“מחזה לא פשוט לעיכול. קראתי אותו פעמיים בחיפוש אחר מונולוג ונשאבתי לתוך המערכת הסבוכה של הצגת הפלונטר בו אנחנו חיים. יעל רונן היא מחזאית בחסד, וניכר שבשיתוף השחקנים נוצרה כאן עבודה לא פשוטה ומעמיקה. אבל דבר אחד מאד הפריע לי במהלך הקריאה- עצם הצגת הפלסטינאים הממוצעים מהרחוב כמסורתיים, נשים עוטות צעיפים כרוכים סביב ראשיהן, ילדים שמשחקים בשהאידם וגברים זעקניים הקוראים למלחמת ג'יהאד. לעומתם היהודים בא”

“מחזה לא פשוט לעיכול. קראתי אותו פעמיים בחיפוש אחר מונולוג ונשאבתי לתוך המערכת הסבוכה של הצגת הפלונטר בו אנחנו חיים. יעל רונן היא מחזאית בחסד, וניכר שבשיתוף השחקנים נוצרה כאן עבודה לא פשוטה ומעמיקה. אבל דבר אחד מאד הפריע לי במהלך הקריאה- עצם הצגת הפלסטינאים הממוצעים מהרחוב כמסורתיים, נשים עוטות צעיפים כרוכים סביב ראשיהן, ילדים שמשחקים בשהאידם וגברים זעקניים הקוראים למלחמת ג'יהאד. לעומתם היהודים בא”