"מה שחשוב בכף
שכיף לאכול בה.

כמו את חפירה
עדינה וזעירה.
היא לא שטוחה היא קעורה. מחזיקים אותה ביד
מכניסים אותה לפה.

אבל מה שחשוב בכף
שכיף לאכול בה."

השיר הזה כבש אותי וגרם לי להתאהב בספר. <mark>מרגרט וייז בראון</mark> לקחה דברים קטנים ויומיומיים והצליחה במילים פשוטות להאיר אותם באור שונה לחלוטין מכל מה שאי פעם חשבתי עליהם. אני יכולה להתווכח על האם החשיבות של גשם היא ברטיבות שלו או של תפוח בצורת