|
|
|
1.
|
|
"רגע, מקום" הוא מקבץ של רשמי ביקור המיוחדים באיכות ההתבוננות שלהם מ - 12 במקומות שונים בעולם. בסין, המחברת קולטת את הכמיהה של רבים ל"חיים יותר טובים". בהודו, ברחבה שלפני המקדש של האלה קאלי בכלכותה, היא עוקבת אחר סיפור אהבה שמתרקם בין קבצנית רחוב לבין רוכל קטן. בקפריסין, האי של אלת הנעורים והיופי היא מחפשת את אפרודיטה בת ימינו ומה היא מוצאת? בגואטמלה היא שומעת את קולות הצאצאים של בני המאיה שבאו לבכות את מתיהם הטריים ולקבל הבטחה מנשיא המדינה כל מי שחיידק התיור בעורקיו, והסקרנות וכוח המשיכה למקומות אחרים מוציאים אותו לדרך, אבל גם מי שאוהב לראות עולם מכורסת ביתו - מוזמנים להצטרף למסע הקריאה. ספרה הראשון של אילנה רימלט "הודו, בתי ואני" סיפור מסע ייחודי, צבוע בצבעיה העזים של הודו, הפך להיות ספר מסע של רבים מן המטיילים להודו....
|
|
4.
|
|
"זהו סיפור הלקוח מן החיים של שכונה ירוקה בפרוורי העיר הגדולה, שם לבלב וכבה סיפור אהבה גדול שהיו בו רציחות קטנות, מתנות אהבה פרוסות-רגלים, מרדפים ליליים לקול הבזקי ברקים, המתנות ארוכות ודמומות לאהובה מעבר לדלת נעולה, קולות מאותתים כמיהה וגעגועים, פגישות נרגשות עם אור ראשון של בוקר לאחר פרידות חפוזות מליל אמש, טיולי לילה נינוחים לאור ירח שחייך את חיוכו העקום ועוד כל מיני תסמונות מחיי חולי האהבה – ממש כמו שכתוב בספרים..."
במילים אלו מתחיל אחד משלושת הסיפורים שבספר. הסיפורים, העוסקים בכלבים ובאדוניהם, מתארים ברגישות רבה קשר שנרקם מבעד לשתיקה, מבעד להיעדרה של שפה משותפת. הם מעמתעם את תפיסת המציאות של בני האדם עם נקודת המבט של הכלבים וחושפים היבטים מעוררי התפעלות בחייהם של כלבים. הם עוסקים באפשרות קיומו של קשר משמעותי בין שתי ישויות השונות זו מזו, עוקבים אחר החיבור בין בני האדם לכלבים ואחרי נקודות הנתק ביניהם, ומתארים כיצד דווקא בקשר המבוס על מרחק קיים פוטנציאל לקרבה גדולה יותר, לעתים גדולה מזו המתאפשרת בין בני אותו הזן או המין....
|
|
7.
|
|
"בימים אלה של בלבול, תהייה ושיבוש מערכות יומי, אני סבתא־ילדה. שאלות מיומנים ומרומנים של גיל ההתבגרות חוזרות אליי ומתעתעות בי, מעלות חיוכים חדשים על שפתיי: מה זאת אהבה?... האם יש מנה מוקצבת של אהבה לכל אדם בחייו? ....וכשאני מגיעה להרהר באהבה שפוגעת גם בזקנים, אני מחפשת מתכון וטובעת בים של תהיות: מה יכול להבטיח אהבת זקנים? מה יקצוב את זמנה? כמה דמעות, כמה תאוות בשרים, כמה ניסיון חיים, חוכמה וחמלה יכול להכיל הצירוף החדש?" (מתוך הספר)
לאבד רומן הוא הספר האחרון שכתבה אילנה רימלט לפני מותה. במילים מדויקות וחשופות היא נוגעת בייסורי הנפש ובכמיהות הגוף של בני הגיל השלישי, ובכך פותחת צוהר לא רק לאישי שלה, אלא גם לעולם המאוויים של מי שלרוב מודרים מהשיח כשזה מגיע לענייני הלב.
זהו טקסט נוקב שנע בין הפרטי לציבורי, ואגב כך מהווה תזכורת רבת עוצמה לכך שהזקנה אינה מקלה על ייסוריי הלב וכמיהות הגוף. אילנה רימלט הייתה אשת חינוך וסופרת. זהו ספרה החמישי. ...
|
|
