דיוויד בזמוזגיס (David Bezmozgis) ילידת 1973, תושב טורונטו. כמו הגיבור שלו, מארק ברמן, דיוויד בזמוזגיס נולד בריגה, לטביה, ברית המועצות לשעבר והיגר לטורונטו עם הוריו בשנת 1980 שהיה בן 6. סבו וסבתו עלו לישראל, ואילו הוא והוריו היגרו לטורונטו בשל הפחד ממלחמה והחששות הכלכליים. יש לו תואר ראשון בספרות אנגלית מאוניברסיטת מק'גיל, ותואר MFA בהפקה מאוניברסיטת דרום קליפורניה לקולנוע וטלויזיה. הסרט הדוקומנטארי האחרון שלו "המאמר המקורי: המשפט האחרון" The Genuine Article: The Last Trial על גיוסם של סטודנטים למשפטים ל-Toronto Bay Street שודר בקנדה בתחנה הלאומית. הסרט הדוקומנטארי הראשון שלו "המוהל" אחד על מוהלים בלוס אנג'לס, הוצג בפסטיבלים בכל העולם ובערוץ PBS בלוס אנג'לס.
דיוויד בזמוזגיס היה מפיק סרטים דוקומנטריים שכתב להנאתו למגירה. בשנת 2003 פורסמו שלושה סיפורים שלו בשלושה עיתונים מרכזיים, בהם ה"ניו-יורקר". עבודתו עניינה את לורין סטיין, עורך ב"פראר-שטראוס-וגריו" שקיבל לידיו מחבר משותף עותק של הסיפור נטשה ("זה לא נשלח באופן רשמי," הוא מקפיד לומר). הסיפור מצא חן בעיניו, והוא ביקש לראות סיפורים נוספים. השאר הוא היסטוריה.
הסיפורים נכתבו לחוד ולא לפי סדר כרונולוגי. הסיפור הראשון בקובץ, למשל, נכתב אחרון לבקשת ההוצאה, לאחר שאנשיה קראו את שאר הסיפורים והחליטו על קונספט מסוים. הגיבורים שלהם הם בני משפחה אחת - בלה, רומן ובנם - יהודים רוסים שברחו מריגה של ברז'נייב לטורונטו, עיר חלומותיהם, ודרכם מתאר דיוויד בזמוזגיס בשנינות, באהדה ובחמלה רבה את התנסויותיהם של מהגרים בעולם החדש, אם כי אין זו אוטוביוגרפיה.
הסיפורים פואטיים, אלגנטיים, בוגרים ומלאי רגש, ולמרות האתניות שלהם מאוד נגישים. הגיבור הוא אאוטסיידר בתרבות חדשה לו, המתלבט עם הוריו בזהות אתנית, נאבק על עצמיותו במשפחה יהודית אוהבת וחווה קונפליקטים משפחתיים בצל תרבות חדשה וקשיים בהשתלבות בחברה חדשה. יש בהם גם מבט אירוני ומשעשע על מין, אהבה, עסקים ודת מנקודת מבט של בחור צעיר. כל זאת מתוך תחושה עמוקה של אמפתיה ושותפות בין הילדים להורים והיעדר כל ניכור או בושה בתוך המשפחה, המצליחה לתפקד כהלכה בעולם החדש.
קובץ הסיפורים נטשה תורגם לשתים-עשרה שפות זכה ב-7 פרסים בעולם ובביקורת נלהבות. נכתב עליו כי הוא מזכיר את עבודותיהם המוקדמות של ברנרד מלמוד, ליאונרד מייקלס ופיליפ רות', וכי דיוויד בזמוזגיס מעביר משהו מהמלנכוליה הצלולה המזכירה את צ'כוב או בבל לפרוזה אנגלית ולהקשרים צפון-אמריקניים בבגרות ובשליטה שהן הרבה מעבר לשנותיו. הסיפור נטשה נכלל באסופת הסיפורים "סיפורים אמריקאים קצרים הטובים ביותר 2005". דיוויד בזמוזגיס קיבל מלגות והמועצה לאומנות של טורונטו, והמועצה לאומנות של קנדה. בשנת 2005 הוא קיבל את פרס הספר של עיריית טורונטו.

