|
|
|
1.
|
|
הסיפור מתאים לילדים בגיל שנתיים עד שבע. הוא לקוח מחיי היום יום של ילדים צעירים, מהיחסים שלהם עם בעלי חיים.
סיפור של חברות בין חתולה סרבנית וילדה, כמצע לטיפוח ולטיפול בתהליכים רגשיים, של התקשרות, אחריות שיתוף פעולה ויחסים משתנים בין השתיים.
לגננות, לסבתות, לסבים, לאמהות ולאבות ולכל מי שיש לו קשר עם ילדים צעירים....
|
|
2.
|
|
בין חדרי הלב לבתי השיר
בספרה החדש של פנינה פרנקל (אין קרבת משפחה) שירים לסידור החדר, מארגנת המשוררת את תולדות חייה בחמישה חדרי שינה, שעל ספם ומזוזתם חקוקה ומוצהרת נשיותה המובהקת: האוהל האדום של מחזורי אשה ועונתה, מורשת נשית משפחתית וקרובים אחרים שאבדו לה בדרכי חייה. תיעוד חייה שזור יומני מסעות ברחבי העולם - לרוב ממסע ההגירה האישי של בני משפחתה ושלה, המלווים במסעות בזיכרון. המסע אל העבר הוא כמשקולת לרגליה בתנועה שבין ההדחקה המאפשרת את תנועת החיים קדימה לבין הסתמנות קרבה של תחנתה הסופית. זו דוחקת בה להתפתות אל המבט האסור לאחור, אותו מבט אורפאי שאיים לשתק את מהלכי חייה בעבר והוא מעמיד בסופם של מסעות את גרעיון חייה, וממילא גם את מאכז הכובד של שירתה.
בנוסף לתאוות החים מבטאת השירה גם אמצעי להשהיית הזמן: בשיר ´סוסים´ מדומה המשוררת לאפולו - אל השירה והיופי - במרכבת השמש. מוטיב עצירת הזמן, איפוס התנועות והקפאתן ברגע, שב ועולה ב´רגע כבד´ ואיתו האשליה-משאלה של יכולת השירה לשמש כתב השבעה מאגי, מרחיק רע, על מזוזת הבית: "אולי יפסחו עלי הפעם/ טקסי הדם לסימון המשקופים ואכל לשמור על אהובי בהסתר" [´שיפסחו עלי הפעם´].
פרנקל ניצבת בשלב סידור החדר, עסוקה בביעור החמץ של חייה ובהכנות לנסיעה רחוקה. שיריה, השותפים למלאכת הסידור, הניקיון וסילוק הקורים, "פורשים סדינים לבנים לאורך החדר/ ספק ניקיון, ספק שביל מלכים/ ספק. תכריכים למת".
אך ההכנות המרובות והדקדקניות אל מסע ההצלה של זכרי העבר מכבידות עליה ומאיימות להטביעה [´והוא יפקוד´], ולכן היא ספק מסיימת ספק לא מסיימת את ספרה כמו "קו סיום לא גמור" בציורי כדים אינדיאניים או כתו הסיום החסר תמיד באוזניה בנגינת הילד שמתאמן בפסנתר; לה לא נותר אלא לשמור על הרוחות הטובות שחודרות מבעד לקו הלא גמור של יצירתה, הרוחות שמחזקות את כוחה לדבוק בגמגום ולדחות את הכורח שבמלרעיות הזקופה מדי, המייצגת עולם מדויק, מלוטש ומודגש מדי, לטעמה.
רחל פרקנל-מדן
ספרי שירה
גומת-הכרית הריקה ספרית פועלים, 1993
טיפה של אושר טופפה על גג פגודה, שירי מסע לסין, אסטרולוג, 2007...
|
|
3.
|
|
"טיפה של אושר טופפה על גג פגודה" שירי מסע לסין מלווים בתמונות. שהוא בעצם מסע לתוך העצמי. מי שהיה ירצה להיזכר ומי שעדיין לא הגיע לשם יזדרז לבקר בסין לפני שהיא משנה פניה ונעלמת....
|
|
6.
