מיכל בן-נפתלי

מיכל בן-נפתלי

סופרת

מיכל בן-נפתלי נולדה בשנת 1963 בתל אביב. למדה היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלה, שנכתבה באוניברסיטת אוקספורד, עסקה בפילוסופיה צרפתית בת-זמננו ביחסה לשואה.

סופרת, מתרגמת ועורכת סדרת "הצרפתים" בקיבוץ המאוחד. ספריה: "כרוניקה של פרידה" (רסלינג, 2000), "הביקור של חנה ארנדט" (הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2006), "ספר, ילדות: נובלה" (רסלינג, 2007) ו"על הפרישוּת" (רסלינג, 2009). בין תרגומיה: "סיפורי אהבה" מאת ז'וליה קריסטבה (הקיבוץ המאוחד, 2006), "דרידה קורא שייקספיר" מאת ז'אק דרידה (הקיבוץ המאוחד, 2007), ו"הספר העתיד לבוא: אסופה" מאת מוריס בלאנשו (הקיבוץ המאוחד, 2011).

זוכת פרס ראש הממשלה לשנת 2007, ופרס המסה של עיתון "הארץ" לשנת 2008.

1.
התלמידים בכיתה לא אהבו את המורָה שלהם. היא הייתה עריצה, חמוּרה, מנוכרת. היא לימדה אנגלית, אבל עיקרה את השפה מכל מה שחי והגישה לתלמידיה שלה שלד של חוקים מופשטים. בהתאבדותה בקפיצה מגג הבניין שבו התגוררה, המורה נשארה חתומה ואלמונית כמו בחייה. מקץ שלושים שנה נקראת המספרת, תלמידתה לשעבר, אל חידת חייה של אלזה וייס. במבט לאחור, היא מבינה שקיבלה מווייס שיעור גורלי, שיעור ששיעורו כחיים עצמם. אבל מה היה השיעור הזה? מה לימדה המורה? זאת ראשיתו של המסע המסחרר שבמרכז הרומן הראשון של מיכל בן-נפתלי. בשילוב וירטואוזי של חומרים היסטוריים נפיצים והפלגות בדיוניות מתחקה הרומן אחר עקבותיה של אישה שעשתה כל שיכלה כדי שלא להותיר עקבות. שיעורה של המורה מתגלה כצופן מורכב, שפענוחו ההדרגתי מוביל את המספרת אל כמה מהצמתים הסוערים ביותר של המאה העשרים. "המורָה", רומן ראשון למיכל בן-נפתלי - מהסופרות הנועזות והמקוריות ביותר הפועלות כיום - מתפרשׂ על תקופות בלי לאבד לרגע את יכולת הקריאה האינטימית בדיו הסתרים של הנפש האנושית. ...

2.
רות המואביה, ליליאן הלמן, נשים ילדות וז'אק דרידה - הספונים בעולמם האינטימי והמתקשים לחרוג ממנו אל החוץ. אל הפומבי, ולהיכפף לציוויו - מעלים שאלות דומות, שולחים לאהוביהם איגרות ללא מענה, מקשים באמצעותן על עצם מציאות הקשר, על יסודות ההמצאה והפנטזיה המתערבבים בו. התלות בטקסטים אלה מפעילה ומממשת את מושאי הדיון בספר זה: אהבה וארוטיות בין נשים, יחסי אם - בת, אשמה, אחריות, תלות, השפלה, גבולות, בעיות אכילה, כתיבה ודקונסטרוקציה....

