אידה צורית

אידה צורית

סופרת

נולדה בתל אביב. בוגרת הסמינר למורות וגננות ע"ש לוינסקי בתל אביב ו"סמינר הקיבוצים". למדה מחול בתל אביב ובניו יורק. שיחקה בתיאטרון "הבימה" בשנים 1952-1950 ובתיאטרון העברי "פרגוד" בניו יורק. מפרסמת מאמרי ביקורת על ספרות ואמנות מ-1952. ספרה הראשון, "שני מחזות על אהבה: גולת הבדולח; משחק אחרון" (עקד), פורסם ב-1962. המחזה הראשון מתוכו, תחת השם "כדור הבדולח", הועלה על במת תיאטרון "קרוב" ב-2010. זכתה בפרס היצירה לסופרים עבריים על שם ראש הממשלה לוי אשכול ב-1981 וב-2000, ובפרס קרן דב סדן מטעם אוניברסיטת תל אביב ב-1990. צורית היא רעייתו של הסופר אהרן מגד ואמם של הסופר איל מגד וההיסטוריון ד"ר עמוס מגד.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (32):
ספרים שקראתי, להשיג, רוצה לקרוא, רשימת קריאה, למכירה עד 20 ש'ח, ספרות מקור , ביוגראפיה | אוטוביוגראפיה , ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה למכירה, רוצה לקרוא, הרי את משויכת לי, פרוזה, ביוגרפיה, הרצל , תומחר , A23, MEGA SALE ספרים במבצע 3 ב50שח ומשלוח חינם, ספרים שאני רוצה לקרוא בקרוב, ספרות מקור למכירה, הנחת כמות - עשרה במאה, עוד ...
1.
אהבת חיים הוא רומן על אהבתה הטראגית של אירה יאן לחיים נחמן ביאליק, המסופר מפיה של המאהבת. הציירת אירה יאן, אישה גרושה ואם לבת מתבגרת, מגיעה לירושלים ב - 1908 וממתינה שם לאהובה הנשוי, גדול המשוררים העבריים, חיים נחמן ביאליק. אך כאשר מגיע המשורר הנערץ לביקור בארץ ישראל מתנפצת תקוותה שיעזוב למענה את אשתו, ומעט אחרי נסיעתו משיגה אותה מלחמת העולם הראשונה והשליטים התורכיים מגלים אותה למצרים. עלילת הרומן מתרחשת במהלך ארבע שנות גלותה של אירה יאן באלכסנדריה התוססת והצבעונית, אך זכרונותיה מחזירים אותה לראשית היכרותה עם ביאליק בקישינב ב - 1903, לראשית הרומן החשאי שנרקם ביניהם, לתהפוכות ביחסיהם באודסה, להתכתבות האינטנסיבית ביניהם, ולנישואיה לקומוניסט צעיר באלכסנדריה. רומן זה הוא פרי דמיונה של המחברת, אך הרקע הביוגרפי, ההיסטורי והגיאוגרפי אותנטי, והמחברת נטלה לעצמה חירות לפרשו מנקודת ראותה של גיבורת הסיפור....

2.
העלמה והמשורר הוא רומן בדיוני בהשראת דמותה של הציירת צילה בינדר ואהבת-חייה למשורר נתן אלתרמן. עלילתו משתרעת מסוף שנות השלושים של המאה הקודמת, ועד שולי תקופת התמורות הגדולות שלאחר מלחמת ששת הימים, ומשקיפה על האירועים הרי-העולם של אותן השנים מבעד לעיניה של זויה - אשה יפה וציירת מחוננת. זויה קולטת את הלמות דופקס של הימים הסוערים האלה דרך האזנה מתמדת לדופק ליבו ושירתו של אהובה המשורר, נשוי ואב לבת, אמן דגול, בעל טור סאטירי, ואיש של ניגודים קיצוניים: בוהמיין ושתיין מצד אחד, ואדם רב-השפעה, שמנהיגים ומצביאים מצפים לדברו ולהדרכתו המוסרית, מצד אחר. מוקד ההתרחשות של הרומן הוא בית-הקפה הנודע כמקום ההתוועדות של אמני תל-אביב, שם קבע המשורר הנערץ את מושבו. ובעיניה של זויה - שאהובה ממלא את כל עולמה - נוכחותו הופכת את בית - הקפה למעין היכל מכושף; ואילו בהיעדרו משפג הקסם, חוזר בית - הקפה להיות חילוני ופרוזאי בעיניה, והיא מתעמתת בו עם מצוקותיה, חרדותיה ובדידותה. בסגנונה הייחודי מפליאה אידה צורית להפיח חיים בתקופה המסעירה ההיא, ולברוא דמות מורכבת ומרתקת של אשה, שהקדישה את כל חייה לאהבת גבר מהפנט ורב - סתירות. ...

