עליו בכלל. השאלתי א

איזה ספר נפלא, מעורר מחשבה ומרומם רוח. כתוב בשפה נהדרת וקולחת, עשירה ועתירת רמזים. הבעיה היחידה היא שהוא קצר מדי, והתענוג חולף במהירות...

על כריכת הספר היפה מצויר מפתח, שרגלו בארץ, וראשו המיטשטש בשמים, ובין לבין מצוירים בתים ורחובות. ואכן, מאייר הכריכה (סטודיו ג2) בחר בדימוי מתאים מאין כמוהו - הסיפור מתחיל במפתחות אבודים, ומפתחות חוזרים ועולים בארבעת סיפורי הספר. מפתחות ודלתות, אלה הנותרות נעול