אני כידוע, מסוגל לקרוא כל דבר; יש לי בבית המוני ספרים שמצפים שיקראו אותם. ואני מסתכל עליהם ואומר
"חכו בסבלנות כי גם תורכם יגיע..."
כך גם הספר הזה, <mark>אנטון שמאס</mark> שהוא סופר ערבי ישראלי אבל גם נוצרי וזוהי נקודה חשובה
כי בעצם אם הערבים בארץ הם מיעוט בקרב הרוב היהודי הנוצרים הם מיעוט בקרב הרוב המוסלמי...
מדובר כאן בקורות משפחה נוצרית בכפר בגליל שניתן להבין שהיא גם משפחתו האמיתית של הסופר
ובכך משולבות בקפי

אוטוביוגרפיה סיפורית של המחבר ומשפחתו, לוקחת אותנו אחורה ומתחילה מסוף המאה ה-19. כתיבה עשירה ודורשת ריכוז רב אם כי לעיתים מאולצת.
העלילה פתלתלה מאוד ומספר הדמויות רב ביותר, קשה לעקוב אחר הדמויות ותיאורן שטחי ולא מעמיק. הסיפור מתרחש בלבנון, גליל עליון וירושלים.
לעיתים מצאתי את עצמי חוזר על אותו עמוד מספר פעמים כדי להבין איפה אני נמצא, אצלי זה סימן לא טוב. ערבסקות הוא שמו של הספר וכך גם העלילה מסת

הספר ערבסקות הוא ספר אינטלגנטי וכתוב כמו כישוף. הסיפור כתוב כמו ערבסקה, באופן מפותל, ציורי, שעושה מעגל שלם לפני שהוא חוזר בחזרה לנקודה ממנה יצא.

הספר מספר על משפחה פלשתינית מכפר ערבי בגליל, ומתאר במקביל את סיפורו של בן המשפחה, ילד שבגר שזיכרונותיו מורכבים מהסיפורים האישיים של משפחתו, ומיזכרונות קולקטיביים של העם הערבי מתחילת המאה העשרים.

כמו בספרים של ס.יזהר, עמוס עוז, מאיר שלו, גם כאן אין

שלום רב
מזמן לא כתבתי כאן
יש לי המון ספרים וסרטים שרוצה לכתוב עליהם
ניראה איך יזרום לי
יודעת שאתם לא אוהבים שאני יורה צרור
אתחיל בספר הזה כי זה קל
הוא משמעותי ביותר בחיים שלנו , היום יותר מתמיד, אמנם ניכתב מזמן, ואשמח לדעת מה עם הסופר הזה עכשיו
כמובן ניראה לי שכבר קראתי אותו בעבר, ובכל זאת קראתי הכול הפעם ובשקיקיה והנאה מרובה, החיים בארץ הזאתי בנופים הגליליים ובכלל מנקודת מבטו של סופר ערבי