אילה פננן (Eila Pennanen; ‏8 בפברואר 1916 - 23 בינואר 1994) הייתה סופרת פינית.
אילה פננן נולדה, חייתה ונפטרה בעיר טמפרה שבדרום-מערב פינלנד. היא עבדה במשך רוב חייה כמתרגמת מאנגלית לפינית וכעורכת לשונית בכתבי עת שונים.
כתיבתה[עריכת קוד מקור]
פננן התחילה את דרכה הספרותית ברומנים שבלט בהם שילוב של יסודות מיסטיים עם ניתוח פסיכולוגי: "לפני המלחמה היו הנעורים" (1942), "החוזררים הכרותים" (1944), "פרומו יצא בלילה" (1945), "העננים שופעים" (1947), "לדה והברבור" (1948) ו"הגזוזטרה" (1950).
ב-1952 פרסמה את קובץ הסיפורים "המגדל". החל מקובץ זה ואילך בלטו בכתיבתה ההתמקדות במצבי הלחץ שהגיבורים נתונים בהם, והבהרת בעיותיהם באמצעים ריאליסטיים. גישה זו באה לידי ביטוי בקובצי הסיפורים הבאים שלה, "פסיאנס" (1957) ו"בשניים" (1961), וכן ברומנים ההיסטוריים שכתבה באותן שנים, שמתאפיינים בהתחבטות גיבוריהם בבעיות מוסר ודת: "בירגיטה הקדושה" (1954) ו"ילדי האור" (1958).
בשנות השישים פרסמה בעיקר רומנים שהתרכזו בבעיות התא המשפחתי בחברה הפינית, שעברה באותן שנים תהליכי עיור מהירים שהשפיעו על המבנה הפנימי שלה. כתיבתה עסקה בין היתר בעוני, אלכוהוליזם, דיכוי האישה, אפליית האוכלוסייה הכפרית, אבטלה וזנות בקרב בני נוער. הרומנים שהיא פרסמה באותן שנים הם: "אֲבָל" (1963), "המונגולים" (1966) ו"ארעי" (1968). באותה תקופה ראו אור גם קובץ המסות "גישוש" (1965) וקובץ הסיפורים "אהבה קטנה" (1969).
בשנות השבעים פרסמה טרילוגיה של שלושה רומנים: "האהבות של הימו" (1971), "בגלל היופי" (1972) ו"שיח השושנים" (1973). הטרילוגיה מספרת את קורותיה של משפחה אחת בעיר טמפרה בראשית המאה העשרים, תוך הבלטת השפעת המאורעות החיצוניים על חיי בני המשפחה, ותיאור תפישת ההתרחשויות מנקודת מבט נשית.
קובץ הסיפורים "אהבה קטנה" תורגם לעברית בידי רמי סערי, ויצא בהוצאת כרמל בשנת 1999

אילה פננן (Eila Pennanen; ‏8 בפברואר 1916 - 23 בינואר 1994) הייתה סופרת פינית.
אילה פננן נולדה, חייתה ונפטרה בעיר טמפרה שבדרום-מערב פינלנד. היא עבדה במשך רוב חייה כמתרגמת מאנגלית לפינית וכעורכת לשונית בכתבי עת שונים.
כתיבתה[עריכת קוד מקור]
פננן התחילה את דרכה הספרותית ברומנים שבלט בהם שילוב של יסודות מיסטיים עם ניתוח פסיכולוגי: "לפני המלחמה היו הנעורים" (1942), "החוזררים הכרותים" (1944), "פרומו יצא בלילה" (1945), "העננים שופעים" (1947), "לדה והברבור" (1948) ו"הגזוזטרה" (1950).
ב-1952 פרסמה את קובץ הסיפורים "המגדל". החל מקובץ זה ואילך בלטו בכתיבתה ההתמקדות במצבי הלחץ שהגיבורים נתונים בהם, והבהרת בעיותיהם באמצעים ריאליסטיים. גישה זו באה לידי ביטוי בקובצי הסיפורים הבאים שלה, "פסיאנס" (1957) ו"בשניים" (1961), וכן ברומנים ההיסטוריים שכתבה באותן שנים, שמתאפיינים בהתחבטות גיבוריהם בבעיות מוסר ודת: "בירגיטה הקדושה" (1954) ו"ילדי האור" (1958).
בשנות השישים פרסמה בעיקר רומנים שהתרכזו בבעיות התא המשפחתי בחברה הפינית, שעברה באותן שנים תהליכי עיור מהירים שהשפיעו על המבנה הפנימי שלה. כתיבתה עסקה בין היתר בעוני, אלכוהוליזם, דיכוי האישה, אפליית האוכלוסייה הכפרית, אבטלה וזנות בקרב בני נוער. הרומנים שהיא פרסמה באותן שנים הם: "אֲבָל" (1963), "המונגולים" (1966) ו"ארעי" (1968). באותה תקופה ראו אור גם קובץ המסות "גישוש" (1965) וקובץ הסיפורים "אהבה קטנה" (1969).
בשנות השבעים פרסמה טרילוגיה של שלושה רומנים: "האהבות של הימו" (1971), "בגלל היופי" (1972) ו"שיח השושנים" (1973). הטרילוגיה מספרת את קורותיה של משפחה אחת בעיר טמפרה בראשית המאה העשרים, תוך הבלטת השפעת המאורעות החיצוניים על חיי בני המשפחה, ותיאור תפישת ההתרחשויות מנקודת מבט נשית.
קובץ הסיפורים "אהבה קטנה" תורגם לעברית בידי רמי סערי, ויצא בהוצאת כרמל בשנת 1999