האם האובדתמרי מק'גרי מוריס5זהבה בן ( הזמרת ) שרה ״ אין אהבה כמו אהבה של אמא״ ובעולם לא מתוקן יש ילדים שנלחמים על אהבת ההורים שנוטשים אותם לטובת אנוכיות ושבר לי את הלב הספר הזה .
הזמירכריסטין האנה7הספר הזה שבר לי את הלב לרסיסים ״מה שרואים מכאן לא רואים משם״ ( ז ו לא ביקורת זו הרגשה) וכן הוא מומלץ
סיפור אהבה בלתי נשכחניקולס ספארקס10ניקולס ספארקס תמיד נוגע בנושאים הכי רגישים וכואבים לצד הרומנטיקה ובחי היום יום קשה להישאר אדישים וכן גם אני מאמינה ( אולי ספויילר) שכל אחד מאיתנו מגיע לעולם עם יעוד מסויים .
שבע אימהות יוכי ברנדס4זה הספר השלישי שאני קוראת של יוכי ברנדס ונהנתי לקרוא את שלושתם שבע אימהות חידד לי המון דברים שלא ידעתיוגם לא זכרתי על נשים החזקות שבספר {עברו כמה וכמה שנים מהתיכון :)
שפחתי בחיקךחוה עציוני-הלוי2כשקראתי את הספר הראשון בסידרה של חווה עציוני -הלוי יצאתי למסע קדוום ומרגש משם המשכתי לכל ששת הספרים בסידרה קראתי בשקיקה ונהנתי ( זו לא ביקורת ) רק לכתוב שאהבתי ונהנתי ומקווה שהיא ( חווה) תמשיך לכתוב @--)
שנה אחת ויום אחדמורי סמואל5אחד הספרים המרגשים והיפים שקראתי הסיפורים על מלחמת העולם ה2 תמיד מרתקים וכמובן עצובים אחד הציטוטים מהספר שמאוד אהבתי והתחברתי ''אל תפחדי מדברים שאת לא יכולה לשנות , רק מדברים שיכולת לשנות ולא עשית זאת .''
המתיקות שבשכחהקריסטין הרמל8סיפור כ׳כ רגיש ויפה ( יש כאלו שיגידו קיטש ) אבל אותי הוא ריגש הספר גורם לך להבין שהחיים חולפים כ׳כ מהר . ואסור לפחד לאהוב אולי זה ספויילר ( יש בספר מתכונים מעניינים)
שבוע בחורףמייב בינצ'י5מצאתי בספר המרגש הזה דמויות שעברו משבר לא קל ומגיעים למלון מרגיע באירלנד הקסומה ושם הם מרגישים שהפצעים מתחילים להגליד ( מי אמר שחופשה לא עושה טוב ) אהבתי והתרגשתי מכל הדמויות בספר .
לא ניפרד לעולםסוזן לואיס9לפני כמה שנים שאבי (ז״ל)חלה בבית החולים קבעו שנשאר לו שנה לחיות הגורל והאמונה רצו אחרת והוא חי 7 שנים יותר ( לשמחתנו) כשכתבו בתקציר שזה ספר מעורר חיוך וסוחט דמעות לא טעו בכלל ג׳וזי ובל הן הגיבורות שלי במיוחד ג׳וזי שאם כל הקושי בחיי היום יום התמודדה על עם המחלה האיומה הזאת בלי להכביד על אף אחד ובל שנשאה עימה מטען לא קל אחרי שאבדה את אחותה למחלה אין ספק שהספר סוחט דמעות מומלץ .
אהבה על החוףמיכל גוברין3בתור הראשונה מבין חברי 'סימניה' שקראה וכותבת על הספר הזה,אני מרגישה אחריות כבדה. מצד אחד הספר נקרא בקלות ובנשימה אחת,מצד שני שאלתי את עצמי מידי פעם לאורך הקריאה מה בעצם מטרתה של המחברת בכתיבת הספר. ברור שרצתה לספר את סיפורם של מהגרים,בעיקר פליטי מלחמת העולם ה-2,אבל לא רק.רצתה לספר את סיפורו של כור ההיתוך הישראלי,המעבר משואה דרך מלחמה לתקומה.המועדון על חוף הים,בו מתרחשים סיפורי האהבה הוא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל,והדמויות שמככבות בו גם הן פליטות מעולם ישן,ממלחמות ובעיקר מריגשות אשמה ובושה,שמשותפים לרוב הדמויות בספר בכללן. לדעתי,כל דמות בסיפור יכלה לכלכל ספר שלם.תיאוריהן יפים ומרגשים ונותנים תמונה ברורה ועצובה של עברן.מה שמאולץ הוא החיבור שניטוה ביניהן,גם בין אסתר והגברים הנמשכים אליה,וגם בין דמויות הרקע. כאן הרגשתי שהספר פחות משכנע. סיפור האהבה האמיתי והכנה ביותר בספר הוא זה שבין אשר-בעל המועדון,לכלב הזהוב שאימץ. אשר הוא נכה צהל,שנושא בליבו גם את מטען הגירוש של ערביי ישראל לרצועת עזה במלחמת השחרור.כלבו גדל כנראה אצל משפחה ערבית שעזבה(או נמלטה),אך מעדיף להישאר איתו. מן חיבור גורלי שכזה,והיחיד שנראה אמין.