» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (18):
ספרות מקור ,
ממתינים בסבלנות על המדף,
שירה למכירה,
יחידניים,
תומחר ,
ספרים שאוהבים שירה,
ספרים שקראתי,
הספרייה העברית בברלין,
ספרי אמנות,
3ד-סלון,
מרץ 2010,
אבן נייר ומספריים,
ספרות מקור,
מחכים לקריאה,
ספרים שקראתי,
יצירות שמוכר ספרים ימליץ עליהן רק למי שרכש את אמונו,
קריאה - מבוגרות.ים,
סיפורת - מקור,
עוד ...
|
1.
|
|
בקיץ הזה, בתחילת שנות השישים, כולם חוצים גבולות. בייחוד אסתר וייס, נערה מבית דתי, שערב גיוסה נקלעת למשולש רומנטי עם גבר נשוי מפאריז ועם צעיר שעלה מארגנטינה. סיפור האהבה הסוחף הזה, שמתרחש באשקלון שזה מקרוב קמה, מותח במפתיע גשרים אל רבאט של שנות הארבעים, אל הרי הקַרפָּטים בקיץ 1939, אל עזה שמעבר לגבול – וישנה לעַד את חיי כל הדמויות.
אסתר וייס, שתהפוך בסוף הקיץ ההוא מנערה לאישה, היא החוט המקשר בין כולם. יחד איתה ואף יותר ממנה מגלים הקוראים את הבשלת נשיותה. בהיבט זה, אהבה על החוף הוא גם רומן חניכה של אסתר ואולי, בעקיפין, גם של המדינה הצעירה.
ברקע לסיפור נשמעים קולות רחוקים וקרובים: השירים של פּול אַנקָה, אַדָאמוֹ ואֶלביס, שלצליליהם רוקדים אסתר וחבריה, ילדיה הראשונים של העיר, את נעוריהם. בקול חרישי נמשכים לצידם לחש התפילות ושורותיו של ביאליק, ומבעד לכול שבים ועולים הדי המלחמות וצללי העבר שהדמויות מבקשות להשתחרר מהם.
אהבה על החוף מהדהד כקונכייה רבת-יופי את בְּלִיל הקולות של העיר הקטנה ואנשיה שנקבצו ממזרח וממערב ושקיוו למצוא בה חוף מבטחים "בהחלטיות עיקשת, לחיות, לחיות!". אולם מעבר לסיפור האהבה המסעיר, החושף את עומק הדחף לאהוב בכל גיל ומצב, זהו רומן מרתק על ההוויה הישראלית בראשיתה, ועל קשרי-הקשרים שמחברים כל אחד מאיתנו לזולתו גם מבלי דעת – גורלו של האדם היחיד בין משברי ההיסטוריה.
הרומנים של מיכל גוֹברין, שיריה ומסותיה תורגמו לשפות רבות וזכו, לצד יצירותיה בתיאטרון, בפרסים חשובים בארץ ובעולם. לאחרונה נדפסה בספרייה החדשה מהדורה חדשה לרומן 'השֵם' פרי עטה, עם אחרית דבר מאת יהודה ליבֶּס. ספרה 'גוף תפילה', שנכתב בהשתתפות הפילוסוף הצרפתי הנודע ז'אק דֶרידָה והמשורר האמריקאי דיוויד שפירו, תורגם השנה לעברית וראה אור בפרסומי מופ"ת והוצאת הקיבוץ המאוחד/קו אדום כהה. בימים אלה התבשרה מיכל גוברין שזכתה בעיטור מסדר האמנויות והספרות הצרפתי, וזאת לאחר שבשנת 2010 בחר בה "סלון הספרים" בפאריז לאחת משלושים הסופרים שהותירו חותם על ספרות העולם בשלושים השנים האחרונות. אהבה על החוף רואה אור במקביל בצרפתית, בפאריז, בהוצאה הבוטיקית רבת המוניטין של סַבִּין וֶספּיזֶה....