|
|
בואו לגלות אֵיפֹה "נִיב הַפִּיל שָׁכַח אֶת הַמְּעִיל" סיפור קרוב לעולמו של הילד הצעיר הנוטה לאבד חפצים, מציג גישה אמפטית וסבלנית ביחסים שבין עולם המבוגרים לעולם הילד, מקנה ערך חינוכי חשוב של יכולת התחשבות בזולת ונכונות לויתור גם אם הדחף הראשוני הוא לרכושנות ולאגוצנטריות, ומציע קריאה חווייתית המזמנת הפעלות מגוונות. דר` פנינה פרנקל, שעוסקת בחקר החינוך ובהכשרת גננות, ומורות מעלה באמצעותו בעיות ודילמות שהן מהותיות בשלבים שונים של ההתפתחות האינטלקטואלית והרגשית של ילדים צעירים....
|
|
7.
|
|
פנינה פרנקל נולדה ב1945-, ברוסיה. עלתה לארץ מצרפת ב1950-. מרכזת המסלול לבית הספר היסודי ומרצה לחינוך במכללת לוינסקי. בוגרת אוניברסיטת תל אביב בתולדות האמנות ובחינוך ומוסמכת למדעי החינוך. בעלת תואר דוקטור בפסיכולוגיה התפתחותית-חינוכית. לימודים במכון אבני לציור ופיסול. בעבר תסריטאית ומגישה תכניות בטלוויזיה הלימודית. זהו ספר שיריה הראשון....
|
|
8.
|
|
"העולם זה הבית", כך אומרת סבתא לגל. הסיפור ממחיש לילדים את הצורך לשמור על הסביבה ולדאוג לחי ולצומח. העלילה משלבת דמיון ומציאות ומתייחסת לפעולות הנחוצות כדי להתמודד עם השינויים שעוברים על עולמנו.
הספר הוא סיפורן של שתי גיבורות, סבתא ונכדה הפועלות למען הזולת מתוך מעורבות, אכפתיות ונטילת אחריות, ומתוך אהבה גדולה למקום שבו אנו חיים.
הסופרת, ד"ר פנינה פרנקל, היא בעלת תואר שלישי בפסיכולוגיה התפתחותית חינוכית, מרצה לחינוך ולהכשרת מורים, פרסמה ספרים ומחקרים מגוונים בתחומים אלה וכתבה תסריטים לתוכניות לגיל הרך בטלוויזיה החינוכית. ספרי הילדים וספרי השירה שכתבה זכו לתגובות ולמאמרים בכתבי עת שונים.
המאיירת, כריסטינה קדמון, כלת פרס גוטמן ופרס הדסה לאיור, השתתפה בתערוכה הבין-לאומית היוקרתית של "יריד בולוניה לספרות ילדים" ואיירה ספרים רבים בארץ ובעולם. האיורים שלה לספר זה שזרה כריסטינה שורה של בעלי חיים הנמצאים בסכנת הכחדה כדי לעורר מודעות לתהליכי ההצלה שלהם.
מקווה אני, שסיפור זה יצליח להדביק באהבה שלנו את המאזינים ואת הקוראים, צעירים ומבוגרים כאחד....
|
|
9.
|
|
"פעם ניב הפיל רצה להיות מציל, אבל לא ידע כיצד להתחיל". כך מתחיל סיפור בחרוזים על חברות ועזרה הדדית שעלילתו מבדרת ומלאת הומור. הרצון להיות "המציל" בעל סמכות ותפקיד מוגדר הוא מקור להזדהות על ידי ילדים רבים. "אל תצטער, ניב הפיל... מי שככה עוזר הוא סופר-מציל!" מבטיחים לפיל ידידיו בבריכה. כי העזרה הממשית בחיי היומיום, היא החשובה. באמצעותה רוכש ניב ידידים אמיתיים והקוארים זוכים בשלל הפתעות וחוויה ספרותית מחויכת.
הסופרת, ד"ר פנינה פרנקל, היא בעלת תואר שלישי בפסיכולוגיה התפתחותית חינוכית, מרצה לחינוך ולהכשרת מורים, פרסמה ספרים ומחקרים מגוונים בתחומים אלה וכתבה תסריטים לתוכניות לגיל הרך בטלוויזיה החינוכית. ספרי הילדים וספרי השירה שכתבה זכו לתגובות ולמאמרים בכתבי עת שונים.
