בקובץ מחקרים זה משתקף עולמם של חכמים כממשיכי מורשת המקרא על כל גווניה דרך התמודדותם המתמדת עם התמורות שחלו במציאות ההיסטורית בימי הבית השני ולאחר חורבנו, הן בארץ ישראל הן בגולה. עולם ההלכה וההגות עולים מתוך הפירוש והניתוח של משנת החכמים, של תלמודם ושל מדרשיהם על רקע התופעות הדתיות, החברתיות והמשפטיות שבסביבתם. פרופסור אפרים אלימלך אורבך (ולוצלווק, פולין תרע"ב - ירושלים תשנ"א) נולד למשפחה חסידית, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטאות ברסלאו ורומא, עלה לארץ בשנת תרצ"ח ומשנת תשי"ד שימש באוניברסיטה העברית בירושלים מרצה ופרופסור לתלמוד ולספרות רבנית, לתולדות ההלכה, לאגדה ולמחשבת חז"ל. היה ראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית ונשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. במפעלו המחקרי הגדול ורב הגוונים סלל דרכים חדשות בחקר חכמי אשכנז וצרפת בימי הביניים ופרץ נתיבות בחקר מחשבת חז"ל ובתולדות ההלכה....

כתב היד של ספר 'פתרון תורה', ילקוט מדרשים בצירוף פירושים על ספרי ויקרא-דברים, שחובר כנראה בסוף המאה התשיעית או ראשית המאה העשירית, והכלול בכ"י ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי Heb. 5767 ,40 יצא לאור כצלמו וכדמותו במהדורת פקסימילי, כחמש עשרה שנים לאחר שההדירו ופרסמו א"א אורבך בהוצאת מאגנס. כ"י ירושלים כולל שני העתקים שונים, שנכרכו יחדיו: דפים 146-1 מחזיקים העתק של מדרש תהלים; דפים 287-147 מחזיקים את ההעתק של ספר 'פתרון תורה' לספרים ויקרא, במדבר ודברים (דפים 147ב287-א), והתחלת העתקה של דרשה בפרסית-יהודית, שהמשכה חסר (דף 287ב). ההעתק של מדרש תהלים כתוב ביד שונה מהיד שהעתיקה את ספר 'פתרון תורה' והדרשה, אם כי שני חלקי כתב היד כתובים בכתיבה מטיפוס אחד. בסופו של ההעתק שלפנינו כתב סופר כתב היד קולופון, כדרכם של מעתיקים רבים בימי הביניים לחתום את מלאכת ההעתקה בכתובת שבה מציין המעתיק פרטים שונים, בצמצום או בהרחבה, המתייחסים לטקסט המועתק, תאריך השלמת ההעתקה ומקומה, שם המעתיק וייעודה של ההעתקה....

בספר ``מחקרים במדעי היהדות`` שלפנינו קובצו מאמרים שפרסם פרופ` אורבך במדעי היהדות במהלך חמישים וחמש השנים תרצ``ה-תש``ן ואשר לא נכנסו לספר ``מעולמם של חכמים``, שהמחבר הוציא לאור כשלוש שנים לפני פטירתו, וכן קצת מאמרים והרצאות שנמצאו בעזבונו. בקובץ שלפנינו מאמרים ברוב תחומי מדעי היהדות, ובייחוד בתחומי המחקר שלהם הקדיש המחבר את רוב ימיו ובהם היה מורה דרך במשך עשרות שנים - תולדות חכמי אשכנז וצרפת וספרותם מזה, ומחקרם של מדרש האגדה ומחשבת חז``ל מזה. אך יש כאן גם מדורים אחרים שהיו קרובים מאוד לליבו של המחבר. אחד מהם הוא חקר תולדות יהודי פולין ועולמם הרוחני עד לחורבנם, שלו הקדיש המחבר את שנותיו האחרונות ואותו העמיד כצוואתו הרוחנית. מדור אחר הוא ``ביקורת ספרים``, שראשיתו במאמר על ``תולדות האמונה הישראלית`` של יחזקאל קויפמן (תרצ``ח) וסופו - כיובל שנים לאחר מכן - במאמר על מהדורת ``מגילת המקדש`` של יגאל ידין (תשמ``ט). תחום קרוב לו הוא המדור ``אישים ושיטות במדעי היהדות``: במשך חמישים שנה עקב המחבר אחר התפתחותם של מדעי היהדות וחוקריהם, ובהיותו נשיאם של הקונגרסים העולמיים למדעי היהדות סיכם, במאמריו ובנאומיו המתפרסמים כאן, את העבר, התווה דרך לעתיד ועורר להמשכיות ולתיקון.אישיותו המיוחדת של המחבר ניכרת יפה במאמריו ועל גדולי חכמת ישראל מאביגדור אפטוביצר (ת``ש), ועד שאול ליברמן (תשמ``ד), שבהם מצויים ניתוחים מדויקים של הישגי מחקר, הכוללים לעיתים אף ביקורת והמתמזגים עם הבעת רגשות של ידידות כנה עם גדולי חכמת ישראל בדורו.פרופסור אפרים אלימלך אורבך (ולוצלווק, פולין תרע``ב - ירושלים תשנ``א) נולד למשפחה חסידית, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטאות ברסלאו ורומא, עלה לארץ בשנת תרצ``ח ושימש באוניברסיטה העברית החל משנת תשי``ד כמרצה וכפרופסור לתלמוד ולספרות רבנית, לתולדות ההלכה, לאגדה ולמחשבת חז``ל. היה ראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית ונשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. במפעלו המחקרי הגדול ורב הגוונים סלל דרכים חדשות בחקר חכמי אשכנז וצרפת בימי הביניים ופרץ נתיבות בחקר מחשבת חז``ל ותולדות ההלכה....