3.
ספרה של מיכל בן-נפתלי, על הפרישות, מכיל ארבע מסות - "על הפרישות", "על הצער", "על הכאב", "על רצינות ומשחק". המסה הראשונה, "על הפרישות", דנה בתנאי הקיום של הפורש, הן בממד האינטלקטואלי והן בממד הגופני. הגוף, הנדון כאן לאחר החלמתו, כמו מותיר את הנפש לבדה, היא הרגילה לגוף חולה כדי לממש את פרישותה. כך, ללא תביעתו המוחלטת של הגוף, נוצר מבט שואל, המבקש לשוחח על אפשרויות היצירה והמעורבות, בייחוד במרחב הישראלי, מתוך עמדת הפרישות. המסה "על הצער" - זוכת פרס המסה הטובה של עיתון הארץ (2008) - נעה דרך שיריה של דליה רביקוביץ בנתיב הצער הפרטי, "הצער שלנו ההגון", מן הילדות ועד המוות. למסה זו חוברת המסה "על הכאב", הפעם בתנועה בין שלוש משוררות - לאה גולדברג, דליה רביקוביץ ותרצה אתר. המסה מתבוננת בכאב בגוף ובכאב שנלמד מידי אחרים, בכאב שהולכת ומודרת אפשרותו לבוא לידי ביטוי ברבים. מיכל בן-נפתלי נעה בין כאבה של לאה גולדברג, "כאב סתמי, כאב משמים, כמו האמונה", לכאב הקמאי המופיע אצל דליה רביקוביץ ולכאב העצור, הנרתם כמעין משיח פרדוקסלי, אצל תרצה אתר. המסה האחרונה, "על רצינות ומשחק", נעה במקביל בנבכי זיכרון ילדות של המחברת ונבכי הסיפור הנודע של פרויד על משחק נכדו, היוצר הדמיה להיעלמותה ולשיבתה של אמו - מהו גבול המשחק ועד כמה רציני הוא הסילוק מן המשחק? כיצד תוכל זו, "הרצינית מדי", להשתתף במשחק? מהו סופמשחק? ביד אמן משלבת כאן מיכל בן-נפתלי תובנות ביחס ליכולת החברות והפרישה, ליכולת הכלת הכאב והצער, אלו הנעים בין גוף ונפש ויוצקים את זה ואת זו בדמותם. ארבע המסות המופיעות כאן הן מופת של עומק מחשבתי, המובא בשפה שאינה אקדמית מחד גיסא ואינה סיפורית מאידך גיסא, כאשר תחת פני השטח של הכתיבה זורמת מיטב המחשבה המערבית בשיא מאופק....

4.
הספר דרידה קורא שייקספיר מכיל שלושה חיבורים שכתב דירדה על מחזות שייקספיריים: "אפוריזם שלא בעתו" – סדרות אפוריזמים על רומאו ויוליה: "צוויו של מרקס" – הפרק הראשון בספרו רוחות הרפאים של מרקס המעיין גם בהמלט: ו"מהו תרגום רלוונטי"? – הרצאה שנשא על הסוחר מוונציה. דרידה עצמו לא קיבץ את קריאותיו בשייקספיר לספר בפני עצמו, והחיבור הזה במתכונתו המסוימת רואה אור לראשונה בעברית....

5.
כל מה שלוט בו, כל מה שלוט בי, כל מה שאיני יכולה לדייק, כל שם תואר מיותר או בזבזני, כל מה שלא שיערתי שאני מוצפת בו עד כלות, עד כדי אי יכולת להביט, כל מה שעיכב את מבטה, כל מה שהסיט את מבטו תמיד מעבר לי לאיזו נקודה אלומה בחלל עד שלא הייתי בטוחה אם הוא מקשיב לי ולאיזה קול הוא מקשיב באמת, מה או מי מסיח את דעתו, אם הוא שם לב או שאינו יודע בעצמו במה הוא שקוע ואם הוא אבוד או חש אבוד, אם הפיזור הוא פירוק או חידלון או בחינה עצמית או שכחה עצמית. לפעמים אני חושבת שהוא המספר הגדול, העד הגדול, ושלכן איננו יודעים את הסיפור. לעולם לא נדע. שכל זה, כל הקורות אותנו, נתקלים בלוט, חתומים בלוט....

