מרים דובי-חזן

מרים דובי-חזן

סופרת

מרים דובי-חזן, הסטוריונית, עתונאית וסופרת, נולדה ב-1945 במחבוא באמסטרדם, ביום בו מתה אנה פרנק. ב-1962 עלתה ארצה לבדה, בהיותה בת 17. מאז 1979 מתגוררת ברעננה.
בעלת תואר ראשון בהסטוריה של עם ישראל (אונ' ירושלים), בעלת תואר שני בעתונאות (אונ' תל אביב) ותעודת לימודי גרונטולוגיה (אונ' חיפה). דוברת 6 שפות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, הולנדית, רוסית ויידיש.

פרסמה 8 ספרים בעברית ובהולנדית, ביניהם: "שיחות ביני לבין עצמי באושוויץ" (2002); "ביום שאנה פרנק מתה" (2004); "מלון מולדת" (2014); "התיק של אלפסי" (2016) ו"לשמור על השפיות" (2016). כמו כן, חיברה ופרסמה מאמרים רבים.

לחמה למען הכרה בניצולי שואה ללא מספר, ובעקבות מאבק זה, פרסמה בהולנד את ספרה הראשון בשם "יהודים ללא מספר". הספר ראה אור בעברית תחת השם "ביום שאנה פרנק מתה".
שימשה כעשר שנים יו"ר ארגון עולי הולנד בישראל וב-1998 קיבלה תואר אבירות ממלכת הולנד, על פעילותה בהתנדבות למען ניצולי שואה הולנדיים בארץ.

1.
2.
"התיק של אלפסי" הוא סיפור מרתק על מפגש בין שניים שלכאורה אין ביניהם נקודת מפגש: גרטה וייסברוט, קשישה ירושלמית אלמנה ובודדה, שמשוטטת בעיר בלילות וחווה שוב ושוב את איימי ליל הבדולח ואת פרידתה מהוריה, ומהלכת על הגבול שבין שפיות להזיה; ורפי אלפסי, עובד סוציאלי שנשלח לנסות לשכנע אותה לעבור לבית אבות, ומתמודד עם כתם מכאיב מעברו, עם זיכרונות קשים ממשפחתו, עם בוס אטום ועם ספקות עצמיים מייסרים. יהודים ופלסטינים, אשכנזים ומזרחים, צעירים וזקנים, עיירת מצוקה וקיבוץ, ראציו ומיסטיקה, הורים וילדים, עבר ועתיד – כור ההיתוך החברתי של מדינת ישראל מתואר במבט נוקב ואנושי וברגישות גדולה....

3.
ברומן "לשמור על שפיות", עוסקת מרים דובי-חזן בפעילות הרוחשת מתחת לפני השטח של החברה בישראל. במרכזו עומדת רבקה, בעלת הוצאה לאור המתמחה בביוגרפיות, אשר בשם התיעוד מוצאת את עצמה, באישון ליל, בתל מגידו, על סיפו של אסון. שתי עמותות, בעלות סדר יום הפוך בתכלית, האחת מנוהלת על ידי יוצא קיבוץ והאחרת על ידי פלסטיני, בן העיר טייבה, בוחרות להתחיל את פעילותן דווקא במקום זה שנבואת קץ העולם מרחפת מעליו. סיפוריהן כמו גם סיפוריהם של שלושה ניצולי שואה, הנחשפים בפני רבקה, הולכים ונקשרים בנפשה כמו גם זה בזה. מה מונע מעמותה אחת להמשיך ומה מאפשר לאחרת לצעוד קדימה? באיזו מידה מעורב בכך השב"כ? מה מכל אלה נסתר מהעין? ומה זוכה להגיע למהדורת החדשות? אלה הן מקצת השאלות שרבקה מתמודדת איתן עד לפתרונן המפתיע. הספר "לשמור על השפיות" מאגד בתוכו חמישה סיפורים אותם שוזרת המחברת, באופן מרתק, לעלילה אחת. (שלושה סיפורים של ילדים, ניצולי שואה ושני סיפורים מהווי החיים בישראל כיום): 1. חנן היה ילד כשפרצה המלחמה. אמו הסתתרה אצל איכר, בעוד הוא ואביו הצטרפו לפרטיזנים. כשהגרמנים תקפו את הבקתות בהן גרו, נפצע אביו של חנן והסתתר באחת מהן. רגע לפני שהגרמנים עמדו לשרוף את הבקתות, מודה חנן בפניהם כי בבקתה מסתתר פרטיזן. קול הירייה שהרגה את אביו אינו עוזב אותו עד היום. 2. שמואל בורח עם אחיו הצעיר לרוסיה בעוד הוריו וסבו הגוסס נותרים מאחור, לגורלם. 3. תושייתה של שרה והיחלצותו לעזרה של פאדרה בנדטו, הן שמצילות את משפחתה של שרה מידיהם של הנאצים. שרה מתנצרת, ומשפחתה אינה סולחת לה על כך. 4. יאיר, בן מושב "בית דוד", מאוכזב מהדור הצעיר הזונח את הערכים עליהם התחנך. הוא מחליט להקים עמותה בשם "לשמור על שפיות", שתחזיר עטרה ליושנה. 5. ויקי, אישה צעירה בשנות השלושים לחייה, חושפת טראומה שעברה בגיל תשע ואת ניסיונותיה להשתקם. "לשמור על שפיות", בכתיבתו העניינית, הקולנועית כמעט, הינו רומן רלוונטי ומעורר למחשבה. ...






©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