3.
על-פי הגרסה הרשמית מתה יוליה, רעייתו של תיאודור הרצל, בסנטוריום באוסטריה ב-1907, כשהיא בת שלושים ותשע. לכאורה ציוותה שישרפו את גופתה, אך נסיבות מותה כפי שהן מתועדות באופן רשמי מעוררות ספקות רבים. מה עוד שההתכתבות הענפה שבין הרצל ויוליה (לפחות 165 מכתבים) נעלמה או הועלמה במתכוון. אשתו המנודה מציע גרסה דמיונית, מרתקת, על חייה הסוערים של יוליה. אמנם הרומן בדיוני, אך הוא מתבסס על עובדות מן המציאות. על-פי גרסת הרומן הזה יוליה לא מתה ב-1907 אלא הוברחה לארצות-הברית בהוראת עסקני ההסתדרות הציונית. הם היו מעוניינים להרחיקה בתואנה שהיא חולת עצבים. היא אושפזה בסנטוריום, ונגזר עליה שלא לגלות את זהותה עד יום מותה. בחלקו הראשון של הרומן, "העולם החדש", מספרת עיתונאית אמריקנית צעירה על ידידותה עם יוליה (שזהותה האמיתית אינה ידועה לה). בחלק השני, "היומנים", מופיעים יומנים שכתבה יוליה ושנמצאו ביד העיתונאית. היומנים חושפים יחסים מסובכים של יוליה עם הרצל, עם בנה ובתה שאיבדו את עצמם לדעת זה אחר זה, ועם בני משפחת בעלה. במיוחד נחשפת בהם דמותו של הרצל, בשר ודם, עיתונאי, איש חברה - על תשוקותיו, גחמותיו ויצריו. אשתו המנודה הוא ספר מרתק החושף את מורכבות דמותה וחייה של אישה החיה בצל מנהיג אגדי. זהו סיפור הנוגע בעצב הרגיש ביותר במיתוס הלאומי. מספריה של אידה צורית: "עיר הנידחת" (רומן); "שירת הפרא האציל" - ביוגרפיה של אבות ישורון; "הקורבן והברית" - על שירת נתן אלתרמן; "החיים, האצילות" - על חייו ושירתו של אמיר גלבוע....

4.
ביוגרפיה של המשורר אבות ישורון. 336 עמודים. אבות ישורון (1992-1904), משורר עברי, חתן פרס ישראל לשנת 1992. נולד בשנת 1904 בפולין. שמו המקורי היה יחיאל פרלמוטר, והוא שינה את שמו לזכר הוריו שנספו בשואה. פירוש השם: האבות, ההורים, ישורון, יראונו, ישגיחו עלינו. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל, עבד כפועל חקלאי, ולמד במקווה ישראל, שם התגורר בחדר אחד עם נתן אלתרמן. בעת מלחמת העצמאות שירת בדרדרה, יישוב מבודד ממזרח לימת החולה. החל לפרסם שירים עבריים בכתב העת "טורים", בשנת 1934. ומאז פרסם כל השנים במוספים הספרותיים ובכתבי העת. ספרו הראשון "על חכמת דרכים" נדפס בשנת תש"ב, 1942. על הספר חתם עדיין בשמו הראשון. ספריו הבאים, "רעם" (1961), ו"שלושים עמ' של אבות ישורון" (1965), "זה שם הספר" (1970) כבר נדפסו בשמו החדש (אותו כתב לעתים קרובות בכתיב חסר - אָבׁת יְשֻרֻן). עד למלחמת יום הכיפורים היה אבות ישורון משורר לא נחשב. לאחר מלחמת יום הכיפורים, ועם פטירתם של משוררים כנתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ואחרים, נתגלתה שירתו באור אחר. מנחם פרי וחבורת מעריצים צעירים מצאו באבות ישורון משורר כלבבם ועשו הרבה מאוד לפרסומו ברבים. לשונו המרוסקת, חיבתו הבסיסית לערביי הארץ, הזדהותו עם גורל הפליטים שלהם, שיבוצי היידיש המרובים בשיריו, משכו את לבו של דור משוררים צעיר. שירתו המאוחרת שונה לחלוטין משירתו המוקדמת, והביאה לו פרסום רב, פרסים ספרותיים וראיונות רבים בתקשורת. בתו היא המשוררת והמתרגמת הלית ישורון. ...

