אסופה זו של טקסטים ועבודות צילום בוחנת את ההפרדה האתנית, הלאומית והמעמדית המאפיינת את המרחב בישראל. הטקסטים בוחנים באופן ביקורתי אתרים בישראל שבהם התיחום המרחבי, בכסות "מקצועית", מפריד בין יהודים לערבים, בין מזרחים לאשכנזים, ובין עשירים לעניים - ובו-בזמן מצליב בין סוגים שונים של יחסי כוחות חברתיים. השימוש בגדרות וחומות לא נועד רק לגבולותיה החיצוניים של המדינה, ממשיים או פוטנציאליים; מכשולים פיזיים הפכו לפיתרון מרחבי זמין גם בתחומי ישראל. עבודות הצילום שנכללו בספר מעניקות נראות למרכיבים הבנאליים לכאורה של תחביר ההפרדה - חומה, סוללה, כביש, מבנה ציבור ופרויקט בנייה - ולהקשרים המזוהים שלהם בתוך סביבות מגורים עממיות, פרווריות או יוקרתיות. כל אלה יוצרים אפקט מצטבר המסמן מרחבים ישראליים שונים כמתוחמים, סגורים ובלתי-עבירים פיזית וסמלית. בעקבות התערוכה 'הפרדה' שהוצגה בקיץ 2005 בגלריה בבית האדריכל ביפו....

ספר זה מכנס מאמרים פרי עבודתה של סדנת חוקרים בינלאומית שהתקיימה במכון ון ליר בירושלים בדצמבר 2006. במסגרת הסדנה ניהלו המשתתפים דיון רב-תחומי ביחסי הגומלין בין זיכרון והשכחה לבין בניית המרחב ועיצובו לכדי מציאות פיזית שבה מתנהלים חיי היומיום של קהילות שונות. המאמרים שבספר מנתחים מקרים מישראל וממקומות אחרים בעולם: ניו יורק, נתיבות, סאול, עכו, דקאר, תל אביב--יפו, קהיר, ירושלים ועוד. על אף ההבדלים הגיאוגרפיים, ההיסטוריים והדמוגרפיים בין המקרים, יש כמה קווי דמיון ביניהם הנוגעים לתהליכי הבניית הזיכרון (ומכאן גם הבניית ההשכחה) ובניית המרחב. קווי דמיון אלו משמשים פתח לדיון תיאורטי על המנגנונים התכנוניים אשר מעצבים את המרחב העירוני. מנגנונים אלו נתפסים במקצועיים, רציונליים וניטרליים, אך אינם אלא נדבך נוסף ביחסי הכוחות המיתרגמים לעשייה קונקרטית. ...

מאז שנות השישים מעורבת ישראל באפריקה – כלכלית, תרבותית ופוליטית. במהלך העשורים שחלפו השתקעה ”אפריקה” בתרבות הישראלית כמקום, כרעיון וכמושג גיאופוליטי. לפיכך, הספר כאן לא אפריקה איננו ספר על אפריקה אלא על ”אפריקה” כפי שהוטמעה בחברה ובתרבות הישראלית לאורך חמשת העשורים האחרונים. המחבר מתאר בספר את דרכי הבנייתה של ”גיאוגרפיה מוסרית” – מגוון של פרקטיקות שבאמצעותן מתכונן המרחב מבחינה אתית, פוליטית וקוגניטיבית – של ישראל באפריקה. הגיאוגרפיה המוסרית באה לידי ביטוי בסיוע נרחב של ישראל למדינות אפריקה באמצעות מערך שלם של ייצוא שכלל הנחלת ידע תכנוני ואדריכלי והתאמת מודלים של התיישבות בעשורים האחרונים של המאה העשרים, וידע חקלאי וטכנולוגיות ביטחוניות מראשית שנות האלפיים ואילך. כפי שעולה מפרקי הספר, פעילות זו של המדינה ומנגנוניה ושל המומחים בתחומים השונים מייצרת תחושה של היסטוריה משותפת לכאורה של דה־קולוניזציה, ומייצרת גבולות טריטוריאליים ותרבותיים המסייעים להבניית הזהות הלאומית בישראל ולכינון זהות לבנה ומודרנית – כלפי חוץ וכלפי פנים כאחד. על המחבר פרופ‘ חיים יעקובי, אדריכל וגיאוגרף עירוני-פוליטי, הוא מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. פרסם מאמרים וספרים על תכנון ואדריכלות בישראל ועל הפוליטיקה של המרחב בישראל מנקודת מבט ביקורתית. ...