המאיירת, טלי מנשס, איירה ספרים רבים למיטב הסופרים בארץ ולעיתונות הכתובה. מלמדת איור במוזיאון תל-אביב אוהבת בריכות וגם פילים....
|
|
10.
|
|
"תשכחי מבלרינה!" אמרו לה כולם,
"עלי על מטאטא וטיילי בעולם!"
אבל המכשפה גרנדולינה
רצתה כל כך להיות בלרינה.
כך מתחיל הסיפור שלפנינו. לכאורה זהו סיפור אגדה דמיוני על עולם המכשפות המיועד לילדים צעירים, אך למעשה הוא טומן בחובו רעיונות בעלי משמעות ערכית אוניברסלית הן לצעירים והן למבוגרים, ונותן מענה לרצונם לבטא את עצמם, לגלות מה מייחדאותם, ומה הם מסוגלים לעשות באמצעות כוח הרצון.
את הסיפור מלווים איוריו של הצייר וולף בולבה. האיורים מעניקים לכל קטע וקטע בסיפור אופי מסתורי של עולם האגדות, הממחיש את הסיפור בדמויות נפלאות שיצר דמיונו העשיר.
הסופרת ד"ר פנינה פרנקל היא בעלת תואר שלישי בפסיכולוגיה התפתחותית חינוכית ובעלת ניסיון עשיר בעבודה עם ילדים צעירים. היא מרצה לחינוך, עוסקת בהכשרת גננות ומורות ופרסמה ספרים ומחקרים בתחומים אלה. בעבר כתבה תסריטים לטלוויזיה הלימודית, וכיום היא כותבת שירה וסיפורים לילדים. ספרי הילדים והשירה שלה זכו לתגובותיהם של חוקרים במאמרים ובכתבי עת שונים.
ניתן להזמין את הסופרת למפגשי קריאה והמחזה עם ילדים ועם הורים בספריות, בגני ילדים ובבתי ספר.
המאייר וולף בולבה הוא צייר ידוע בארץ ובעולם. הוא סיים לימודיו בבית הספר הגבוה לאמנות במולדביה וכן באוניברסיטה הפוליגרפית באוקראינה ושימש כמורה לציור ולגרפיקה באוניברסיטה לאמנות בקישינב. הוא זכה בפרסים יוקרתיים על איורי ספרים דוגמת הפרס לאמנות ע"ש יעקב פיכמן והפרס על זכייתו במקום הראשון בתערוכת האיור ע"ש אורי צבי גרינברג "נגוהות" שנערכה בשנת 2002.
הוא אייר כ-130 ספרי ילדים, ובאיוריו מלאי הדמיון והפנטזיה משולבות טכניקות רבות ושונות המותאמות לתוכן הספר ואופיו.
בסטודיו שלו וולף בולבה מלמד ומכשיר עתודה של ציירים ומאיירים צעירים....
|
|
11.
|
|
זהו סיפור על החברים הראשונים של דנה. חברים רכים ומלטפים הנשמעים למרותה ומחזקים את ביטחונה.
העלילה מתמקדת במשחקי "קוקו". כמו כל הפעוטות, דנה נבהלת כשחפצים ובני אדם נעלמים ואינם נמצאים מול עיניה, ומופתעת ושמחה מאוד כשהם יוצאים מהמחבוא ומתגלים שוב.
הסיפור מסופר בחריזה ובחזרות וכדאי להבליט את המקצב הקצר של הסיפור תוך כדי קריאה. לאחר מספר הקראות הילדים שמחים להשתתף בהשלמת המשפטים המחורזים.