דיוויד בזמוזגיס (David Bezmozgis) ילידת 1973, תושב טורונטו. כמו הגיבור שלו, מארק ברמן, דיוויד בזמוזגיס נולד בריגה, לטביה, ברית המועצות לשעבר והיגר לטורונטו עם הוריו בשנת 1980 שהיה בן 6. סבו וסבתו עלו לישראל, ואילו הוא והוריו היגרו לטורונטו בשל הפחד ממלחמה והחששות הכלכליים. יש לו תואר ראשון בספרות אנגלית מאוניברסיטת מק'גיל, ותואר MFA בהפקה מאוניברסיטת דרום קליפורניה לקולנוע וטלויזיה. הסרט הדוקומנטארי האחרון שלו "המאמר המקורי: המשפט האחרון" The Genuine Article: The Last Trial על גיוסם של סטודנטים למשפטים ל-Toronto Bay Street שודר בקנדה בתחנה הלאומית. הסרט הדוקומנטארי הראשון שלו "המוהל" אחד על מוהלים בלוס אנג'לס, הוצג בפסטיבלים בכל העולם ובערוץ PBS בלוס אנג'לס.
דיוויד בזמוזגיס היה מפיק סרטים דוקומנטריים שכתב להנאתו למגירה. בשנת 2003 פורסמו שלושה סיפורים שלו בשלושה עיתונים מרכזיים, בהם ה"ניו-יורקר". עבודתו עניינה את לורין סטיין, עורך ב"פראר-שטראוס-וגריו" שקיבל לידיו מחבר משותף עותק של הסיפור נטשה ("זה לא נשלח באופן רשמי," הוא מקפיד לומר). הסיפור מצא חן בעיניו, והוא ביקש לראות סיפורים נוספים. השאר הוא היסטוריה.
הסיפורים נכתבו לחוד ולא לפי סדר כרונולוגי. הסיפור הראשון בקובץ, למשל, נכתב אחרון לבקשת ההוצאה, לאחר שאנשיה קראו את שאר הסיפורים והחליטו על קונספט מסוים. הגיבורים שלהם הם בני משפחה אחת - בלה, רומן ובנם - יהודים רוסים שברחו מריגה של ברז'נייב לטורונטו, עיר חלומותיהם, ודרכם מתאר דיוויד בזמוזגיס בשנינות, באהדה ובחמלה רבה את התנסויותיהם של מהגרים בעולם החדש, אם כי אין זו אוטוביוגרפיה.
הסיפורים פואטיים, אלגנטיים, בוגרים ומלאי רגש, ולמרות האתניות שלהם מאוד נגישים. הגיבור הוא אאוטסיידר בתרבות חדשה לו, המתלבט עם הוריו בזהות אתנית, נאבק על עצמיותו במשפחה יהודית אוהבת וחווה קונפליקטים משפחתיים בצל תרבות חדשה וקשיים בהשתלבות בחברה חדשה. יש בהם גם מבט אירוני ומשעשע על מין, אהבה, עסקים ודת מנקודת מבט של בחור צעיר. כל זאת מתוך תחושה עמוקה של אמפתיה ושותפות בין הילדים להורים והיעדר כל ניכור או בושה בתוך המשפחה, המצליחה לתפקד כהלכה בעולם החדש.
קובץ הסיפורים נטשה תורגם לשתים-עשרה שפות זכה ב-7 פרסים בעולם ובביקורת נלהבות. נכתב עליו כי הוא מזכיר את עבודותיהם המוקדמות של ברנרד מלמוד, ליאונרד מייקלס ופיליפ רות', וכי דיוויד בזמוזגיס מעביר משהו מהמלנכוליה הצלולה המזכירה את צ'כוב או בבל לפרוזה אנגלית ולהקשרים צפון-אמריקניים בבגרות ובשליטה שהן הרבה מעבר לשנותיו. הסיפור נטשה נכלל באסופת הסיפורים "סיפורים אמריקאים קצרים הטובים ביותר 2005". דיוויד בזמוזגיס קיבל מלגות והמועצה לאומנות של טורונטו, והמועצה לאומנות של קנדה. בשנת 2005 הוא קיבל את פרס הספר של עיריית טורונטו.