|
2.
|
|
עמליה (מָלָה, אֶמילי, אֵיימי), צלמת לשעבר החיה בשנתיים האחרונות בקרב החוזרים-בתשובה בירושלים, ומתפרנסת ממלאכת אריגת טליתות – מסיימת במשך 50 הימים של ספירת העומר, בין פסח לשבועות, אריגה של פרוכת עם צירופים קבליים, ובלילות היא כותבת וידוי-דברים "לשם", שהוא הנמען האחרון שנותר לה, לאחר שנשמטו כל אחיזותיה בעולם, ולאחר שהתירה את אירוסיה עם ישעיהו, החוזר-בתשובה ששידכו לה.
כשתשלים וידוי-תיקון זה (שהוא הטקסט של הספר), היא מתכוונת להתאחד עם נמענה "השם", בקורבן של התאבדות אירוטית גואלת, כמין שעיר-לעזאזל.
לפני שנתיים היה דומה שמצאה מנוחה לנפשה בפנימייה-מידרשה של חוזרות-בתשובה, שאליה ברחה מעצמה, ומעברה, לאחר התמוטטות וניסיון התאבדות.
השָׁב אמור, לפי 'הילכות תשובה', למחוק את עברו, לגלות ממקום מגוריו, לשנות שֵׁם, "כלומר: אני אחֵר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים".
את עמליה רודפים כל שמותיה וזהויותיה מעברה, ואף ההיסטוריה השתוקה של הוריה, פליטי השואה, ובמיוחד של אביה, שאשתו הראשונה מָלָה – שאת שמה היא נושאת ובצילה היא חיה – התאבדה במחנה-ריכוז.
דומה שלפחות שלושה מבין "הארבעה שנכנסו לפרד"ס" קיימים בעמליה, ובמיוחד אחֵר, אלישע בן-אבויה שכפר בעיקר;
פיצול האישיות המכאיב אמור לבוא על תיקונו בהתאחדות עם השם. בהיטלטלות הזאת, בין הסערה הנפשית והשיח התיאולוגי, מטפלת מיכל גוברין טיפול מבריק, שמעניק לספר שלה, בנוסף לססגוניותו, גם קסם אינטלקטואלי שבחשיפת ריבוי הקולות השזורים בשיח הדתי.
...
|
3.
|
|
איך לספר? איך לאחוז את קרעי הסיפור שלנו? - שואלת אילנה צוריאל, אדריכלית שמאלנית מרדנית שעזבה את הארץ וחזרה אליה כעבור שנים, את אביה, הציוני הלוהט ותם - הלב, איש העלייה השלישית. בשנה שאחרי מות האב היא כותבת לו הבזקים של וידוי חושפני, דברים שמעולם לא העזו לומר זה לזו במפורש, על בגידה ונאמנות - לאב ולמורשתו, לארץ ולסיפור היהודי - ועל חיי אהבה ויצירה סוערים המיטלטלים בין בירות העולם. אילנה חוזרת לישראל לתכנן את "מונומנט השלום" האוטופי בירושלים, אך ההכנות לטקס הנחת אבן - הפינה, הנערכות בשיתוף עם תיאטרון "אל - קודס" הפלסטיני, נקטעות בגלל מלחמת המפרץ והאינתיפאדה הראשונה. המפגש המחודש עם המציאות בארץ והישיבה בחדר האטום עם שני ילדיה הקטנים מחוללים באילנה שינוי עמוק, המתגלה רק אחרי מותה בתאונת - דרכים. הרומן המדהים באקטואליות שלו, מערער בהומור אנארכי פרוע שורה של סטריאוטיפים תרבותיים ופוליטיים. הבזקי "נאראטיבים" סותרים וכואבים - היהודי, האירופי הציוני, הפלסטיני - נשזרים כאן בפרוזה מהירה וחדת - מבט כתצלומי "סנפשוטס". על הרומן הראשון שלה, "השם", זכתה הסופרת לשבחים מופלגים בארץ ובחו"ל. הביקורת האמריקאית תיארה את "השם" בין השאר כ"הישג נדיר, המביא את הספרות הישראלית לעוצמות חדשות מול דורם של עוז ויהושע, בייחוד בעומק חשיפת המסתורין הנשי"....
|
4.
|
|
המסע שבספר תר אחר הסמוי מן העין בירושלים וברבדים נשכחים של המיתוס על אודות העיר כאישה אהובה, בוגדת, נבגדת ותמיד נחשקת.
