ברומן "לשמור על שפיות", עוסקת מרים דובי-חזן בפעילות הרוחשת מתחת לפני השטח של החברה בישראל. במרכזו עומדת רבקה, בעלת הוצאה לאור המתמחה בביוגרפיות, אשר בשם התיעוד מוצאת את עצמה, באישון ליל, בתל מגידו, על סיפו של אסון.
שתי עמותות, בעלות סדר יום הפוך בתכלית, האחת מנוהלת על ידי יוצא קיבוץ והאחרת על ידי פלסטיני, בן העיר טייבה, בוחרות להתחיל את פעילותן דווקא במקום זה שנבואת קץ העולם מרחפת מעליו. סיפוריהן כמו גם סיפוריהם של שלושה ניצולי שואה, הנחשפים בפני רבקה, הולכים ונקשרים בנפשה כמו גם זה בזה. מה מונע מעמותה אחת להמשיך ומה מאפשר לאחרת לצעוד קדימה? באיזו מידה מעורב בכך השב"כ? מה מכל אלה נסתר מהעין? ומה זוכה להגיע למהדורת החדשות? אלה הן מקצת השאלות שרבקה מתמודדת איתן עד לפתרונן המפתיע.
הספר "לשמור על השפיות" מאגד בתוכו חמישה סיפורים אותם שוזרת המחברת, באופן מרתק, לעלילה אחת. (שלושה סיפורים של ילדים, ניצולי שואה ושני סיפורים מהווי החיים בישראל כיום):
1. חנן היה ילד כשפרצה המלחמה. אמו הסתתרה אצל איכר, בעוד הוא ואביו הצטרפו לפרטיזנים. כשהגרמנים תקפו את הבקתות בהן גרו, נפצע אביו של חנן והסתתר באחת מהן. רגע לפני שהגרמנים עמדו לשרוף את הבקתות, מודה חנן בפניהם כי בבקתה מסתתר פרטיזן. קול הירייה שהרגה את אביו אינו עוזב אותו עד היום.
2. שמואל בורח עם אחיו הצעיר לרוסיה בעוד הוריו וסבו הגוסס נותרים מאחור, לגורלם.
3. תושייתה של שרה והיחלצותו לעזרה של פאדרה בנדטו, הן שמצילות את משפחתה של שרה מידיהם של הנאצים. שרה מתנצרת, ומשפחתה אינה סולחת לה על כך.
4. יאיר, בן מושב "בית דוד", מאוכזב מהדור הצעיר הזונח את הערכים עליהם התחנך. הוא מחליט להקים עמותה בשם "לשמור על שפיות", שתחזיר עטרה ליושנה.
5. ויקי, אישה צעירה בשנות השלושים לחייה, חושפת טראומה שעברה בגיל תשע ואת ניסיונותיה להשתקם.
"לשמור על שפיות", בכתיבתו העניינית, הקולנועית כמעט, הינו רומן רלוונטי ומעורר למחשבה.