אמא אמרה שאלברט הוא משהו מיוחד. היה לו כובע גבוה.אמא בנתה מיטה מיוחדת שתתאים לכובע.אמא קנתה מכונית מיוחדת שתתאים לכובע.אמא מצאה בית מיוחד שיתאים לכובע.ואז הכובע עף... סיפור על "כובעים" המגדירים, מייחדים ומגבילים אותנו, ועל הילדים שמתחתם. נעמה בנזימן חובשת שנים כובע של מאיירת, וכאן, לראשונה, גם כובע של סופרת. חיה עם משפחתה בתל אביב....

ספר דו-לשוני בעברית ובאמהרית, הכורך יחדיו סיפורי עם, זיכרונות עליה וחוויות ישראליות של יוצאי אתיופיה עם איורים עכשוויים של סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תקשורת חזותית בפקולטה לעיצוב של המכון הטכנולוגי חולון. הספר הייחודי הוא פרי שיתוף פעולה בין האקדמיה לבין הקהילה. תחילתו של הפרויקט בקיץ 2011, בסדנת כתיבה שהתקיימה ביחידה לעבודה קהילתית בבת ים. קבוצת צעירים יוצאי אתיופיה אספה ותיעדה סיפורי עם אתיופיים וסיפורי עליה לארץ, וכתבה במשך מספר חודשים קטעי יומן, זיכרונות אישיים וסיפורים קצרים. בפברואר 2012 נמסרו הטקסטים שנכתבו בסדנה לידיהם של סטודנטים בפקולטה לעיצוב, שאיירו אותם בהנחיית נעמה בנזימן, מרצה במחלקה לתקשורת חזותית. תהליך הכתיבה והאיור לווה במפגשים בין שתי הקבוצות ובדיאלוג יצירתי ותרבותי, בשיחות ובהתלבטויות משותפות. באמצעות המילים והאיורים נוצר גשר בין ישראל של כאן ועכשיו ובין אתיופיה המסורתית והרחוקה. בין דפי הספר מתקיים מפגש יוצא דופן בין הדימוי לבין המילה הכתובה וכמובן בין קהיליות שונות הפועלות במרחב הישראלי. זהו מסע בזמן ובמרחב, המשקף את המנעד התרבותי הרחב ואת התפיסות החברתיות והאמנותיות של מגוון היוצרים שלקחו בו חלק" -- מאתר המוציא לאור "פרויקט משותף ל-HIT מכון טכנולוגי חולון ולעיריית בת ים" קבוצת הכותבים: איילת אינברם, יראת אינברם, משפחת בלטה קס אלמנך, תקווה גדעון, אסתי הבטם אדלה, עליזה יצחק, אמיר לוי, פנינה (פנטה) מהרי, אביחי מקונן, עזרא מקונן, חנה סבהט, עוזי טרפה סיום, טלי סמני, בתיה צ'וקול, דורית צ'וקול, טקלה צ'וקלה, דורון קידר עברית ואמהרית...

נוני ניצח את הפרעוש, את הצפרדע ואת הסנאי. נוני ניצח את כולם בקפיצות. עד שיום אחד, מהקצה האחר של היער, הופיע נוני־יותר. אם מפסידים, זו לא סיבה לכעוס? אם טועים, האם אפשר לתקן? ואם רבים, האם אפשר להשלים? נעמה בנזימן היא זוכת עיטור אנדרסן לאיור, פרס משרד התרבות לאיור, פרס הפנקס לאיור, ציון לשבח בפרס מוזאון ישראל לאיור על שם בן־יצחק. היא עדיין זוכרת את כל מי שציירו יותר יפה ממנה, מאז הגן עד היום. ...