בספר ``מחקרים במדעי היהדות`` שלפנינו קובצו מאמרים שפרסם פרופ` אורבך במדעי היהדות במהלך חמישים וחמש השנים תרצ``ה-תש``ן ואשר לא נכנסו לספר ``מעולמם של חכמים``, שהמחבר הוציא לאור כשלוש שנים לפני פטירתו, וכן קצת מאמרים והרצאות שנמצאו בעזבונו. בקובץ שלפנינו מאמרים ברוב תחומי מדעי היהדות, ובייחוד בתחומי המחקר שלהם הקדיש המחבר את רוב ימיו ובהם היה מורה דרך במשך עשרות שנים - תולדות חכמי אשכנז וצרפת וספרותם מזה, ומחקרם של מדרש האגדה ומחשבת חז``ל מזה. אך יש כאן גם מדורים אחרים שהיו קרובים מאוד לליבו של המחבר. אחד מהם הוא חקר תולדות יהודי פולין ועולמם הרוחני עד לחורבנם, שלו הקדיש המחבר את שנותיו האחרונות ואותו העמיד כצוואתו הרוחנית. מדור אחר הוא ``ביקורת ספרים``, שראשיתו במאמר על ``תולדות האמונה הישראלית`` של יחזקאל קויפמן (תרצ``ח) וסופו - כיובל שנים לאחר מכן - במאמר על מהדורת ``מגילת המקדש`` של יגאל ידין (תשמ``ט). תחום קרוב לו הוא המדור ``אישים ושיטות במדעי היהדות``: במשך חמישים שנה עקב המחבר אחר התפתחותם של מדעי היהדות וחוקריהם, ובהיותו נשיאם של הקונגרסים העולמיים למדעי היהדות סיכם, במאמריו ובנאומיו המתפרסמים כאן, את העבר, התווה דרך לעתיד ועורר להמשכיות ולתיקון. אישיותו המיוחדת של המחבר ניכרת יפה במאמריו ועל גדולי חכמת ישראל מאביגדור אפטוביצר (ת``ש), ועד שאול ליברמן (תשמ``ד), שבהם מצויים ניתוחים מדויקים של הישגי מחקר, הכוללים לעיתים אף ביקורת והמתמזגים עם הבעת רגשות של ידידות כנה עם גדולי חכמת ישראל בדורו. פרופסור אפרים אלימלך אורבך (ולוצלווק, פולין תרע``ב - ירושלים תשנ``א) נולד למשפחה חסידית, למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו ובאוניברסיטאות ברסלאו ורומא, עלה לארץ בשנת תרצ``ח ושימש באוניברסיטה העברית החל משנת תשי``ד כמרצה וכפרופסור לתלמוד ולספרות רבנית, לתולדות ההלכה, לאגדה ולמחשבת חז``ל. היה ראש המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית ונשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. במפעלו המחקרי הגדול ורב הגוונים סלל דרכים חדשות בחקר חכמי אשכנז וצרפת בימי הביניים ופרץ נתיבות בחקר מחשבת חז``ל ותולדות ההלכה....