עמליה ארגמן-ברנע

עמליה ארגמן-ברנע

סופרת

עמליה ארגמן ברנע עתונאית, סופרת,משוררת , מרצה לתיקשורת וכיום בעלת בלוג מצליח. בת לעיתונאי ,מראשוני ידיעות אחרונות , ואם לשני ילדים, דור שלישי לעיתונות .
ארגמן ברנע היתה כתבת בכירה בידיעות אחרונות במשך כשלושים שנה , ומוכרת בסגנונה האישי המיוחד, ובזיקתה לסיפורים אנושיים . ילידת ירושלים, שקיבלה חינוך דתי, בוגרת חוגי ספרות עברית ופילוסופיה יהודית באוני' תל אביב ובר אילן. מתגוררת כיום ברחוב שינקין בתל אביב , מעבירה סדנאות כתיבה לקהלים שונים, צעירים ומבוגרים.
ארגמן ברנע פירסמה שבעה ספרים .ספרי ילדים, ספרי שירה ופרוזה תיעודית. ספרה "ללכת שבי" , שנכתב בשיתוף עם אהרן ברנע, הפך רב מכר ותורגם לשפות רבות. הספר, שנמצא בתהליכי עיבוד לסרט הוליוודי, עוסק בסיכסוך הישראלי -פלסטיני דרך סיפור ידידותם של בני הזוג ברנע עם סלאח תעאמרי, איש אש"ף בכיר שנפל בשבי בימי מלחמת לבנון הראשונה ורעייתו, דינה, שהיתה מלכת ירדן , אשתו הראשונה של המלך חוסיין.
ספריה:
• ללכת שבי (עידנים, תשמ"ז 1986) בשיתוף אהרן ברנע <"סיפור על מפגש בין ישראלים לפלסטינים"> תורגם לאנגלית, גרמנית וערבית
• עדי אבא וארבעים המוצצים (כתר, 1989) <ילדים> <איורים, יוסי אבולעפיה>
• שרק לא תרדמו לי באמצע השנה (כתר, 1994) <ילדים> <איורים, טלי קריבולט>
• אמרתי מלאכים (ביתן, תשנ"ז 1996) <שירים> <עריכה ניצה בן ארי>
• הגוף זוכר (ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2000) <שירים> <עריכה אשר רייך>
• ללכת שבי, אחרי <מהדורה מעודכנת ומחודשת> (ידיעות אחרונות:ספרי חמד, 2004)
• חם כמוס : שירי אהבה (ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2005)
• עם סגירת הגיליון (כתר, 2008) <רומן תיעודי העוסק בנעשה מאחורי הקלעים של העיתונות בישראל>

1.
הכל התחיל מזה שאבא של עדי לא אוהב לקום בלילה. אם לומר את האמת, גם אמא של עדי לא אוהבת... לעדי יש הרגל מוזר במקצת, היא מודיעה לכולם, בקול בכי רם, שהפה שלה עכשיו ריק לגמרי ממוצץ. אבא של עדי רץ כל לילה להחזיר את המוצץ למקומו ובכל פעם חושב כמה מעט זמן נשאר לו עד שיצטרך לקום לעבודה....

2.
"דממת יום הכיפורים יורדת גם על שכונת נווה רום. המזוודות עדיין לא מרוקנות. צלצול הטלפון באמצע השקט קרע את הדממה. "אני יודעת שרק עכשיו חזרתם", התנצלה דינה, "אני יודעת שזהו יום קדוש עבורכם, ושאני מפריעה." ידעתי שהצלצול הדואג שלה ימהר להגיע. לא ידעתי עד כמה. "לא הספקתי עדיין לראות את צלאח, אמרתי לה, כמעט מתנצל. "אני יודעת", השיבה. "לא בגלל זה אני מצלצלת. רציתי לומר לכם חג שמח ולהשמיע לך משהו שבוודאי תשמחו לשמוע. המתינו רגע על הקו." מהעבר השני עלו רחשים וקולות לא ברורים. צריחות קטועות של סרט הקלטה. מה זה יכול להיות שלא סובל דיחוי, תהינו. לפתע התבהר הקול. הקול שמדינת ישראל כולה ייחלה לשמוע..." אהרון ברנע ...

3.
"ועוד הגוף זוכר את העייפות האין אונים והוא סופר את המילים שנאספו ובאו אל תוכי אל איברים כמהים, ושיר אחד בלבד הוא לא זוכר שיר סורר, שיר מאחר אולי שכחתי אותו בגוף אחר." ...

