“פטר שלמיל, גיבור הסיפור הזה, הגיע לחווה של אדם אמיד ובכיסו מכתב המלצה, בתקווה להשיג עבודה. באותו מקום ניגש אליו אדם מסתורי, לבוש אפור, ופנה אליו בשיא הנימוס: "בזמן הקצר שהיה לי העונג לשהות במחיצתו יכולתי פעמים אחדות – ירשה-נא לי לומר לו זאת – להתבונן מתוך התפעלות שאין מילים בפי להביעה, התפעלות אין-קץ, בצילו היפה של אדוני, הצל היפה הזה שאדוני מטיל בשמש כמתוך בוז אצילי קל, בלי לתת עליו את דעתו, הצל”