6.
"במקום שממנו באה סבתי, נפלה הרוח. שם שברו את רוחם של האנשים, כאילו אפשר לשבור רוח." "רוח" מאת מיכל בן-נפתלי מגולל את קורות התוודעותה המאוחרת, הַזהירה והספקולטיבית של המחברת אל סבתה, שהשואה הפכה אותה מנערה צעירה שהיגרה לארץ-ישראל לניצולה בעל-כורחה, אחרי שהוריה ואחיה נספו במלחמת העולם השנייה. כעת נכדתה מבקשת לפענח את דמותה המוכרת-זרה, ולהחיותה מחדש מתוך שברי תמונות, זיכרונות וסיפורים משפחתיים שנחרתו בתודעתה. אך האם ניתן לבודד מתוך הסיפור ההיסטורי הגדול על השואה את מהלכיה ופיתוליה של הרוח בחייה של אישה דכאונית ושתקנית? האם ניתן לדובב את הדיכאון? ב"רוח" מבצעת מיכל בן-נפתלי, בהכרה שלמה, מהלך מופרך מעיקרו: היא מעניקה מילים ומובן להכרעותיה הקיומיות של אישה שהתקיימה במשך שנים ארוכות כחיה-מתה; אישה שהפנתה עורף לחיים, אבל הקפידה לשרוד ולהתקיים כצל. בן-נפתלי נעה בכתיבתה במיומנות ובחירות בין מִשלבים שונים של מחשבה ותודעה, צוללת אל זיכרונות עבר ויוצאת מתוכם לחקירות פילוסופיות ופואטיות מרגשות. ההתחקות אחר המעשים והמחדלים של סבתה מובילה אותה אל עבר התבוננויות נוקבות בחייה שלה, ואלו מאפשרות לה לעמוד מקרוב על קשרי הנפש וכאבי הגוף המשותפים לשתיהן. מיכל בן-נפתלי היא סופרת, מתרגמת ועורכת, זוכת פרס ראש הממשלה לשנת תשס"ז. בין ספריה: "כרוניקה של פרידה" ו"ספר, ילדות". בין תרגומיה: "נפתולי בבל" מאת ז'אק דרידה ו-"סיפורי אהבה" מאת ז'וליה קריסטבה. "רוח" הוא ספרה הראשון הרואה אור בהוצאת אחוזת בית. ...

7.
"הביקור של חנה ארנדט" מבקש להפעיל גופא את רעיון ה"הולדת", רעיון מרכזי ביצירתה של חנה ארנדט. ארנדט, פילוסופית היסטוריונית המוכרת במידה רבה דרך עיסוקה במרחב הפומבי ובשיח הפוליטי כתנאים לאינדיווידואציה, מזדמנת כאן לערוך ביקורים אינטימיים אצל ארבע דמויות, בדרך כלל בביתן- תלמידה אלמונית, דליה רביקוביץ, סטפן צוויג ומיכל בת שאול המלך. הניסיון המועצם בקריאה, עצם הביקור האינטלקטואלי כהתנסות מורכבת במימזיס ודחייה, מתגלה אזי כהולדת, כלידה שברוח....


ספר קשה אומנם אבל כתוב טוב במיטבה של השפה העברית. ממליץ... המשך לקרוא
סיימתי להאזין לספר היום, אורכו קצר ארבע וחצי שעות האזנה. בתחילה חשבתי כי הוא מרתק. גיבורת הספר הינה המורה, אלזה וייס ניצולת שואה, אשר גרה ב... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
לא שזה משנה משהו אבל קראתי את סיפרה של מיכל בן נפתלי בחו"ל ובתוך הים של האנגלית הוא נתן לי פיסת ישראל קטנה שם... נושא הספר הוא סיפור חייה של "... המשך לקרוא
15 אהבו · אהבתי · הגב
ספר על אלזה וייס, מורה לאנגלית, שלימדה בתקופה שלאחר קום המדינה. אישה ערירית עד סוף ימיה,ומורה קשה , מסתגרת, עוקצנית, מתבודדת ואינה יוצרת זי... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
יש ספרים של קיץ, ויש ספרים של חורף. לא יודעת איך עושים את האבחנה בדיוק, אבל כמו מוזיקה, ספרים של קיץ הם קלילים, רועשים וקופצניים. את כובד הרא... המשך לקרוא
29 אהבו · אהבתי · הגב
בפתיחת המסה 'אשת לוט' מצטטת הסופרת מיכל בן נפתלי את המשורר רילקה : "רוב התרחשויות מתחוללות בתחום ששום מילה לא נכנסה אליו מעולם" (מכתבים אל... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