5.
6.
7.
8.
9.
סיפור התבגרותה הנפשית והארוטית של נערה בתל אביב, ערב מלחמת העולם השנייה....

10.
11.
מציאות ופנטזיה משולבות בסיפורי חייהן של נשים, בנות גילים שונים, השרויות בקונפליקט עם אישיותן ועם סביבתן. משותפת לכולן היא הכמיהה לגאולה פרטית ולמשמעות שהיא מעבר למנת גורלן הארצית. כמיהה זו גוררת אותן לאשליות, שההתפכחות מהן מוליכה אותן למחוזות מסוכנים. “אני לא רוצה למות כי צר לי להיפרד ממך, ועכשיו אני יודעת שגם מעצמי צר לי להיפרד. אני הולכת לפרוץ את גדר הנפש”, כותבת אם לבתה ברגע של יאוש. ואילו נערה חריגה, חולת אהבה, “ילדת הצל”, תאמר למורתה ברגע של אושר גדול: “עכשיו, שאני יוצאת למסע, אני נחשפת לכל הקרינות”. לכל אחת מגיבורות הסיפורים הללו מיתולוגיה אישית, והן נכספות, כנגד כל הסיכויים, להגיע, כביכול, אל “המדרגה השלושים ושבע” של הווייתן. מבין ספריה של אידה צורית: שני מחזות על אהבה, מחזות, (1962); בדרך הרומאית, סיפורים, (1976); הגיל המאושר, רומן, (1975); עיר הנידחת, רומן, (1984); הקרבן והברית, מונוגרפיה על נתן אלתרמן, (1973); החיים, האצילות, מונוגרפיה על אמיר גלבוע, (1988); שירת הפרא האציל, ביוגרפיה של אבות ישורון, (1992); אשתו המנודה, רומן על אשתו של תיאודור הרצל, (1997); אהבת חיים, רומן על אהובתו של חיים נחמן ביאליק, (2000); העלמה והמשורר, רומן בהשראת אהובתו של נתן אלתרמן, (2004)....

12.
13.
יומן פנטסטי זה הוא וידויה של אישה שחוותה גאולה נפשית משנגלתה לה דמות מסתורית המלווה אותה בהקיץ ובחלום, ונעשית לחלק מהווייתה. עם "הפיכת הלב" שחלה בה, משתנה גם תפיסת המרחב והזמן שלה, וחייה האינטימיים – יחסה אל עצמה, אל קורותיה במהלך כל שנותיה, אל משפחתה ואל סביבתה החברתית – נתפשים מתוך כמיהתה אל הוויה על-ארצית, המעניקה לה נחמה ותקווה....

14.
לאחר עיסוק רב שנים בכתיבת פרוזה, ביוגרפיות ומסות, פנתה אידה צורית לכתיבת שירה. ספר השירים הראשון שלה, 'צל הזמן', הוא לא פחות מאשר התגלות של משוררת גדולה. העוצמה, החוכמה והמוזיקליות הנפלאה שבשיריה עושים ספר זה לפנינה של ממש בנוף השירה העברית....

