ספר זה מתמקד בסוגיות של קו התפר שבין הפילוסופיה לבין הדת לאורך התקופה המוכרת בכינויה "ימי ביניים". בספר נפרשים בפני הקורא היבטים שונים של שאלת היחס שבין התבונה לבין ההתגלות והאמונה. בכך נוגע הספר בנושא ראשון בחשיבותו לעיצוב זהותה של תרבות אותה נוטה החילוני המודרני לתפוס כמבטאת אידיאל זר ומנוגד, השייך ל"עידן האמונה". התרבות החדשה שצמחה במערב בנתה, לעומת זאת, דימוי עצמי של חברה בעלת מחשבה פתוחה, הנשענת על התכונה הטבעית והעיון הביקורתי. כנגד תפיסה פשטנית זו נפרשת בפרקים השונים תמונה מורכבת, שבתוכה "תיאולוגיה" אינה מושג נרדף לגישה אמונית אנטי-רציונלית, ממש כשם ש"פילוסופיה" אינה בהכרח התוצר הבלתי נמנע של תבונה טבעית, המשוחררת מדעות קדומות ומשיקולים של סמכות ומסורת. בכך נדחה אותו דימוי נפוץ של ימי הביניים כחלל שחור, הומוגני וקפוא, המשתרע חסר תועלת בין ההדר הקלסי לבין תנופת המודרנה. לעומתו מוצעת לקוראים בחינה מפורטת של התקופות, המקומות, המוסדות, האסכולות והאידיאולוגיות, היוצרים יחדיו תרבות רב-גונית, צבעונית ותוססת. העושר הרעיוני העצום הנפרש כאן לפני הקוראים הולך ומתגבר בימי הביניים המאוחרים, תוך שהוא תורם חלק מכריע בעיצובה של תרבות המערב כפי שהיא מוכרת לנו היום. המסקנה הנובעת מעיון בתמונה זו הנה, שהמעבר מימי הביניים לעת החדשה שומר על רציפות עם תרבות העבר, לא פחות משהוא מסמן משבר והתחדשות....

הדימוי של ימי הביניים כתקופה של חשכה אינטלקטואלית, עריצות דתית ושנאה רצחנית, שניזונות מבערות ואמונות טפלות, נראה  לעתים קרובות כמובן מאליו, שאינו דורש הוכחה.  ‏הפרקים השונים בספר זה נועדו להציג את המורכבות והגמישות של שיח הזהות בימי הביניים. התודעה הדתית אמנם מהווה מרכיב  מרכזי בהיווצרות הדימוי העצמי של איש התקופה, אולם דווקא משום כך אין זה אפשרי עבורו להתעלם מעובדת קיומו של האחר  הדתי. בספר נבחנים אופני התמודדות מגוונים עם אתגר תרבותי זה. לעומת ימי הביניים, המהפכה המערבית של עידן הרציונליזם  והנאורות מוצגת כאן בראש ובראשונה כתהליך של חילון. מוראות המאה העשרים לימדו אותנו, שיחד עם המהפכה המדעית  והטכנולוגית של העת החדשה באה לעולם הבטחה גדולה של נאורות וקידמה, אך בו בזמן נזרעו גם זרעים קשים של דכאנות רצחנית.  ההנגדה בין מערכות השיח הבין-תרבותי בימי הביניים לבין השיח התרבותי והפוליטי של המודרנה מאירה מזווית חדשה ומפתיעה  את השורשים ההיסטוריים של המתח הבין-דתי והבין-תרבותי, שמשחק תפקיד כה מרכזי בפוליטיקה העולמית כיום.    ‏ד"ר יוסף שורץ מלמד במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן באוניברסיטת תל אביב. במחקריו הוא עוסק  בהיסטוריה אינטלקטואלית בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת. בהוצאה לאור של משרד הביטחון, בסדרת האוניברסיטה המשודרת, הופיע ספרו "מהמנזר אל האוניברסיטה - בין תאולוגיה לפילוסופיה בימי הביניים" (1989). בשנת 2002 ‏ראה אור בהוצאת עלמא/עם עובד הספר "לך דומיה - מייסטר אקהרט קורא במורה הנבוכים". ...

פרופסור משה שוורץ היה מגדולי חוקרי האידאליזם הגרמני באקדמיה הישראלית ומהראשונים להציב על סדר היום האינטלקטואלי בישראל את השילוב שבין אסתטיקה לבין דת, מיתוס והתגלות. קובץ זה רואה אור ארבעים שנה לאחר פטירתו וחותר להציב שוב על סדר היום של המחקר והעניין הציבורי את הנושאים והשילובים הייחודיים הללו שנדמים אקטואליים כיום יותר מאשר אי פעם בעבר.   המאמרים המובאים בקובץ, פרי עטם של חוקרים בכירים כמו גם של חוקרים צעירים בראשית דרכם שבים ומראים עד כמה הנושאים הללו עומדים במרכז העיון של ההגות הפילוסופית בת זמנינו. לספר ארבעה שערים. הראשון דן בהגותו של משה שורץ ובמיוחד בעמדתה בין האידאליזם הגרמני לבין הגותו פורצת הדרך של הפילוסוף היהודי־גרמני פרנץ רוזנצווייג, השני מוקדש למקומו של המיתוס בפילוסופיה המודרנית, השלישי בוחן סוגיות והוגים שהדגש המרכזי במשנתם נוגע לבעיית השפה והרביעי נוגע בשאלות שעל הגבול בין הפילוסופי לאסתטי....