הקוראות והקוראים שמעלעלים פה ושם בביקורות שלי
כבר יודעים שאני תוצר מובהק של אחד מסניפי רשת
בתי היתומים הידועה בשמה "הלינה המשותפת בקיבוץ".
יש לי את ההורים הכי טובים שיכולים להיות, אבל לטס פייס איט:
מגיל 72 שעות גדלתי בבית יתומים.
לא - אין בי כעס.
כן - יש בי בור פעור בנשמה, ששנים רבות ניסיתי למלא אותו
בנשים, אהבה, סקס, אלכוהול ושאר דברים טובים.
לא התמלא.
אז המשכתי עם הנשים, האהבה, הסקס וה

הספר הזה יפה מאוד. מסופר בו על ילד מיוחד שקוראים לו גילי, שיכול להגיד דברים בלב שלו לטובת החברים שלו, ואז זה יתקיים, בזכות מלאך אחד.
הספר מעניין, קל לקרוא אותו. יש בו כל מיני סיפורים. זה לא סיפור אחד בהמשכים. למשל יש סיפור שגילי מאוד רוצה אופניים ורפי, חבר שלו, קונה לו אותם, אבל גילי מחזיר את האופניים כי הוא יודע שרפי רוצה שיקנו לו אקורדיון והוא חסך בשביל זה הרבה כסף.
מה שהכי אהבתי בספר זה שגי