15.
16.
'מילים כעת' נכתב במהלך שנת אבל ואובדן. מבעד לחוויית ההזדקנות, הבדידות, הכאב והפיכחון, נוגעים השירים בכמיהה למשמעות, לחסד ולחמלה. בשורות חתוכות וקצובות, בכנות ובישירות, מתבוננת המשוררת בעצמה, בבני-המשפחה, בטבע, במוות ובחיים. העוצמה, הכנות והמוזיקליות הנפלאה שבשירים עושים ספר זה לפנינה של ממש בנוף השירה העברית. בְּמַרְתְּפֵי מִגְדַּל בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְתִּי גַּם בָּכִיתִי לְסִלְסוּלֵי צִפּוֹר זֶמֶר, וְרֹשֶם רָחוֹק שֶׁל אָבִיב בִּסְבַךְ גּוֹנֵי יְרֹקֶת עֵצִים וְאוּלְטְרָמָרִין מְאֻבָּק שֶׁל שָׁמַיִם קוֹדְרִים נֵעוֹר בְּטַלְטֵלָה וְהַלֵּב הוּצַף גַּעְגּוּעִים גּוֹאִים, גּוֹעֲשִׁים, בְּהוּלִים לְהֵאָחֵז בַּבִּינָה הַמִּסְתַּתֶּרֶת וּמוֹפִיעָה וְנֶעֱלֶמֶת וְזוֹרַחַת וְדוֹעֶכֶת וּפוֹרַחַת פְּרִיחָה אֲפִילָה, וּלְפֶתַע אֶפֶס הַכּוֹחַ לִחְיוֹת, לַהֲרוֹת אֶת הַמִּלָּה, שֶׁהַחֹר הַשָּׁחֹר בָּלַע. אידה צוֹרית סופרת, חוקרת שירה ומשוררת ילידת תל-אביב. פרסמה עד היום 16 ספרים: רומנים וסיפורים (חלקם ראה אור בגרמנית, אנגלית וצרפתית), ביוגרפיות וספרי מסות על שירה. מילים כעת הוא ספר השירה השני שלה. קדם לו צל הזמן (עולם חדש 2014). ...

17.
18.
ספרה החדש של אידה צורית הוא פואמה ארוכה, כעין סיפור עלילה. חלקו הראשון "על החיים", הוא גרסה מלאה דמיון והמצאה של המיתוס הבראשיתי: חוה אשת אדם מספרת את סיפורה האישי: הולדתה, עידן התמימות של נעוריה, יחסיה עם אדם, התבגרותה בצל החטא שעליו היא מכפרת לאורך כל חייה, התגשמותה כאם וחלקה בטרגדיה הכפולה שפקדה אותה. חלקו השני "על חוצלארץ" - מחוץ לארץ החיים - פורע בסגנונו כל סדר סיפורי של קודמו ובורא עולם אסוציאטיבי שהכוח המניע שלו רגשי בלבד.   כְּשֶׁכָּלוּ הַקִּצִּים וְיָדַעְתִּי שֶׁאִישׁ וְאִישׁ לְעַצְמוֹ וְזֶה מָה שֶׁיֵּשׁ, וְאֵיךְ צָרִיךְ לִחְיוֹת בְּלִי לִרְקֹעַ בָּרַגְלַיִם וּלְהַקִּישׁ עַל כָּל צָרָה בָּעֵץ, כְּשֶׁגּוּפִי הַחוֹרֵק נִפֵּץ אֶת הַשְׁלָיַת הַנְּעוּרִים־לָנֶצַח וְהֵבַנְתִּי שֶׁהַלְקָאָה עַצְמִית הִיא מָבוֹי סָתוּם שֶׁאֵין בּוֹ כִּפּוּרִים, כְּשֶׁהַכֹּל הָיָה מֵאֲחוֹרַי וְהַהוֹוֶה סָגַר עָלַי וְסָגַר, נִפְרַדְתִּי מֵעַצְמִי, מִדַּם הַנֶּפֶשׁ וְהַבָּשָׂר וּמִכָּל שֶׁחָוִיתִי בֶּעָבָר, מִשֶּׁכְּבָר, וְאַבָּא־אִמָּא הֶעֱלוּנִי אֶל הֹר הָהָר, לְהַרְאוֹת לִי אֶת הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת לִי מֵעֵבֶר לנָּהָר   אידה צוֹרית, ילידת תל־אביב, פרסמה רומנים וסיפורים קצרים, ביוגרפיות, קובצי שירה וספרי מסות. על החיים ועל חוצלארץ הוא ספר השירה השלישי שלה. קדמו לו צל הזמן (עולם חדש 2014) ומילים כעת (עולם חדש 2017)....