4.
סם אהובי, אהוב מנשא, בלענו זה את זה נפש. היכן מתקימת הפגישה בין שחרור הענג לבין ההשהיה? בין סחרור הגופים לאסוף החושים? שקר גלוי או אמת חבויה? מציאות סותרת או שבועה? וכי יכול הנרקומן לשפט את הסם? או הסם אותנו? חום כמוס נכתב בקיץ אחד בהלך מסע בנופים חיצוניים ופנימיים, והוא מכיל חמישים שירי אהבה. ...

5.
"סָבְתָא, אַתְּ כְּבָר מַגִּיעָה לִי?" ”כֵּן, רַק מַה לְּהָבִיא, קְטַנָּה? שׁוֹקוֹלָד, אוֹ בַּמְבָּה, אוֹ אוּלַי עוּגַת גְּבִינָה?" לוּלִי אָז עָנְתָה מִיָּד: ”לֹא גְּבִינָה, לֹא שׁוֹקוֹלָד, בָּא לִי מַשֶּׁהוּ מוֹצֵא־דּפֶֹן. מַשֶּׁהוּ שֶׁל הַבְּשׁוּם־אפֶֹן. לֹא יוֹדַעַת, סָבְתָא... בָּא לִי מָשׁוּ שֶׁעוֹד לֹא הָיָה לִי." לוּלִי הִיא יָלְדָה בַּעֲלַת דִּמְיוֹן עָשִׁיר וְנִפְלָא וְיֵשׁ לָהּ סָבְתָא מַגְנִיבָה שֶׁמְּשַׁתֶּפֶת אִתָּהּ פְּעֻלָּה בְּעֶזְרָתוֹ שֶׁל סָלָאח הַטַּבָּח. שְׁלָשְׁתָּם רוֹקְמִים עֲלִילָה מְתוּקָה רְווּיַת מִשְׂחֲקֵי לָשׁוֹן וְשִׁבּוּשֵׁי לָשׁוֹן מְשַׁעַשְׁעִים. סֵפֶר שֶׁנִּכְתַּב בְּאַהֲבָה וּמֻגָּשׁ בִּקְרִיצָה. הספר מתאר את הקשר המיוחד בין סבתא טרייה לנכדתה, שהוא מעבר למילים, מעבר להגיון , קשר שיכול בכוח האהבה והדמיון המשותף ,להעניק ולברוא גם את מה שהמציאות – כולל זו של ההורים הצעירים- לא בהכרח מכירה. פיצה תות הוא ספרה השלישי לילדים. לפני כשלושים שנה פירסמה את ספר הילדים :"עדי אבא וארבעים המוצצים" (הוצאת כתר) שעדיין אהוב על דור הקטנים של היום. "גיבורי" הספר של אז הם כיום הוריה של היילי, נכדתה הבכורה של עמליה, בהשפעתה נכתב "פיצה תות". ספרה השני לילדים "שרק לא תרדמו לי באמצע השנה", ראה אור בהוצאת כתר ב-1994. ...

6.
מתי אוכלים מרק במזלג? איך אופים עם חצי ביצה? מה משותף לפוך ולקניידלעך? למה פיתה זה לא לחם? איך תנור אחד גם מבשל וגם מחמם? למה אילנה דיין חושבת שהמצור נגמר? מה לא נחוץ באוכל ובסקס? מה רק אורנה בנאי יכולה? את כל התשובות לשאלות האלה, ולעוד רבות אחרות, תמצאו בספר הזה, מפי אמה של המחברת בת ה־100 שתניח את כל האמת שלה, נסיונה הרב וסיפורי חייה על הצלחת שלכם. שני כוחות פועלים בספר הזה, הנמשך מהזמנים ההם לימי הפייסבוק שלנו: אוכל ואימהות. האימהות שהוסוותה למיפעל הזנה וביטלה כל מהות אחרת מכורח ומקושי, והאוכל שנוסף על היותו מזון מבושל, עולה כאן כזיכרון־בית, כחווית הילדות, כרגעים חד פעמיים של חיבור ופרידה. בספר מתכונים רבים, אבל המתכון הכי חשוב הוא המתכון להישרדות, לעקשנות, ולאמונה, המכיל מרכיבים כמו אינטואציה, חיוניות, חושים חדים וגם סקפטיות, ולהט לשמר, למחזר ולרפא. באופן הכנתו היא תייעץ שחשוב יותר מה לא לעשות, יותר מאשר מה כן לעשות. בכתיבה מרגשת אמיצה וחושפנית, במבט קומי וגם קצת טרגי (מלבד המתכונים שהם על טהרת הקולינריות המדויקת) תשתף אתכם עמליה ארגמן ברנע בסוד אריכות ימיה של אמה, שחייתה לספר את קורותיה, על רקע מאורעות היסטוריים מאז ימי טרום המדינה. מבעד לטקסטים העוסקים באוכל יהודי־פולני שצבעו נוטה לאפור, היא צובעת סאבטקסט בצבעי נפש עזים יחסי אם־בת, קרובות אך שונות איתם יוכלו להיזדהות בני הדור שלנו שזכו להורים מדור הנפילים שכבר נעלם מחיינו. זהו ספר מתנה בעיקר לעצמכם, להתמזג בו גם עם האוכל גם עם הנשמה, וגם לכל מי שאתם אוהבים שיגידו לכם, יש להניח: תודה, אבל לא הייתם צריכים....