התשוקה לירושלים של מאמיני שלוש דתות האל־האחד ליבתה לאורך כל שנותיה יריבוּת, קנאה ומלחמות על בעלותה. ממציאוּת מורכבת זו, מצביעה מיכל גוֹברין על הצורך להכיר בשורשים הארוטיים של המאבק על ירושלים כגורם מהותי בכל פתרון עתידי. היא מַפְנה את האחריות על דמותה של ירושלים – במציאות ובמיתוס – אל היהדות, שהעניקה לה את מסד קדושתה וששבה אליה כריבון.
מלב המיתוס היהודי מציעה גוברין דגם חלופי, מהפכני, למחשבה על עתיד העיר. לא עוד בעלוּת כזאת או אחרת, אלא דווקא שמיטה, במובנה הסמלי העמוק: הסרת גדרות ומחיצות והשתחררות מחרדות קיומיות כדרגה עליונה של קדוּשה ובעלוּת. מידת השמיטה נובעת מירושלים עצמה, כפי שעולה מעיוניה מאירי העיניים של גוברין במקורות, החל במקרא, במדרש ובקבלה, ועד להדהודיהם העכשוויים באמנות הישראלית או בשיח הפוליטי; וכן מקריאתה הקשובה בשירתו של פאול צלאן ובהגותו של ז'אק דרידה – בן־שיח קרוב של גוברין, שהיה שותפהּ לחיבור ספר העיון 'גוף תפילה'.
מיכל גוברין משלבת בספר זה כתיבה ספרותית, שירית והגותית. מספרֶיה האחרונים: 'התכנסות ליום השואה', עם צוות כותבים (הגדה), 2017, ו'אהבה על החוף' (רומן), 2013. ספרֶיה הקשורים ישירות בירושלים: 'השֵם' (רומן), 1995; 'מעשה הים: כרוניקת פירוש' (מסכת שירית), 2000; 'הבזקים' (רומן), 2002, ו'אמרה ירושלים: מזמורים ושירים', 2008....
|
8.
|
|
``מעשה הים`` הוא יומן מסע - כרוניקה - המתחיל על חוף הים בריו-דה- ז`נרו, ומגיע לירושלים. במהלך המסע נפגש המבט עם נופי הדרך ועם נופי הנפש, ובהם זכרונות, מחשבות וחוויות של מוות והתאהבות. ה``יומן`` כתוב בעמודה המרכזית שבדף, ומסביב לו, כבעימוד של דף תלמוד, ``פירושים`` לאירועי הטור המרכזי. הפירושים כתובים בסוגות שונות, החל מקטעי שירה או הגות, וגמור בציטוטים ממילונים או ממקורות יהודיים ואירופיים. לאורך המסע ופירושיו הופכת השפה עצמה, על נופיה המיוחדים והמתח הארוטי שבה, ליעד שאליו הובילה הדרך. מבנה הדף של ``מעשה הים, כרוניקת פירוש`` משחזר את תנועת המחשבה מהמרכז לשוליים, ואת תהליך הקריאה שבו נעה השפה מצלילי לדימוי, ומנופים שבעולם אל נופים פנים-לשוניים. ``מעשה הים`` משוחח עם הדף הר-קולי של הגמרא או של מקראות גדולות (שהועמדו בדפוס לראשונה בוונציה של הרנסנס), ועם מסורות אמנותיות של המאה העשרים (סוריאליזם, קונסטרוקטיבזפ או דקונסטרוקציה), וגלגולם העכשווי בקריאה שבין ``חלונות`` אסוציאטיביים על צג המחשב. ``מעשה הים, כרוניקת פירוש`` נכתב בשנים 1986/7 כמניפיסט עברי, בצורה ובתוכן. זהו ספרה על ``מהו הספר?