“ציניות מתפרצת לכל עבר. שנאה מופגנת לשובניזם התרבותי האירופאי ולתאות הבצע הקפיטליסטי של העולם ה"נאור"; בוז מופגן כלפי תיאורית "The Best Possible World" שניסתה הכנסייה לשמר (וולטייר היה מעריץ ונביא של תנועת ההשכלה) ומעל לכל- לעג ציני לסיפורים עם סוף טוב
תענוג צרוף, גועל נפש גרוטסקי, צחוק רם לפרקים
וגילוי נאות: וולטייר היה בעצמו גזען, ויש בספר רמיזה קטנה למידת השוביניזם האירופי שהוא-עצמו היה נגוע”