כתיבה: דר' רחל טוקטלי.
לימוד במהלך החיים הוא מאפיין כלל-אנושי שהתפתח במדינות המערב מאז המאה ה- 18 והתפשט ביתר שאת בחברה המודרנית והפוסט-מודרנית של ימינו. רעיון של חינוך מבוגרים התייחס מלכתחילה לאלפבתיזציה של ההמונים ולאוריינות יסוד, אך במהלך השנים התרחב המושג וכיום הוא מקיף את כל רמות הלימוד, המקצועות והתחומים, לרבות המתקדמים ביותר. גברים ונשים במספרים גדלים והולכים מצטרפים לפעילויות לימודיות בתחומי הידע הכללי והתרבות. הלימוד המתמיד תורם לפרטים הלומדים על-ידי קידומם המקצועי והכלכלי, חיזוק התפתחותם האישית ותגבור רווחתם הרוחנית. לומדים מבוגרים שונים מתלמידים ילדים. מניעיהם וציפיותיהם של לומדים מבוגרים משפיעים על הצטרפותם ללימודים ועל התנהגותם במצב הלימודי. על מחנכי מבוגרים להביא בחשבון את ציפיות הלומדים לאקלים למידה נינוח, לאישיות מחנכת מסורה ולשליטה בידע ובמיומנויות. בישראל הנחלת הלשון לעולים נתפסת כיסוד חיוני. מבחינת החברה והקהילה יש בלימוד כדי לחזק אוכלוסיות חלשות, לצמצם פערים ולרכך שסעים חברתיים ולאומיים. במרוצת השנים הוקמו בארץ מוסדות ומפעלים רבים ומגוונים ללימודי מבוגרים : אולפנים להנחלת הלשון, מרכזי תהיל"ה והשכלה, קתדראות עממיות, מכללות, חוגי הורים, מערכות להכשרה ולהשתלמות מקצועית ומוסדות לימוד לגמלאים ולקבוצות ייחודיות אחרות. כמו כן מבוגרים משולבים ביחידות ללימודי חוץ במוסדות שאינם ייחודיים להם ובתכניות להכשרה ולהשתלמות של עובדים במסגרות ארגוניות ומפעליות. הספר מלווה בשפע מקורות מן הספרות המחקרית וההיסטורית, ועשוי לשמש את כל המתעניינים בנושא מההיבט הקוגנטיווי, הפסיכולוגי, החברתי, הארגוני והמוסדי.
...