את <mark>איתמר לוי</mark> ככותב ספרים ולא מאתר הספרים הנודע, אני קורא לראשונה בספר הזה. ללקק שפתיים.
לוי מביא לפנינו את לוי המחזאי, זה הכותב את המחזה רעידת האדמה של הוגו, ואנו עדים לעירוב של בדיון ואמת, השזורים זה בזה בחן, בתחכום ובזרימה. לספר שני חלקים, כשכל חלק בנוי כמקשה אחת, שאינה מחולקת לפרקים. החלק הראשון הוא העבודה על המחזה והשני הוא העבודה על הספר.
מהי רעידת האדמה של הוגו?
הוגו בן השבעים מבקר את רבק

בספר זה כותב <mark>איתמר לוי</mark> על המפגשים שלו עם לוקאס נער נוצרי דובר עברית בן עשר. המפגשים נערכים בנצרת שם עובר לגור איתמר יחד עם זוגתו.
הדמות המרכזית בספר היא לוקאס נער חריג שגם הסופר לא יודע להגדירו: האם הוא אוטיסט? פגוע מוח? אך זה כלל לא משנה. בנצרת כולם מכירים את לוקאס נער הפלא היודע את שפת החיות. הוא יודע מה היה בעבר ומה יהיה בעתיד. בספר הסופר מביא את דבריו של לוקאס כפי שהם לעתים הדברים לא ברורים ה

<mark>איתמר לוי</mark> החליט בספר הזה ללמד אותנו לכתוב מחזה. ללמד אותנו להסתכל על כל מה ששונה סביבנו וקצת מוזר, ואחר כך להדביק את כל השונות הזאת והמוזרות לאדם אחד, כך שבסופו של דבר אנחנו בטוחים שמדובר במישהו שהוא פסיכי לגמרי. ואולי לא? אולי גם כשנמצאים מתחת לאדמה בבית הרוס לגמרי צריך לחשוב על המשך החיים, ועל כל מיני אמצעים להתפרנס בעתיד, ולהמשיך לחפש בין החפצים את כל שווי - הערך, ולא לנסות בכלל לפלס דרך החוצה.

הוא עמד בספריה. על הכוננית עמדו ארבעים ספרים חדשים. אחד צד את עינו. כריכה מוזרה ומודרניסטית. אנשים דחוסים בתוך משבצות. אולי כלא, ואולי העידן החדש. הכותרת שהתנוססה בתוך התכלת כחול, אמרה משהו על 'רעידת האדמה של הוגו'. לא משהו מושך במיוחד. אלא שדווקא האומץ הזה לא למשוך, הוא שמשך את ליבו. הוא נטל את הספרון הדקיק לידיו. קרא שתי שורות, וזהו. הוא כבר ידע שזה הולך להיות איתו בשבוע הקרוב.
הוא טעה, זה היה

כמי שעולם הספר הוא מרכזי בהווית החיים שלו - נהניתי לקרוא על חווית איתור הספרים כפי ש<mark>איתמר לוי</mark> מתאר אותה. הרעיון להפוך את התחביב שלו למקצוע ולעיסוק מרכזי בחייו נשמע כמו חלום שהתגשם. הסיפורים הקטנים על הרצונות השונים של האנשים למצוא ספרים, על הדרך בה הוא מאתר אותם מקסימים וגורמים לי אישית לקצת קנאה - אני הרבה פעמים הזדהיתי איתו. פעם חלמתי שאחרי שאסיים את עבודתי הרשמית, אנהל ספרייה - תאמינו או לאו -

<mark>איתמר לוי</mark> התפרסם בארץ בעיקר "כאיתמר מחפש הספרים", בעיקר בגלל תוכנית רדיו ברשת ב' שבה הוא (עדיין) משתתף. לפיכך הייתה לי הפתעה נעימה כשהתחלתי את סיפרו "אטיודים למורגנה". כי מסתבר ש<mark>איתמר לוי</mark> הוא סופר ואפילו סופר טוב!
אין פה כמעט סיפור עלילתי, אלא תיאור של זיכרונות ילדות משולבים בהמון דימיון במין "זרם תודעה". הילד המנגן באקורדיון מספר לנו כאן בגוף ראשון בשפתו הילדותית ואנחנו מקבלים תיאור שהוא מדהים