ובעיקר - לא לחסוך בליטופים ובצחוקים של אימא, אבא, סבא, סבתא או כל מי שמספר את הסיפור....
|
|
12.
|
|
"גילי כל היום צוחקת, במילים היא משחקת" - כך מתחיל הסיפור שעוסק באחת התופעות השכיחות בשלבים המוקדמים של רכישת השפה, כאשר אותה מילה משמשת את הילד למספר עצמים או מושגים ובני המשפחה נאלצים לנחש בכל פעם למה הייתה הכוונה....
|
|
15.
|
|
"שוב אני צועדת בחלום. שורת בתים ניצבת כחומה בצדי השדרה. אני עוברת מבית לבית ובודקת אם שמי מופיע על תיבת המכתבים, מחפשת את עקבות צעדַי ששחקו את אבני המרצפת, את הדרך למקומות שבהם הייתי לפני שנים, ומנסה לגעת ולגלות את הסימנים שנותרו ממני, אבל הזמנים מהתלים בי. רגע אני שם ורגע אני כאן.
רצף העבר מתפתל בתוכי הלוך וחזור ללא שליטה. איך אני יכולה להיות בשני מקומות בו זמנית? אבל זה קורה ואני בתוך זה ואיני יכולה לעצור. גם הבתים מתנכרים. הם מסרבים להכיר בי. אני רצה לקראתם והם הופכים את פניהם כזרים וסוגרים בפני את כל הדלתות. "מגדל דירות מזדקן מחייך אלי פתאום. חזיתו מתקלפת מיושן. הוא מזהה אותי ומזמין אותי לעלות. המעלית הישנה עוצרת בקומה העשירית. אני נכנסת בדלת שפעם חרטתי את שמי עליה, מתרוצצת בין החדרים, בין דלתות שנפתחות ונסגרות מול פָּנַי, מחפשת חפצים שאבדו.
אני הולכת לאיבוד ולא מוצאת את הסיפורים שהשארתי כאן. "צריך היה לרשום אותם, את הסיפורים", אני חושבת. "להוציא לאור את הסודות שנאגרו בין החומות, לגלות את מה שהצטבר מאחורי הטיח ובין הסדקים שהלכו והתרבו עם השנים". פעם היה זה מגדל הדירות הראשון ברחוב. הוא השקיף מלמעלה על בתים בני קומה אחת או שתיים שהיו מפוזרים סביבו, כמו גננת גבוהה מדי המתאמצת להשגיח על ילדי הגן הזאטוטים. דיירי הבית נכנסו לגור בו, מלאי תקוות לפתוח כאן דף חדש. הם לא ידעו שמרגע שחצתה כף רגלם את המפתן, הפכו להיות דמויות צללים בסיפור שנכתב על ידי "שֵדוני־הכתלים", שקבעו את משכנם בחריצים שנוצרו בין הקירות.השדונים כתבו את סיפורו של כל דייר.
את הסיפורים שמרו בתוך החריצים, הסדקים והחללים הזעירים שבמסדרונות ובמרפסות, שהלכו והתרחבו עם הזמן, וסיפורי החיים נדחסו מאחורי הטיח שהתקלף.לכאורה, לא היה שום קשר בין סיפורי הדיירים השונים. אך אטֿאט נטמעו הסיפורים זה בזה. סיפור של דייר מדירה אחת התחבר לסיפור של דייר מדירה אחרת, והסיפורים של כל קומה התחברו לסיפורו של הבניין כולו, על כל קומותיו.עברנו לשם בהמלצתה של אמי בהיותנו זוג צעיר.
"מצאתי לכם, דירה נהדרת!" אמרה, "בקומה העשירית של בניין רב קומות, שלושה כיווני אויר, עם מרפסת חזיתית לרחוב סואן מלא חנויות", הודיעה לנו יום אחד בהפתעה. "די גאנצע וֶועלט... כל העולם פרוש כאן לפניכם" קראה, כשהציגה בפנינו את הנוף הנשקף מהמרפסת ואת הים הרחב הנראה באופק, מתעלמת מהרחוב הרועש ומארובת העשן של המאפיה שמאחורינו. "בשבת תוכלו לשבת כאן, במרפסת, ולהתבונן בעוברים ושבים".
ומיד הוסיפה: "אפילו לבן דודי העשיר מוורשה לא הייתה דירה עם מרפסת גדולה כלֿכך", והגעגועים נשמעו בקולה. ואני מזמן הבנתי שלא מתווכחים עם זיכרונות "משם"....
|
|
