הסופרת <mark>רחל קרמר</mark> שהלכה לעולמה לפני כחודש כתבה את שלושת ספריה כדי שנזכר ולא נשכח. הספר "ילדה שאת שמה אינני זוכרת מתאר ילדה תמימה שנלקחת לעולם האכזר. " לא ידעתי שכל היפה והטוב יהפך למכוער ורע" התיאור של מות אביה שעונה עד מות הותיר אותה שבורה. הספר מתאר השתלשלות חיים קשה ביותר בגיטו. הפגישה המשותפת בין שלושת האחיות באושוויץ ושחרורן בברגן בלזן הוא הקטע המרגש ביותר בספר. ספר המשלב ניסים, סמלים רבים ומומ

ספרה השלישי של <mark>רחל קרמר</mark> "השמש שלי" גם הוא ספר סיפורים מופלא עם עבר והווה ספוגים בכאב ומהולים בתקווה. בפרק האחרון מדברת הסופרת אל נכדה האהוב שעשה מסע שורשים אל אותם המחנות:"אתה נכדי היקר תעמוד מול הזוועה האנושית שתתגלה בפניך ותסרב להאמין ובעיניך התכולות הטובות הבהירות והמחייכות, עיני נער, דמעה, דוק של עצב, אבל אתה תעמוד שם חופשי, זקוף קומה, אוחז בידך את דגל ישראל...
ספר מופלא של ניצולת שואה הגאה

"ילדת המשי שלי" ספרה השני של <mark>רחל קרמר</mark> זכרונה לברכה. ספר המכיל סיפורים קצרים שמשלבים עבר הרודף את מה שקורה בהווה. ילדת המשי האהובה שכך מכונה ע"י אביה בשל שערותיה הבהירות אוחזת בידה את מזוודתה הקטנה ובה כל רכושה..."היא עומדת שם באולם הגדול והאפלולי ומרגישה שמכונת גילוח חודרת לראשה ומגלחת את שערותיה הבהירות היפות והארוכות שגלשו על עורפה. שערות המשי שלה"...
ספר סוחף ומופלא ששופך אור על הזוועות אותן ע