`` - הספר הליניארי, המתפתח, ``המערבי``, מול התפרשות, התפרצות התודעה שבדף ``היהודי``. ספר על היחס בין שפה ובין עולם - על נוף העין מול נוף השפה. ועל השפה העברית, ומראות ה``תל הארכיאולוגי`` המיוחד לה. ספר על כוחו הבורא של הדיבור - הדיבור המתאר את הנוף, אומר אותו, וכך בורא אותו, באמירה. הדיבור השירי, המאגי, אמירת הברכה. ספר על הארוס שבשורש השפה - התשוקה ההדדית לפנות, להגיע, לחדור, לקבל, ובהיפוך מתמיד של מינים. זהו ספר על הקריאה שהיא תמיד צירוף חד פעמי, אישי ויוצר. מעשה בריאה המזמין את הקורא לקחת בו חלק. סדרת תחריטי מקוריים מאת ליליאן קלאפיש מלווה את ``מעשה הים, כרוניקת פירוש``. התחריטים מוקדשים כולם למראות פנים - חלל הדירה הירושלמית שממנו יצא מסע הכתיבה של הסופרת ואליו הוא שב. מעין ``פורטרטים מיטונימיים`` של הכתיבה, מבעד לעקבות שהיא הותירה בין ערמות הספרים, שולחנות הכתיבה, פרטי החיים או ענפי העצים שבחלונות. התחריטים עשויים בקו מהיר, כמעט ללא כתמיות, ומדגישים את המתח שבין הקו ובין החלל הלבן של הדף. אופי התחריטים משוחח עם מסע העין בין הקולות השונים של הטקסט, ועם אופיו של ``מעשה הים`` - רשימות והרהורים מהירים, תוך כדי מסע. התחריטים נעשו בטכניקה משולבת של תצריב אקווטינטה, שעווה רכה ומחט יבשה, והודפסו ב``סדנת הראל``....
|
11.
|
|
מה תפקידו של זיכרון השואה מול הווה משתנה? כיצד לעצבו כאחריות חברתית וכמחויבות אישית? ומהו הזיכרון היהודי? שמונה עשורים אחרי מלחמת העולם השניה, ככל שמתמעט דור הניצולים, מתעצמת השאלה כיצד להעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים. הדי השואה מוסיפים לרדוף את האנושות ונמשך המאבק על הנרטיב של הזיכרון.
עם סוגיות אלו התמודדה קבוצת מחקר במכון ון ליר בהובלתה של מיכל גוברין. אמנים, היסטוריונים, פילוסופים, חוקרי מוח ופסיכואנליזה, ספרות וקולנוע, בני שלושה דורות ומרקעים שונים חברוּ יחד לקהילה, וחלקו את תובנותיהם המקצועיות ואת סיפוריהם האישיים. הם דנו בריבוי מופעיו של השבר ובדרכי הבנייתו: איך לזכור בלי להִכנע לקרבניות? איך למזג את "האחריות לזכור" ב"לזכור באחריות"? תובנותיהם פורצות הדרך הובילו גם ליצירת ה"התכנסות ליום השואה", אשר מאז 2017 מונחלת בידי מכון שלום הרטמן.
ספר זה מביא את פירות המחקר במגוון קולות וסוּגות, תוך חשיפת המתח שבין הזיכרון הקולקטיבי לבין משקעיו של הזיכרון הפרטי. זוהי הזמנה לכל קוראת וקורא להוסיף את קולם האישי ולקחת חלק פעיל בעיצוב זיכרון השואה כאחריות מוסרית, חברתית ואישית - וכקריאה לחיים....
|
|