“אולי זה יישמע לכם מזוכיסטי, אבל לקרוא את פרנק מק’קורט מתבכיין על ילדותו האירית הקשה, הפך למעין אזור נוחות עבורי. כשהוא מתלונן, אני מתעודדת.
ההתחלה היתה מהנה. ילד אירי ובור, אפילו קצת מגוחך, פוגש כומר משעשע בספינה, בדרכו להגשים את החלום האמריקאי. הוא הולך איתו למלון, מתקלח ומתנגב בשטיחון שעל הרצפה בחושבו שאלה המגבות בהן משתמשים האמריקאים המתוחכמים. לבסוף, בורח מהמלון כשהכומר חושף בפניו, לאחר גמי”
