“בתור הראשונה מבין חברי 'סימניה' שקראה וכותבת על הספר הזה,אני מרגישה אחריות כבדה. מצד אחד הספר נקרא בקלות ובנשימה אחת,מצד שני שאלתי את עצמי מידי פעם לאורך הקריאה מה בעצם מטרתה של המחברת בכתיבת הספר. ברור שרצתה לספר את סיפורם של מהגרים,בעיקר פליטי מלחמת העולם ה-2,אבל לא רק.רצתה לספר את סיפורו של כור ההיתוך הישראלי,המעבר משואה דרך מלחמה לתקומה.המועדון על חוף הים,בו מתרחשים סיפורי האהבה הוא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל,והדמויות שמככבות בו גם הן פליטות מעולם ישן,ממלחמות ובעיקר מריגשות אשמה ובושה,שמשותפים לרוב הדמויות בספר בכללן. לדעתי,כל דמות בסיפור יכלה לכלכל ספר שלם.תיאוריהן יפים ומרגשים ונותנים תמונה ברורה ועצובה של עברן.מה שמאולץ הוא החיבור שניטוה ביניהן,גם בין אסתר והגברים הנמשכים אליה,וגם בין דמויות הרקע. כאן הרגשתי שהספר פחות משכנע. סיפור האהבה האמיתי והכנה ביותר בספר הוא זה שבין אשר-בעל המועדון,לכלב הזהוב שאימץ. אשר הוא נכה צהל,שנושא בליבו גם את מטען הגירוש של ערביי ישראל לרצועת עזה במלחמת השחרור.כלבו גדל כנראה אצל משפחה ערבית שעזבה(או נמלטה),אך מעדיף להישאר איתו. מן חיבור גורלי שכזה,והיחיד שנראה אמין.”

“בתור הראשונה מבין חברי 'סימניה' שקראה וכותבת על הספר הזה,אני מרגישה אחריות כבדה. מצד אחד הספר נקרא בקלות ובנשימה אחת,מצד שני שאלתי את עצמי מידי פעם לאורך הקריאה מה בעצם מטרתה של המחברת בכתיבת הספר. ברור שרצתה לספר את סיפורם של מהגרים,בעיקר פליטי מלחמת העולם ה-2,אבל לא רק.רצתה לספר את סיפורו של כור ההיתוך הישראלי,המעבר משואה דרך מלחמה לתקומה.המועדון על חוף הים,בו מתרחשים סיפורי האהבה הוא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל,והדמויות שמככבות בו גם הן פליטות מעולם ישן,ממלחמות ובעיקר מריגשות אשמה ובושה,שמשותפים לרוב הדמויות בספר בכללן. לדעתי,כל דמות בסיפור יכלה לכלכל ספר שלם.תיאוריהן יפים ומרגשים ונותנים תמונה ברורה ועצובה של עברן.מה שמאולץ הוא החיבור שניטוה ביניהן,גם בין אסתר והגברים הנמשכים אליה,וגם בין דמויות הרקע. כאן הרגשתי שהספר פחות משכנע. סיפור האהבה האמיתי והכנה ביותר בספר הוא זה שבין אשר-בעל המועדון,לכלב הזהוב שאימץ. אשר הוא נכה צהל,שנושא בליבו גם את מטען הגירוש של ערביי ישראל לרצועת עזה במלחמת השחרור.כלבו גדל כנראה אצל משפחה ערבית שעזבה(או נמלטה),אך מעדיף להישאר איתו. מן חיבור גורלי שכזה,והיחיד שנראה אמין.”