|
2.
|
|
מוטי לרנר הוא ממוליכי התיאטרון הפוליטי הרדיקאלי בישראל ומן המובילים ביצירת המחזאות התיעודית הישראלית. בשנות השמונים והתשעים הציבו אותו מחזותיו קסטנר, חבלי משיח ופולארד במרכז העשייה התיאטרונית בישראל ועוררו דיון ציבורי בנושאים, שהם בלב ההוויה שלנו: השואה, ההתנחלות, האתוס המוסרי של החברה בישראל, יחסי ישראל ויהודי התפוצות. בעשור האחרון, עם התכנסותו של התיאטרון הישראלי בתוך הקונסנזוס הפוליטי, התמעטו הבכורות של מחזותיו על במות הארץ והתרבו - בחו"ל. בספר זה מתפרסמים לראשונה שבעה מחזות של מוטי לרנר, שרובם הועלו עד כה רק על במות אירופה וארצות-הברית: מלכות חולפת, רצח יצחק, בחשכה, בסוף הלילה, ההודאה, אהבה קשה ובנדיקטוס.
"בכל אחד ואחד מהמחזות הכלולים בקובץ זה באה לביטוי האמונה החזקה ביכולת התיאטרון להשפיע על המציאות באמצעות שינוי המודעות של הצופה. התיאטרון של לרנר הוא המשך המאבק החברתי והפוליטי באמצעים אחרים... בתקופה של הפרטה, ציניות ואינדיווידואליזם נותר מוטי לרנר נאמן לקביעה של אבי התיאטרון הפוליטי, ארווין פיסקטור, הדוחה את התפישה לפיה קיימת אמנות "טהורה" - אמנות לשם אמנות".
פרופ´ גד קינר...
|
11.
|
|
מדוע מחזאים כותבים מחזות? האם עומדת לנגדם תכלית נוספת מלבד עצם כתיבת המחזה והצגתו על במה? למרות טענתו של אריסטו שתכלית הטרגדיה היא הקתרזיס, ואין לה תכלית נוספת, טוען המחזאי מוטי לרנר כי חשובי המחזאים במאה ה-20 כתבו מתוך הכרה ברורה בתכלית מהותית נוספת שיסודה בכמיהתם לתיקון האדם והחברה. בחלקו הראשון של ספרו תכלית המחזאי הוא מתאר את תכליותיהם של עשרה מן החשובים במחזאי המאה ה-20, ומבהיר מדוע הפרוטגוניסט והקתרזיס הם האמצעים העיקריים העומדים לרשותו של כל מחזאי החותר לתיקון. בחלקו השני של הספר הוא דן בשלושה ממחזותיו הגדולים של ארתור מילר: "כולם היו בניי", "מותו של סוכן" ו"ציד מכשפות", ומנתח בפרוטרוט את תכליותיו של מילר בכתיבת המחזות האלה ואת תבניות הפרוטגוניסט והקתרזיס שיצר בכל אחד מהם כדי להשיגן.
מוטי לרנר הוא בוגר האוניברסיטה העברית במתמטיקה. למד תיאטרון באוניברסיטה העברית ובבתי ספר לתיאטרון באנגליה ובארצות-הברית. מלמד כתיבת מחזות בבתי הספר לדרמה במכללת סמינר הקיבוצים. לימד כתיבת מחזות פוליטיים בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. היה פרופסור אורח במרכז ללימודים יהודיים באוניברסיטת אוקספורד, במחלקה לתיאטרון באוניברסיטת Duke בצפון קרוליינה, ב-Knox College באילינוי ובמכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת Nehru בניו דלהי. ב-1994 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים, וב-2014 בפרס לנדאו לאמנות הקולנוע.
בין המחזות שכתב: "קסטנר", "חבלי משיח", "פולארד", "אלזה", "הנאהבים והנעימים", "סתיו ימיו", "בחשכה", "אהבה קשה", "רצח יצחק", "בנדיקטוס", "ההודאה", "פאולוס" ו"בסוף הלילה". מחזותיו מועלים לעתים תכופות בארצות-הברית ובאירופה. כתב תסריטים לסדרות הטלוויזיה "משפט קסטנר", "קו-300", "אגוז", "קרב בירושלים" ו"המכון", ולסרטים "אהבות ביתניה", "שתיקת הצופרים", "אלטלנה", "אביב 1941" ו"קאפו בירושלים". ב-2011 יצא לאור ספרו לשיטתו של צ'כוב בהוצאת מכון מופ"ת....
|
12.
|
|
אנתולוגיה זאת כוללת שישה־עשר מחזות שנכתבו על־ידי מוטי לרנר בשלושת העשורים האחרונים, רובם הוצגו בתיאטרונים בארץ ובעולם. מחזות אלה עוסקים בסוגיות עקרוניות שנדונו בשיח החברתי והפוליטי בישראל – החל במשפט קסטנר, משפט אייכמן, מלחמת יום הכיפורים, רצח רבין, הסתגרותה החברתית והרוחנית של היהדות האורתודוקסית, הפונדמנטליזם המשיחי היהודי, שורשי הסכסוך הישראלי־פלסטיני, וכלה במלחמת עזה שפרצה ב־7.10.2023.
מחזות אלה משקפים את תפיסת עולמו של המחבר, לפיה, על התיאטרון הישראלי לגלות מעורבות רבה יותר בשיח החברתי־פוליטי, ולהשתתף בגיבוש ערכיה של החברה הישראלית מנקודת מבט הומניסטית, מבוססת אמפתיה, לאדם באשר הוא אדם, וחותרת לעשות עימו צדק, מתוך תקווה שגם אם השפעת התיאטרון על צופיו מועטה, היא בכל זאת קיימת, ויש בה תרומה להתפתחות האדם והחברה. ...
|
13.
|
|
אנתולוגיה זאת כוללת שישה־עשר מחזות שנכתבו על־ידי מוטי לרנר בשלושת העשורים האחרונים, רובם הוצגו בתיאטרונים בארץ ובעולם. מחזות אלה עוסקים בסוגיות עקרוניות שנדונו בשיח החברתי והפוליטי בישראל – החל במשפט קסטנר, משפט אייכמן, מלחמת יום הכיפורים, רצח רבין, הסתגרותה החברתית והרוחנית של היהדות האורתודוקסית, הפונדמנטליזם המשיחי היהודי, שורשי הסכסוך הישראלי־פלסטיני, וכלה במלחמת עזה שפרצה ב־7.10.2023.
מחזות אלה משקפים את תפיסת עולמו של המחבר, לפיה, על התיאטרון הישראלי לגלות מעורבות רבה יותר בשיח החברתי־פוליטי, ולהשתתף בגיבוש ערכיה של החברה הישראלית מנקודת מבט הומניסטית, מבוססת אמפתיה, לאדם באשר הוא אדם, וחותרת לעשות עימו צדק, מתוך תקווה שגם אם השפעת התיאטרון על צופיו מועטה, היא בכל זאת קיימת, ויש בה תרומה להתפתחות האדם והחברה. ...
|
|