אתחיל בגילוי נאות, <mark>יעל בן-ברוך</mark> הינה בת דודתו של אבי, חיים פנטילט ז"ל.
היא אשת חינוך ידועה ברמת גן ואמא מקסימה לחמישה ילדים וגם סבתא ותיקה.
יעל כבר כותבת הרבה שנים בעיקר לילדים ולנוער וזו לי הפעם הראשונה שאני קוראת מפי עטה.

אנחנו מתכננים מצפים מחכים ואז כשהכל מתהפך אנחנו מרגישים כאילו כלום כבר לא שווה, מרימים ידיים, כועסים ואפילו משתבללים בפינה שלנו.

זיו בן הכמעט 13 ממתין בציפייה דרוכה לטי

"אני לא באמת תינוק, אני כבר כמעט בן 13, אבל אני לא יודע אם אני חזק כמו שאבא חושב".
במרכז הספר הנער זיו, שמה שהוא אמור להתגבר עליו נראה לו כעת כסוף העולם, אך למביט מהצד זה עלול להישמע כדבר לא כזה עצוב וכואב. הזמן הוא תחילת החופש הגדול, זיו ושני חבריו עופר ושי נמצאים בעיצומן של ההכנות לקראת היציאה למחנה קיץ בגולן. יומיים לפני הנסיעה, זיו מגלה שהוא נשאר מאחור ושני חבריו נסעו בלעדיו למחנה קיץ אחר. מרג

יום המשפחה הולך ומתקרב וממש במקרה דווקא בימים אלה אני קוראת ספר זה, המוגדר כספר נוער, אך כמובן שגם מבוגרים עשויים לצאת ממנו נשכרים. במיוחד יאהבו את הספר אלה שנהנים מחזרה אחורה בזמן. במקרה הזה מדובר על חזרה שנים מעטות לפני הקמת המדינה, שנים שבהן רבים מיהודי תימן כמהו לעלות לארץ ישראל ומתוך תקווה זו עזבו את הכפרים ופתחו במסע לעדן. המסע לעדן במקום שיקרב אותם להגשמת החלום לעיתים נראה כי הרחיק אותם. חל

"זה לא כמו לחפש עבודה וכל פעם אומרים לך שאתה לא מתאים".

ספר נוער שבמרכזו הנער רמי שעומד בפני מעבר מרגש, אך מלחיץ במקצת מחטיבת הביניים לתיכון. העניין הוא שעל השלב הזה בחייו מעיבים שני גורמים עיקריים:
1. המצב בבית מהבחינה הכלכלית לא כל כך טוב - אביו מובטל כשנה, בעקבות סגירת המפעל בו עבד. מסתמן כי אביו אינו מרים ידיים ועדיין שולח קורות חיים למודעות דרושים שנתקל בהן בעיתון. כמו כן לעיתים הוא מוזמן לר