19.
מנין תשאב לארה כוח להתנער ממיטתה שהסתתרה בה חודשים רבים ולמצוא טעם ומשמעות לחייה? אחרי שפקדו אותה אסונות, וחוותה נטישה, טלטלות, תהפוכות חיים, כשהיא מתבוססת באשמה, בתחושת כישלון כבת זוג, כאם, והיא מתקשה למצוא מזור לנפשה המיוסרת בחייה המקצועיים, בידידיה, יתגלה אליה חסד הנחמה באיחור טראגי, ממקום בלתי צפוי. ”היא יושבת בפתחי שערים ומחכה שייפתח, ותוך כדי ההמתנה היא נותנת בהם סימנים ומכנה אותם בשמות: שער הדין, שער הרחמים, השער האקסטטי, השער הדמוני, ומוסיפה שמות ששמעה מבעלה: שער ערבות רקיע, שער גילוי מטטרון, היא מרוקנת את ראשה ממחשבות וממלמלת השבעות, צירופים של שמות יקיריה שאינם עוד בין החיים, אופירה בתה ואלחנן-אלחנדרו בעלה, וייבדלו לחיים אבשלום בנה ורותי נכדתה. וכשאחד השערים מתרומם מעט היא רואה שעל קודקודו חרוטה הסִפרה שבע, מספר המזל שלה. היא רצה לקראתו, אך מייד בהיכנסה מתחלף שבע בשמונה וסדק נבקע ומתרחב בינו לבין העולם. היא רואה דמות אדם, מעין מלאך בלבוש של אור, ופניו חסד. המלאך קושר לה כנפי רוח ומעלה אותה לעולם שלא הכירה, שהיא מהלכת-מרחפת בתוכו כמכושפת, כבתמונה מרובת ממדים שמעולם לא הכירה.” אידה צוֹרית, ילידת תל־אביב, פרסמה רומנים וסיפורים קצרים, ביוגרפיות, קובצי שירה וספרי מסות. יצירת הפרוזה סובבת תועה הוא ספרה הרביעי בהוצאת עולם חדש. קדמו לו קובצי השירה צל הזמן (2014) ומילים כעת (2017) והפואמה על החיים ועל חוצלארץ (2019)....

20.
בקווים חדים ובטוחים משרטטת אידה צורית ברומן שלפנינו סאגה משפחתית מרשימה שבמרכזה אודליה סלונים, פסיכולוגית צעירה ואשה "חצויה", שחייה נחצים בשל אירוע טרגי שהותיר בה חותם טראומטי: כישלונה לשמור על בנה של בת-דודתה וחברתה הקרובה רונה והיא רדופת רגשי אשם קשים שאינם מרפים ממנה. אודליה היא דמות חזקה ושברירית כאחד ואין כאן סתירה; מדובר באשה אינטליגנטית ורגישה עם נטייה למיסטיקה, גיבורה נשית מודעת ועירנית לעצמה ולסביבתה החותרת ללא לאות אחר משמעות בחייה. יחסיה הסבוכים עם אמה מחד ויחסיה הקרובים עם דודתה ובנותיה מאידך מתוארים באמינות רבה ויוצרים מארג רגשי מדוייק ואותנטי. לפנינו אם כן רומן תודעה קלאסי ומשוכלל הכתוב בגוף ראשון, הכולל תנועה קדימה ואחורה בזמן וממוקד באותו אירוע טרגי. ברגעי מפתח שונים ברומן אודליה כותבת טקסטים קצרים, פתקים המהווים מעין השתקפויות של התודעה בעיני עצמה שנועדו לעזור לה להבין טוב יותר את מה שקורה לה. אידה צורית מצליחה לתאר את האינטימיות והבדידות בסבל של אודליה מבלי לגלוש לרגשנות יתרה. החתירה המתמדת אחר משמעות בתוך חיים שנדמה כי הם מרוקנים ממשמעות היא אולי הציר הפנימי ברומן הזה. החיים בתוך תודעה של אסון ואשמה אינם זרים כמובן לישראלים; מבחינה זאת נובע הרומן הזה מלב ליבה של החברה הישראלית היום....


אומרים, אהבה יש בעולם - מה - זאת אהבה ? אירה יאן אהובתו המושכחת של נחמן ביאליק, המשורר הלאומי, מעוררת עניין, כאישה שהלכה אחרי אהבתה הטוטאלי... המשך לקרוא
23 אהבו · אהבתי · הגב
בלעתי את הספר הזה בשקיקה. אלו סיפורים שלכאורה נפרדים בנושאיהם, ואולם האופן בו מספרת הסופרת, את סיפורי הדמויות בכל אחד מהם, מהווים כאין.... המשך לקרוא





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