7.
8.
הספר המצויר "גומות ופסים", מאת עמליה ארגמן-ברנע, נסוב על קשר בין-דורי בין נכדה לבין סבתא. הנכדה, לוּלי, מבחינה ב'פסים' על פניה של סבתא, הלוא הם הקמטים שטבע בהן הזמן שחלף. הזמן המצייר על פני האנשים כפי שצייר מצייר על בדים. סביב 'פסים' אלה שבפני המבוגר, וסביב גומות-החן שבלחיי הילדה, מתפתחת בין השתיים שיחה, על ילדוּת ובגרוּת, על מעגל החיים ועל האותות שחורצים בנו האחריות, הזוגיות, ההורות והסבתאות. הספר מאויר באיוריה המעודנים ומלאי היופי של. אינגריד וימן גלבארד על העריכה הופקד סופר הילדים יהודה אטלס. * ספר מתנה יפהפה, שיחזק את הקשר בין סבים וסבתות לבין הנכדים והנכדות. ...

9.
10.
במפגש מקרי בלב הקאריביים פוגשת אליענה, עיתונאית ישראלית וגרושתו של פוליטיקאי מפורסם, את גארי, רופא אמריקאי שנטש את חיי הבורגנות כדי לחיות על ספינה ולחצות אוקיינוסים. גארי מציע לה את הדרך שלא נבחרה, ואליענה, שבאה מקצה אחר של העולם ושל החיים, לא מחמיצה את מה שהחל כהרפתקה ונמשך במסע לגילוי עצמי, עד להיותה אישה אחרת… “ברקודה לארוחת בוקר” מספר על אהבה גדולה החוצה יבשות וימים, ומוביל את הקורא לנופים אקזוטיים, לסצנות ארוטיות ולתשוקה מהפנטת, אך גם למהפכי החיים ונפתוליהם, לטעויות אנוש מרות ולהכרה כי “יש סיפורי אהבה שמגיעים אל סופם, אבל לא נגמרים.”...

11.
״בואו, יש לי אימייל ופייסבוק ואינסטוש, אני יודעת מה זה טיק טוק וטינדר, ושה־כ־ו־ל אפשר לעשות באתר... אבל כנראה אמשיך להעדיף למשש את מה שאני קונה, לבקש מענה מקול אנושי ולהפקיד צ׳קים במקום לסרוק. ככה אני. עתיקה. מישהי שמספר הטלפון הקווי בבית הוריה עוד היה בן ארבע ספרות. ואם יש לכם מה להגיד לי צייצו בטוויטר או היכנסו לאתר שלי, ואני זמינה גם בוואטסאפ, עד שתגיע הכולרה הבאה.״ ״איך אישה יפה כמוך״ מביא תובנות עמוקות על כל הנושאים המעסיקים נשים באשר הן: אימהות, מיניות, חברות, בגידות, וכמובן איך לעצור את הזמן, להכחיש את הגיל, ולבסוף להבין שהשבעים הוא השבעים החדש. במבט רגיש, כואב, פתוח ומשעשע עולות שאלות כמו: למה הילדים שלנו פתוחים להפליא ואטומים להחריד? מדוע קשה כל כך להיפרד מבית ההורים לאחר מותם? מה קורה כשידי גבר לא מוזמנות נוגעות בגוף שלך? ולמה לא באמת מרוויחים כל קמט ביושר? עמליה ארגמן ברנע, עיתונאית בכירה בעיתון הנפוץ במדינה במשך שלושים שנה, מגישה אסופת טורים המשיקה לביוגרפיה הישראלית כמו גם לביוגרפיה הסוערת שלה עצמה. הקוראות הצעירות, כמו גם הבוגרות, יפגשו בספר אמיתות נשיות חשופות המבוססות על סיפורים אמיתיים, וללא ספק יפגשו בו גם את עצמן....


בכתיבה רהוטה נוגעת כיאה לכתיבה משובחת מופלאה של הסופרת הידועה והעיתונאית הבכירה עמליה ארגמן ברנע מביאה באותנטיות נפלאה את ספרה החדש : א... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
ממתק מקומי. נחמד ומתאים לאוכלוסיות מאוד מסוימות - לדעתי. הרבה יידישקייט, מתכונים מעוררי תיאבון, חכמת חיים ודור שהולך ונעלם. עמליה ארגמן-בר... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