העשור השני למדינת ישראל, השנים תשי"ח - תשכ"ח, היה עשור של תמורות גדולות ושל שינויים ואירועים דרמטיים. חלקו היה מלווה בתחושות דכאון, בחשש לעצם קיום המדינה, וחלקו אופיין בבטחון עצמי מופרז, אופוריה של ממש, שאיש לא יוכל לנו יותר. 21 כותבי המאמרים בקובץ זה של 'עידן' דנים בהרחבה בנושאים רבים ומגוונים: יחסי פנים וחוץ, חינוך ותרבות, החברה הישראלית היהודית והערבית, כלכלה ומשפט, קשר עם העולם היהודי בתפוצות, בטחונה של מדינת ישראל ועוד. מלחמת ששת הימים - אחד מהשיאים המובהקים של העשור השני - ותוצאותיה, הוליכו את החברה הישראלית כולה לכיוונים חדשים. חלקם ניצפו מראש. לרבים אחרים לא נתנו די את הדעת. אלה האחרונים מלווים את החברה והמדינה מאז ועד ימינו אלה....

הספר, המחזיק עשרים וארבעה מאמרים, מאופיין בכך שהוא מציג את המדינה בשנותיה הראשונות ברמה מחקרית גבוהה, וממגוון רחב של נקודות מבט. בשורת המאמרים, שכתבו חוקרים מן המוסדות האקדמיים השונים, הוגים ויוצרים, מובאים ימי עיצוב המדינה. המאמרים עוסקים בעלייה והתיישבות, בביטחון ומדיניות חוץ, בקליטה ובחינוך, באמנות ותרבות, בספרות ובעולם הזמר, במערכת המשפט ובמערכת הפוליטית. הספר דן במערכת היחסים המורכבת שהתפתחה בארץ בין אוכלוסיות שונות: ותיקים ועולים; עדות מערב ועדות מזרח; חילונים ודתיים; יהודים וערבים. בכל המאמרים מובאות עובדות-היסוד ומוצגות שאלות-התשתית המלוות את קיומנו עד היום....

בעשור השלישי למדינת ישראל, שחל בשנים תשכ”ח-תשל”ח (1977-1967), התחוללו שלוש מלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. כמו כן חלו בו תמורות בחברה; בהתיישבות; בתעשייה ובמשק; בחינוך; במשפט; בעלייה ובקליטה; ביחסי החוץ ועוד. עשור זה השפיע השפעה משמעותית על כל שהתרחש במדינת ישראל מאז ועד ימינו. הכרך הנוכחי כולל 25 מאמרים אשר כתבו חוקרים בולטים במדעי החברה והרוח: גיאוגרפיה; היסטוריה; מדע המדינה; סוציולוגיה; המזרח התיכון; יחסים בינלאומיים; משפט; חינוך; אמנות; תיאטרון; ספרות עברית; קולנוע; מגדר ותקשורת....

בשני העשורים הראשונים לקיומה הקימה מדינת ישראל עשרות ערי פיתוח המתפרסות מקרית שמונה ועד אילת. את הקמתן ליוו סיסמאות על חלוציות ויישוב הספר. בתוך זמן קצר הפכו הערים והעיירות החדשות לכיסי מצוקה התלויים לחלוטין במרכז לצורך השקעות ויצירת מקומות עבודה. ספר זה מוקדש לכלל הערים החדשות האלה, ובו נדונים נושאים רבים ומגוונים הנוגעים לאופן הקמת הערים, לאכלוסן, לניהולן ולהתנהלותן. מכלול המאמרים דן בנושאים כגון הפער הכלכלי-חברתי בין הפריפריה ובין המרכז, הדמוגרפיה של עיירות הפיתוח, התעסוקה בעיירות הפיתוח, הקרקעות של ערים אלה לעומת שטחי המועצות האזוריות, משקלה של המדיניות הממשלתית, השפעתם של המנהיגים המקומיים, החינוך בעיירות הפיתוח, המכללות לצד העיירות, התפתחויות ייחודיות בתחום התרבות, המוסיקה, הספרות, התרבות הדתית והמיסטית, הפולקלור הישראלי, ההתנדבות בערי הפיתוח ועוד....

"ד"ר צביקה-צבי צמרת היה מחנך יותר ממורה ומנהל, יוצר היסטוריה והיסטוריון, אהוב ומקובל על ציבורים שונים בארץ. ציוני ישראלי שכל הווייתו והתנהלותו בחלד היו סיפור של שליחות שכל כולה ארץ ישראל ממנה ואליה. כל ימיו חי בתחושת צו ציוני בצורות התיישבותיות שונות: עיר, קיבוץ ויישוב קהילתי – כולל יותר מ-40 שנה שבחר לחיות עם בני ביתו באזורי ספר ובעיירות הפיתוח ירוחם, קריית שמונה ובית שמש." – יהורם גאון, חתן פרס ישראל "צבי צמרת היה מורה-מחנך שגייס את עצמו במשך עשרות שנים למשימות של קירוב לבבות בין חלקי העם השונים. הוא מעולם לא חי במגדל השן, העמיד תלמידים רבים בכל קצווי הארץ ובכל המגזרים: החילוני, הדתי והחרדי – ותמיד שאל את עצמו מהי טובת העם והמדינה." – עדינה בר- שלום, כלת פרס ישראל "צביקה צמרת היה היסטוריון שחי כל הזמן במצב של למידה, חשיבה, ביסוס הידע ללא לאות והתייחסות רצינית לכל סוגיה. מורה-מחנך שפעל בצניעות רבה, הלך עם האמת שלו עד הסוף, לא התפשר עליה והצליח להיות מעורב ומשפיע." – ד"ר עליזה בלוך, ראש עיריית בית שמש *** סיפור חייו של ד"ר צבי צמרת (2023-1945) הוא סיפורו של אחד מבכירי המחנכים וההיסטוריונים בישראל, שתמיד טרח לציין כי הוא "יהודי-ציוני אדוק", "לא איש ימין ולא איש שמאל", "לא דתי ולא חילוני". הוא זכה בפרס ההוקרה הגבוה של השמאל (פרס בן-גוריון) ובפרס ההוקרה הגבוה של הימין (פרס מוסקוביץ') וכן בפרסים על תרומתו ליחסי דתיים-חילוניים-חרדים (בהם פרס אבי חי). לא בכדי עמד בראש הוועדה הציבורית שיזם בית המשפט העליון לפשר בין חילונים וחרדים בירושלים (ועדת צמרת, כביש בר-אילן, 1996).  צמרת זכה להכיר ולהיות בקשר עם אישים שונים ממגוון מגזרים, החל בדוד בן-גוריון, יהודה יערי, הרב צבי יהודה קוק, זלדה, נחמה ליבוביץ והרב עובדיה יוסף, וכלה באהרן אפלפלד, פרופ' אליעזר שביד, פרופ' יוסף בנטואיץ, לובה אליאב, גאולה כהן, הרב מנחם פרומן ופעילי עלייה בברית המועצות.  בספרו האוטוביוגרפי, מארץ הצביקה לארץ הצבי, חושף צמרת את התהפוכות הרעיוניות שחווה, החל מ"ארץ הצביקה", ארצו של "היהודי החדש", ועד ל"ארץ הצבי", ארצו של "היהודי החדש-ישן", ומספר על עשייה חינוכית-חברתית המשליכה עד ימינו....